מכירה: 162 תאריך המכירה: 25.06.2016 Item: 88

אורי ריזמן

נוף 1 (כחול)

שמן על בד,

146X90 ס”מ,

חתום

הציור הזה נוצר, ככל הנראה, בין סוף שנות ה- 70 לתחילת שנות ה- 80 . דרגת ההפשטה הגבוהה, המינימליזם המוגבר, דרגת השחרור של הכתמים הצבעוניים ומהירותן של הנחות הצבע – כולם גם יחד מסגירים את התאריך המשוער. אף השוואה לציורי נוף מקבילים מאותה תקופה מאששים את הבחנתנו. אורי רייזמן נמצא אז בשיא גיבוש שפתו הקולוריסטית-לירית: שלוש יחידות – אדמה חרבה, שדה מלבלב, שמים. מרחבי ארץ ושמים פתוחים עד לאינסוף ומקנים לציור ממד של ”נשגב”, אם לא של מיסטיות, שאובחנה לא אחת בעבר ביצירת רייזמן. הגוונים נקיים, מופרדים האחד מהשני ללא קווי-מִתאר ותוך הותרת המשטחים באמורפיות. רק במבט שני קולטת העין את התגרות הקטע האדום הצר ה”רוכב” מימין על גב השדה הירוק, או את שמץ הוורוד-סגול המגיח משמאל לתכלת-הרקיע כמתגרה בה אף הוא. ”קר” מלמעלה, חם ולוהט מלמטה, ובתווך – המרחב הירוק המגשר. אקספרסיוניזם כמעט ”דיוניסי” של הלהט התחתון מתעמת עם הליריות של המרחב השמימי. ציור של ”מגעים” מעין-ארוטיים: שטחים צבעוניים נושקים זה לזה, נוגעים-

לא-נוגעים, מתנגדים, מתקרבים, טבע מיוחם. וברמה הציורית, ציור ”נושם”, הבד נותר גלוי ובלתי מטופל בחלקו. ציור ”אטיודי”, כמעט במסורת התביעה הזריצקאית (הנענית עתה על ידי אחד ממבקריו הגדולים של זריצקי בשנות ה- 50). ציור מופשט? ציור פיגורטיבי? אין כמו רייזמן לבטל את הבינאריות הזו, ואין כמו רייזמן לאשר ערכים ציוריים טהורים, מבלי לוותר כהוא זה על המגע החי עם המקום הישראלי. הרי לנו אפוא מקרה רייזמני מובהק ואיכותי של מבע רגשי-יצרי בלתי- אמצעי ושל מאמץ עליון לתפוס את ”מהות” הנוף. ובמילותיו של יגאל צלמונה ב- 1983 : ”…לצייר את הקשר שלו-עצמו עם הטבע והאדם עד כדי רצון להתערות ולהתערב בטבע באופן פיסי (…) התפישה הארוטית שלו את יחסיו עם המציאות (…) ואת יחסי רכיבי המציאות זה אל זה(….): תפישתו את מצב היצירה כרגע של הארה אינטואיטיבית המאפשרת חדירה אל מעבר לקרוםהקשה של מושא ההתבוננות, והיות מצב זה מאופיין בהתרגשות אכסטאטית…”

גדעון עפרת

מקור: עיזבון האמן.

הערכת מחיר: $45,000 - $65,000

נמכר ב: 46000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: אורי ריזמן

אורי רייזמן נולד בקיבוץ תל יוסף ובילדותו גדל בירושלים ותל-אביב. בהמשך חייו עבר לצרפת לתקופה של שנתיים וכשחזר לתל-אביב ריזמן החל ללמוד בסטודיו לציור של יצחק פרנקל. לאחר שסיים יצא להכשרה בקיבוץ יגור שם הכיר את מזל חמדי והם נישאו. מזל היתה בת למשפחה תימנית ירושלמית וריזמן הרבה לצייר את בני משפחתה וסביבתם (ציורי בית הכנסת, סמטאות ירושלים וכו'). ב-1949 הצטרף למקימי קיבוץ כברי שם חי וצייר עד מותו. מאוחר יותר עבר לפריז ולמד בבית הספר הלאומי לאומנויות יפות, שם התחבר עם אמנים ישראלים נוספים כגון לאה ניקל, אליהו גת ומיכאל גרוס, וב- 1953 שב לארץ. המוטיב הייחודי לריזמן הוא המוטיב "אישה-נוף" אשר העסיק את רייזמן בשנות ה-60 בעיקר בהתלכדות של שני המוטיבים. בעבור רייזמן, הנוף הוא גוף אישה ויחסו אל הנוף חושני-ארוטי. לא אחת, גבעות או הרים נשכבות/נשכבים לרוחב הבד כמו מצפים/מצפות להפריה. אך, יותר מתנוחת נוף והר כתנוחת אישה, ריזמן מיזג את פוריותה של האדמה-אישה עם שלווה על-זמנית. כל זאת תוך שילוב הצבעים המעטים ותבנית הקומפוזיציה התמציתית. מוטיב חוזר נוסף הינו בציורי הדיוקנאות, ציורים שמהלכם הסוער גלוי לעין: ציור המסגיר משיכות בלתי מצועצעות של מחיקה והוספה, המצביעות על התנערותו של ריזמן מכל דגם של עיצוב תווי הפנים והגוף והדיוקן הוא תוצר של פירוק והרכבה של כתמי צבע. ריזמן פעל רוב שנותיו בשולי עולם האמנות הישראלי ורק בסוף ימיו ולאחר מותו זכה לפרסום ולהכרה כללית, במהלך הקריירה שלו הציג ריזמן תערוכות במוזיאון תל-אביב ומוזיאון ישראל ובמשכן לאמנות עין חרוד וב- 1988 זכה בפרס בנק דיסקונט לאמן ישראלי וב-1989 זכה בפרס ההסתדרות לציור ולפיסול ע"ש נחום גוטמן.