מכירה: 162 תאריך המכירה: 25.06.2016 Item: 93

רפי לביא

ללא כותרת, 1964,

שמן על בד, 73X92 ס”מ,

חתום. חתום ומתוארך מאחור.

תערוכה: רפי לביא, מבחר עבודות, מוזיאון תל אביב לאמנות, שרה ברייטברג, דצמבר 1979 – פברואר 1980 מס’ 4.

הציור הזה צויר ב – 1963 בקירוב, בתקופת המעבר שבין ”הציורים הלבנים” מ – 1962-1960 ל”ציורים הוורודים” של 1964 . בפן הלבן (הצהבהב במקצת), נושא הציור הנוכחי את שרידי החומריות שאפיינה את ”הציורים הלבנים”, שחלקם אף צויר בצבע על מלט. מעברו של לביא ל”ציורים הוורודים” אמר פנייה אל ה”אנטי-צבע”, אל הגוון האינפנטילי של חדר-הילדים ואל גוון הקיטש הבורגני, פרק נוסף במסע התרסותיו של רפי ”הילד הנורא”. ” , ”Lavie en rose הגיב יונה פישר לסדרה הנדונה, ואילו שרה ברייטברג כתבה ב – 1980 : ”יש הרואים את עיקר תרומתו של לביא לאמנות ב’לגיטימציה של הוורוד’.” עתה, בציור הנוכחי, המשטח הוורוד מטופל בליריות לעומת המשטח הלבנבן ה”מותקף” בחריטות ושרבוטים, שאותם ינק רפי לביא מלשונו המתיילדת של אריה ארוך, כפי שפגש בה ב- 1955 בתערוכתו של ארוך בבית-דיזנגוף (מוזיאון תל אביב). בולט בין הצורות הרשומות הדימוי הסלילי של העשן: ”גרסה פרטית של לביא לסימונה של תנועה בארוקית”, תגדיר שרית שפירא בספרה על לביא מ- 2003 ; אך, ניתן וראוי לראות בסלילים הנדונים הדים לעשן הרכבת שנפלט מציור הדיו המכונן של לביא מ-1957, ”צייר – רפי – ילד בן 20”. אם הנקיטה של לביא במשטח לבן אמרה השקָטה, מחיקת משמעויות, ואפילו – ”מלנכוליה וערגה לאבדון”, כהבחנת ש.שפירא בספרה הנ”ל, הרי שפֶרץ השרבוטים המסתלסלים מבקש להתניע את החידלון בספונטאניות של ילד המאשר חיים והמוצא במסך הוורוד שמשמאל את נחמת העונג. ונשים לב ל”קו-התפר” שבין המשטח הלבנבן-צהבהב לבין המשטח הוורדרד: כמות ה”שריטות”, שנחרטו בספונטאניות בצבע, מהוות ביטוי לקושי האיחוי שבין שתי המתחמים.

ספונטאניות היא, אכן, מילת מפתח, הביטוי לאקט החירות ה”צברית” של האמן, אם לא לאקט המימוש הקיומי של האני כנגד ה”הם” החברתי, דור ההורים והציוויים הקולקטיביים. בציור הנוכחי, רפי לביא צועד בבטחה אל מה ששרה ברייטברג כינתה ב- 1980 – ”האסתטיקה של הסתמי”. עוד רגע קט, יצטרפו הקולאז’ים של גזרי עיתונים, כרזות וכו’; עוד רגע נוסף, יצטרפו המשפטים ה”חצופים”, הכתובים על הבדים והניירות. נכון לעכשיו, רפי לביא עודנו מאמין בציור של צבע ורישום, עודנו צייר מופשט העושה צעד ראשון בכיוון השיבה לפיגורטיביות של הדימויים המתיילדים.

גדעון עפרת

הערכת מחיר: $10,000 - $15,000

נמכר ב: 11000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: רפי לביא

נולד בשנת 1937 ברמת גן. החל את דרכו עולם האמנות הפלסטית לאחר שהשתתף בחוג אמנות של חיים גמזו באוניברסיטה העממית בתל אביב. בשנת 1955 התגייס לצבא אך שוחרר לאחר שנפצע והוכר כנכה צה"ל. לביא נחשב בפני רבים כאחד האמנים החשובים ביותר ובעלי ההשפעה המרכזית ביותר באמנות הישראלית ככלל ועל הציור הישראלי בפרט. בשנת 1965 החל לעבוד כמורה במדרשה לאמנות וחינך דורות של אמנים צעירים. לציוריו שפת סימנים אשר לרוב משקפת את עולמו הרגשי, הרציונלי והאישי, כאשר התבוננות בציוריו היא מלאכת פענוח סמלים שמחייבת שימוש במאגר עשיר של אסוציאציות מורכבות. לביא הפך להיות האמן המינמליסט המזוהה ביותר שעבד עם חומרים שלא היו מקובלים ונחשבו נחותים, כאשר בציוריו הוא מציג אסתטיקה חדשה של קומפוזיציות לא מקובלות, מחיקות, מצעים של דיקטים ושימוש בצבעי אקרילק וצבעים תעשייתים במקום בדים וצבעי שמן. רבים מיצירותיו מבוססים על שרבוט ספונטאני עם עיפרון, אשר הפך להיות אחד ממאפייני ציוריו הבולטים. במהלך השנים נהג לביא להדביק לציוריו צילומים, רפרודקציות וכרזות שונות, ובכך העמיד ביצירה אחת רמות אסתטיקה שונות והפך את הבנאלי והסתמי לאמנות. בשנות השמונים אצרה שרה ברייטברג-סמל את אחת התערוכות החשובות והזכורות באמנות הישראלית "דלות החומר" במוזיאון תל אביב, כאשר את ציוריו של לביא היא שמה במרכז כמוביל בעולם האמנות הישראלי וסמל לסגנון "דלות החומר" שנבנה סביבו וסחף אחריו אמנים רבים וחשובים. סגנון זה התאפיין בשימוש בחומרי יצירה דלים וביחס ביקורתי אל המציאות החברתית ואל המיתוסים של החברה הישראלית.