מכירה: 160 תאריך המכירה: 30.01.2016 Item: 88

נחום גוטמן

קטיף תפוזים בנווה צדק 1967 ,

שמן על בד, 65X81.5 ס”מ,

חתום ומתוארך .

הציור הנוכחי, קטיף תפוזים, פרדס בנוה צדק, הוא גרסה מאוחרת לציור

כמעט זהה של נחום גוטמן משנת 1932 . בציור הנוכחי שצויר 35 שנה

מאוחר יותר, שמר גוטמן על אותה הקומפוזיציה, הבית הכחול, העצים

והבריכה, אך גרסה זו משלבת גוונים רבים של ירוק בדומה לציוריו של

גוטמן מסוף שנות העשרים.

כמעט כל מי שעסק בציוריו של נחום גוטמן, שצויירו בארץ בסוף שנות העשרים, מציין כי הושפע מן הצייר הצרפתי אנרי רוסו (1844-1910). ביחוד ניכר הדבר בתמונה ”יום חג בפרדסי יפו” (1926), הקרויה גם בשם ”פרדסים ביפו”, אולי משום שהיא התמונה הירוקה ביותר מאותה תקופה (שעה שבאחרות שולטים צבעי הכחול, הצהוב והחום) – ולכן מזכירה את אהבת גוני הירוק של רוסו. (…) אצל רוסו אנו מוצאים, בצד ציורי הנוף הצרפתי בסגנונו המיוחד, גם מיתוס פרטי של האמן, מסתורין, סיפורים סוריאליסטיים-בטרם-הסוריאליזם, ואלה מושפעים מנופים של אקזוטיקה טרופית שאותה ספק אם ראה רוסו מעולם, מעבר לביקוריו בחממות של הגנים הבוטאניים בפריס. ואילו עולמו של גוטמן הוא עולם נופים ודמויות אותנטי, ראשוני, ארצישראלי, שקוף ובהיר, כפי שעולה מתיאורו את מקום התרחשותה המשוער של התמונה ”יום חג בפרדסי יפו” – כנראה בקצהו הדרומי של רחוב אלנבי היום, התיאור מופיע בספר, בו העלה את ילדותו- ילדותה של תל אביב – ”עיר קטנה ואנשים בה מעט”: ”הפרדס הזה, שהיה גדור גדר גבוהה, עמד מול השכונה החדשה שלנו שהלכה ונבנתה. מאחורי הגדר השתרעו פרדסים רחבי ידיים, ודקלים זקופים וגבוהים, שפרשו צמרותיהם על רקע השמים כזנבות של טווסים. מתוך הפרדס עלו קולות קצובים של משאבות-מים ובתעלות בנויות שהשתרגו בין העצים שטפו מים קרים פזיזים. (…) השער הגדול והאדום היה נעול תמיד וסגר בפנינו על העולם הירוק, שגבל עם גבעות החול של תל-אביב. (… הפרדס הזה היה בעינינו כמין פרק שהוצא מאחת האגדות של אלף לילה ולילה. וכמו כל אגדה המתנכרת לחיי יום-יום הסובבים אותה – היה גם הוא מכונס בתוך עצמו. הפרדס היה היפוכו של הלך-החיים בשכונה החדשה, שהייתה פתוחה ברחובותיה לכל ארבע הרוחות ומיושבת אנשים שונים מארצות שונות.” (1)

נחום גוטמן היה מן האבות המייסדים של האמנות הישראלית. בשנות העשרים נמנה עם קבוצת האמנים המודרניסטים ששינו את פני האמנות המקומית וביקשו להפיח בה חיוניות. האמנים האלה ראו חשיבות גדולה בהתייחסות האמנותית אל המזרח כדרך של הזדהות עם הערכים שעולם המזרח התאפיין בהם לדעתם: עוצמה, כוח, יצריות, מיניות, גופניות וקשר בלתי אמצעי עם הטבע. (…) הציור בית בפרדס (1927) משתייך לסדרת ציורי הפרדסים של גוטמן משנות העשרים. הפרדס היה בספרות הארצישראלית דוגמה למקום המסמן מזרחיות )רוב הפרדסים עד לשנות הארבעים היו שייכים לערבים(, מסתורין, משיכה ואיום. ידועים תיאוריו של גוטמן, שהיה גם סופר ידוע ומוכשר, את הזיותיו על הפרדס כמקום של מין – גן נעול ארוטי. (…) האמן הזדהה בציורים אלה עם עמדת המציצן הסקרן המנסה לפענח את המסתורין המזרחי – כאמור, עמדה קלסית של צייר מערבי אוריינטליסטי המשליך את הפנטזיות החבויות שלו על הסצינות המזרחיות שהוא מתאר. (2)

1 אהוד בן עזר, נחום גוטמן, מודן הוצאה לאור, 1997 , עמ’ 51-52 .

2 יגאל צלמונה, 90 שנה של אמנות ישראלי: מבחר מאוסף יוסף חכמי –

הפניקס הישראלי, מוזיאון תל אביב לאמנות, 1998

הערכת מחיר: $130,000 - $160,000

נמכר ב: 140000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: נחום גוטמן

נחום גוטמן הוא צייר, מאייר וסופר ילדים מהחשובים בתולדות ארץ ישראל, חתן פרס ישראל לספרות ילדים. גוטמן נולד בשנת 1898 בסרביה ובגיל 7 עלה עם משפחתו לישראל, ובילה את שנות ילדותו ביפו ונוה-צדק שהשפיעו מאוד על עבודותו. בהיותו בן 15, החל ללמוד אמנות בבית הספר, בצלאל, בירושלים אבל פאן. לאחר מלחמת העולם הראשונה, נסע ללמוד באירופה וגר בין השאר בוינה, פריז, רומא וברלין.

בשנת 1926 עלה שוב ארצה והתיישב בתל אביב, ונמנה בין חלוציה של הסגנון הארץ-ישראלי ביחד עם ראובן רובין, ציונה תג'ר וישראל פלדי. רוב האמנים בשנות ה- 20 נטו לתאר את חיי אידילייה בין היהודים לערבים: יושבים בבתי קפה, רוכבים בין הכרמים, ונחים בפיקניק. גוטמן אשר גדל ביפו, הרבה לתאר את הפרדסים של נוה צדק. הפרדסים באותה התקופה היו לרוב שייכים לערבים והפרדסים סימלו את המזרחיות שהיוו אצל גוטמן מסתורין ומשיכה. המשיכה של גוטמן למזרח התבטאה ברמזים לעוצמה, יצריות ומיניות בציוריו משנות ה- 20. גדעון עפרת תיאר: "ב- 1926 כבר ידעה הארץ את נפילת טרומפלדור וחבריו, ואת רצח ברנר וחבריו ואת ההתנקשויות הדו-צדדיות בתל אביב. אך נחום גוטמן, בדומה לשאר האמנים הארציישראליים דאז, מיאנו לראות בערבים אויבים ואף להיפך – ייפו ושגבו אותם בציוריהם. כך עד לפרעות תרפ"ט. עד לאותו אסון בחברון ובערים נוספות – החגיגה הערבית לא חדלה בציור המקומי בכלל ובציורי גוטמן בפרט".

בשנות ה- 30, גוטמן ושאר האמנים המקומיים הרבו בגיחות לפאריס והגיעו למיצוי של הסגנון הנאיבי- אוריינטליסטי. הצבעים הפכו כהים יותר והנוף הישראלי הפך לנוף בעל אפרוריות צרפתית וצבעים כהים יותר בהשפעת מאטיס וסזאן. בשנות ה- 50 הרבה גוטמן לתאר סצנות בטיילת בטבריה, על דייגיה ואנשיה, הנוף נעשה כחול ומוטיב האוניות חזר בציוריו. גם בשנים מאוחרות יותר חזר גוטמן להתרפק על הימים היפים והאבודים של יפו, נווה צדק ותל אביב. יפו חזרה להיות הרמונית וידידותית: פרשים וכרכרות ברחוב, מוכרי אבטיחים חביבים וצבעים עליזים מתארים את האגדה הנוסטלגית.
גוטמן כתב ואייר עשרות ספרים, זכה בפרס דיזינגוף לציור בשנת 1938, יקיר תל אביב (1976), ופרס ישראל לספרות ילדים ב- 1978. בשנות ה- 50 ציוריו הוצגו במוזיאונים החשובים בעולם ובמקביל יצר גוטמן מס' ציורי קיר ופסיפסים שמעטרים את העיר תל אביב. גוטמן אשר נפטר בגיל 82 הוא אחד מהאמנים הישראליים החשובים והאהובים ביותר.

בין 1920 ו 1926- למד גוטמן אמנות בוינה, ברלין ופריז. במהלך תקופה זו החל לאייר ספרים, תחום מרכזי באמנותו הרב תחומית של גוטמן לאורך חייו. בין היתר, אייר את ספריו של אביו, בן ציון, חיים נחמן ביאליק ואת ספרי הילדים שכתב בעצמו. כששב גוטמן לארץ השתלב בקבוצת ”אמני ארץ ישראל” לצד אמנים אחרים כגון ראובן רובין וציונה תג’ר. אמני קבוצה זו עסקו בתיעוד הארץ, נופיה ותושביה תוך שימת דגש על צבעים עזים והאור הבוהק של הארץ. בספרו ”נחום גוטמן” כותב אהוד בן עזר שגוטמן העיד על עצמו כי נכנס לאווירה של חבריו מימי בצלאל והחל לתעד את האור ואת האפקטים המנוגדים שמצא בהווי המזרחי.

לתל אביב מקום מיוחד בציוריו של גוטמן והיא נושאת מטען רגשי-אישי עבורו. היותו עד להתפתחותה והתפתחותו האישית במקביל לה. זיהויו המובהק של גוטמן עם העיר תל אביב קשור קשר הדוק לאופן בו הוא עקב ותיעד אותה בציור ובכתיבה, שלב אחרי שלב, מדיונות החול הצהובות עד להתגבשותה לעיר ממשית ותוססת. בציוריו ניסה גוטמן להנציח את האווירה הים תיכונית ולתפוס את מושג האור. הקומפוזיציות הפשוטות יחסית רוויות ניגודים צבעוניים חריפים אך הרמוניים. לדמות האנושית תפקיד חשוב בציוריו. האווירה אותה קלט גוטמן מועברת הלאה בציוריו במעטפת רומנטית ורכה מחד אך דינמית, אופטימית ומלאת חיים מאידך.