ציבי גבע

גלדיולי, 1986 ,
שמן על בד, 91X76 ס”מ,
חתום ומתוארך.

ספרות: ציבי גבע – תל דברים, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2008 , עמ’ 24 (מצולם).

סדרות הציור של גבע מורכבות מעבודות שכבתיות, שגם אם דימוי מסוים כמו נוכח על פניהן – כילות רבדים רבים נוספים שבתוכם מתחוללים מהלכים של גילוי והסתרה, פיגורציה והפשטה. בדים אלה כמוהם כשכבות ארכיאולוגיות מצטברות, הטומנות בחובן ערב-רב של התייחסויות תולדות האמנות, למקום, לפוליטיקה, לביוגרפיה, לפחד ולכמיהה. בתוך כך מעניין לעמוד על אופן שבו שאלת הציור נוכחת בעבודתו בכפיפה אחת עם השאלה הפוליטית והתרבותית, בעיקר כיצד בה בשעה, האחת מסווה ומסתירה את האחרת. בלאטה, מסמן כל ישראלי טיפוסי, זוהתה במשך שנים בזיכרון הקולקטיבי הישראלי דווקא עם אוכלוסיה הפלשתינית שבתוך ומעבר לגבולות הקו הירוק, מאחר שזו היוותה את כוח העבודה
המרכזי שעסק בבנייה בישראל. בהקשר מקומי זה חוברות המילים ”כאפייה” ”בלאטה” להקשר
חברתי, פוליטי ותרבותי מובהק, ומבקשות לא רק להצביע באופן ציורי על אובייקט נתון עולם
אלא גם ובעיקר לבנות עולם מושגי מקומי, להגיב על מצב עניינים כללי ולנקוט עמדה מרחב ציבורי. סירובו של גבע להפרדה המקובלת בין מרחב המציאות למרחב האמנות, בין הפוליטי אישי, בין הדקורטיבי למושגי, עוטה בעבודתו מימד ייחודי. בחירת מושאי העבודות נושאת פנייה אל מזרח, בעוד שאופן ציורם מנהל משא ומתן עם המערב. לפרקים נראה כאילו נקיטת העמדה פוליטית שבבסיס העבודה חוסמת את האפשרות לבחינה מעמיקה של עומס ההתייחסויות אמנותיות המרתקות הטמונות בה – ופעמים אחרות נדמה שבחירת מושאי העבודות מבקשת,
למעשה, לחפות על עיסוק פנים-אמנותי טהרני במבנה ובשפת הציור. אלא שהיברידיות זו היא לק עקרוני מההגיון של מהלך העבודה, הגיון המתבהר במלוא חריפותו תוך בחינת המכלול המצטבר.
הדס מאור, ציבי גבע – תל דברים, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2008 , עמ’ 21 – 27 .

$ הערכת מחיר: $3,500 – 2,500
$ הערכת מחיר: $3,500 – 2,500

הערכת מחיר: $2,500 - $3,500

נמכר ב: 7500

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: ציבי גבע

ציבי גבע נולד בקיבוץ עין-שמר וכיום חי ועובד בתל אביב ובניו יורק. יצירות האמנות של גבע מתייחסות למצב הפוליטי המורכב בקיום הישראלי-פלסטיני המקומי. מראשית עבודתו ניתן לראות את ההתמודדות עם הנושא על ידי ייצוג מוטיבים מקומיים ספציפיים של זהות מקומית הטעונים במשמעות פוליטית ותרבותית. דימוי חוזר הוא הסטריאוטיפ של הערבי, בעל הכאפייה, השפם והחוסר באישיות ייחודית למראה. הדימוי של הכאפייה לדוגמא, הוא מושא התייחסות כלל ערבית מוכרת, זהו סמל תרבותי מוצהר שנעשה לאורך השנים לסמל מזוהה עם המאבק הפלסטיני לכינון זהות ומדינה. בעבודתו יש פירוק מושגי יסוד בכוונה לערער את הקשרם. בתערוכות של גבע היצירות מוצבות בחלל באופן שבו ניתן לראות עיסוק ביחסי כובש ונכבש. האובייקטים אותם מצייר גבע קשורים באופן ישיר לחברתי ולפוליטי ולהקשר התרבותי. האובייקט המצויר מבקש להצביע לא רק על האובייקט עצמו אלא להבינו בהקשר ביקורתי ונקיטת עמדה במרחב הציבורי. האמן יוצר בסדרות, בין הדימויים החוזרים ביצירותיו ניתן לראות כאפיות, בלאטות, חלונות, קוצים, פרחים, ציפורים והרים. ציורי הפרחים כמו ציורי הציפורים מאופיינים באלמנט ההקפאה, סטטיות ומלווים בתחושת ריקנות. הציפורים והפרחים השחורים נגלים כנטולי חיים. כל יצירה עומדת בפני עצמה אך מהווה חלק מסדרה ומתחברת עם ההקשר הפוליטי, המקומי והתרבותי. ציבי גבע השתתף בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות רבות בארץ ובעולם, ביניהם במוזיאון ישראל, מוזיאון תל אביב לאמנות, המכון לאמנות עכשווית בבוסטון וב-2015 ייצג את ישראל בביאנלה בוונציה. גבע קיבל מענקים ופרסים רבים על עבודתו האמנותית, ביניהם ב-1997 זכה בפרס סנדברג לאמן ישראלי על ידי מוזיאון ישראל, ב-2004 זכה בפרס קרן אווה ומנדל פונדיק לאמנות ישראלית על ידי מוזיאון תל אביב ופרס משרד התרבות והספורט לאמנות ועיצוב על מפעל חיים ב-2010. עבודותיו של גבע נמצאות באוספים ציבוריים ופרטיים החשובים בעולם, ביניהם מוזיאון הMOMA- בניו יורק, המוזיאון היהודי בניו יורק ומוזיאון תל אביב לאמנות. כיום גבע משמש פרופסור בבית הספר לאמנות חזותית בניו יורק, באוניברסיטת חיפה ובבית הספר "המדרשה" לאמנות.
0
    0
    Your Cart
    Your cart is emptyReturn to Shop