מכירה: 164 תאריך המכירה: 28.01.2017 Item: 124

יוסף זריצקי

אמסטרדם, 1955 ,
שמן על בד, 74X83 ס”מ,
חתום.

מקור: אוסף גבי ועמי בראון.

ספרות ותערוכה: מבחר אמנות ישראלית מאוסף גבי ועמי בראון, משכן לאמנות עין-
חרוד, אוקטובר 2009 – אפריל 2010 , עמ׳ 244 (מצולם).

ספק אם ביטא זריצקי אי פעם בציוריו שחרור גבוה יותר מזה המבוטא בציור הנוכחי. זהו ציור של אמן בשיא ביטחונו העצמי, השולט שליטה וירטואוזית בשפתו, אמן החוזר אל נושא היסוד ביצירתו מאז 1949 ומבצע את מחול-חירותו. נושא הציור מזוהה מיד: הנה הוא ה”הירוגליף” האדום של ה”צייר” )לוח הציירים המלבני בידו( המרחף במרומים. הנה הם, מתחת, ה”הירוגליפים” המופ- שטים מאד של אנשים וחיות בקיבוץ )אל תחמיצו את ה”סוס” המסומן באדום(. והנה הוא הגוש
הגדול והאדום, הזכור מסדרת ציורי ”יחיעם” והמסמן – כך הציע מרדכי עומר בספרו מ- 1987 על זריצקי – את מבצר יחיעם כמוקד היסטורי-מיתי של קרבות. סדרת ציורי ”יחיעם” נוצרה במקו- רה בין 1951-1949 , בעקבות ביקוריו של האמן והסמינר שהעביר שם. אלא, שתבנית היסוד של
סדרה זו הפכה לדפוס-יסוד שלא הרפה מזריצקי לאורך עשרות בשנים והוא שב והתגלה בפרקיו השונים. מ.עומר, שראה בסדרה המקורית ביטוי לכוחות הטבע, אף לקמאיות פולחנית הקושרת את הציורים לסדר הבריאה )דמות האמן המרחף ככוהן הסוגד לכוחות הטבע(, זיהה גם את שרידי המצודה של יחיעם כ”מוקד מיתי” )עמ’ 148 (, כתם אדום המתגרה במרחבים הירוקים-תכולים שמנגד. עתה, למעלה מעשרים שנה לאחר המפגש הראשון, מעצים זריצקי את המוקד הלוהט,
אף בונה ”סולם” אנושי צהוב מארץ לשמים ומהחברה לאמן ה”שמימי”, תוך שמפשיט את הדמויות והופכן כמעט לכתב יפני, מהסוג שכה הרשימו בביקורו ב- 1928 במוזיאון ”גימא” היפני שבפאריז. כל השאר הוא ה”מחול”: המרחב האדום – בבחינת הוויה יצרית, כוחנית, ”מסוכנת” – נכבש על ידי קווי מכחול קצרים, בוטחים ותזזיתיים, סימני ידו ה”כותבת” של האמן, העושה במרחב כבתוך שלו.
זהו ציור של ניצחון: ניצחונו של אמן, שהחברה אומרת לו ”הן” ואילו הוא, ממרומיו, מטביע בתרבות ובטבע את דברו האמנותי. החופשיות וה”בראוורה” של היד המציירת חוגגות בציור זה את ניצחונו של מי שזכה בסביבות גיל 70 להוקרה רבה ב- 1959 זכה ב”פרס ישראל”( ומי שמנהיג באותם
ימים את ”אופקים חדשים” לכיוון של הפשטה רדיקלית חדשה, ”אל צורנית” ) Informel (. וגם זה ההסבר לשמחת השחרור המופשט של הציור החשוב הזה.
גדעון עפרת

$	הערכת מחיר: $30,000 – 20,000

הערכת מחיר: $30,000 – 20,000

הערכת מחיר: $20,000 - $30,000

נמכר ב: 36000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: יוסף זריצקי

יוסף זריצקי נחשב לאחד מהאבות המייסדים של האמנות המודרנית בארץ ישראל ולאחד מגדולי האמנים המקומיים וב-1959 זכה בפרס ישראל לציור. ב-1923 עלה יוסף זריצקי לארץ ישראל, התיישב בירושלים ומיד החל לצייר את נופיה כמו גם נופים אחרים. כבר כעבור שנה הוצגו תערוכות יחיד שלו במספר מקומות בארץ, והוא החל למשוך תשומת לב והערכה. ב-1925 עבר זריצקי לתל אביב, שבה המשיך לפתח ולשכלל הן את הפן הטכני של הציור והן את אישיותו כאמן, ובפרט לגבש סגנון ייחודי. הוא הרבה לצייר את נופי העיר שצמחה במהירות מסחררת, ועשה זאת בסגנון מודרני המבוסס על משטחי צבע רחבים ומשיכת מכחול משוחררת. הודות להתערותו המהירה של זריצקי בסצנת האמנות המקומית, ואישיותו הדומיננטית כבר ב-1927 הפך ליושב הראש של אגודת הציירים והפסלים בא"י. שני עשורים מאוחר יותר פרש זריצקי מאגודת הציירים לאחר שחולל סערה כאשר ניסה לקבוע בצורה בלעדית את רשימת המשתתפים בביאנלה של ונציה. זריצקי ביחד עם ציירים בולטים אחרים באותה תקופה (יוחנן סימון, מרסל ינקו, משה קסטל ועוד) החליטו להקים גוף אלטרנטיבי לאגודה, "אופקים חדשים". קבוצת אופקים חדשים אותה ייסד זריצקי הפכה במרוצת השנים לקבוצה החשובה ביותר באמנות המקומית ודורות של אמנים התחנכו על ההפשטה של יוסף זריצקי, לצד אסיגדור סטימצקי ויחזקאל שטרייכמן. במסגרת "אופקים חדשים" החל הרומן של יוסף זריצקי עם הסגנון המופשט – שאותו ניסה להנחיל לחבריו, לעתים בנועם ולעתים באגרסיביות. כך או כך סביב ציוריו שרר קונצנזוס, והצגתם במוזיאונים בולטים (למשל סטדלייק ההולנדי וארמון האמנויות היפות של בריסל) קיבעה את מעמדו של זריצקי כבכיר הציירים בארץ. ב-1959 זכה כאמור בפרס ישראל ומאז ועד מותו בגיל 96 המשיך ליצור בסגנון המופשט הלירי, ובעיקר תוך שימוש בצבעי מים כמו גם יצירת עבודות בגודל מונומנטלי. לאורך כל הדרך התבלט זריצקי לא רק כצייר אלא גם כמתווה דרך – בעיקר בזכות כשרונו העצום ואישיותו הדומיננטית ולאו דווקא לנוכח התפקידים הפורמליים אותם מילא. לצד רפי לביא, הוא נחשב לאחד משני האמנים שהשפיעו במידה הרבה ביותר על הציור הישראלי.