מכירה: 164 תאריך המכירה: 28.01.2017 Item: 163

יחזקאל שטרייכמן

שקיעה, 1964-1974 ,
שמן על בד, 130X130 ס”מ,
חתום ומתוארך מאחור.

תערוכה: הביאנלה בונציה, 1964 (מדבקת הביאנלה מוצמדת מאחור).

התנסותו הראשונה של שטרייכמן בהפשטה ה”טהורה” חושפת אל-נכון היסוס, מהבחינה התפיסתית, ובה טמון אולי ההסבר להזדקקותו לאותה קונוונציה שקבעה את היחס אובייקט- רקע ואת חיוניותו לעיצוב חלל הציור. ”תמיד הרגשתי כי לצייר ציור על פי קונספציה מוכנה מראש או על פי סקיצות, זה להיות כמו כלבלב שמסתובב סביב עצמו בניסיון נואש לתפוס את קצה זנבו”, אמר מאוחר יותר,בראייה מסכמת, למשורר נתן זך. ועם זאת צעדו אל ההפשטה הוא צעד חד, טבילת אש אמיצה. והוא נקט אותו, לדעתי, לא רק מכוח אמונה שגמלה בו, או מתוך אחריות שנתחייב בה (כלפי עצמו וכלפי חבריו) – אלא בהיווכחו שהגיע לנקודת רוויה בקצה התהליך שהעמיד שוב ושוב במבחן, לאורך עשר שנים, את יכולתו לבנות ציור תוך הסתייעות במודל אמנותי (בראק, פיקאסו) שבנקודת המוצא שלו עומד על פי רוב מודל מן המציאות )נוף, דמות(. מומנט ההפשטה ה”טהורה”, שהגיח אל העולם ב 1959- , הוא חשוב ומכריע במהלך הקריירה האמנותית של שטרייכמן, והייתי אף מרחיב ואומר במהלך חייו – חרף סימן השאלה על מוחלטותה של אותה הפשטה, הזמן הקצר )ימים, שבועות, חודשים ספורים?( שהוקדש לה, והיעלמו) השמדתו, קרוב לוודאי( של גוף היצירות הזעום המהווה את ראשיתו של מומנט זה. הוא חשוב לאו דווקא מעצם היותו אקט רדיקאלי, שאין כביכול חזרה ממנו – שהרי ככזה הוא מוחק את כל מה שהוביל אליו. לא ברדיקאליות לבדה העניין: שטרייכמן, שהיה קצר רוח מכדי לקבל על עצמו את עולה המחמיר, מסמן הגבולות, של תפיסה, של ”קונספציה”, שחרר בקומפוזיציות מ 1959- את יצרו האמיתי, את הצורך בביטוי. יונה פישר, מומנט ההפשטה 1959-1961 , שטרייכמן, הפניקס הישראלי ועזבון יחזקאל שטרייכמן,1997 , עמ’ 137 .

$	הערכת מחיר: $30,000 – 20,000

הערכת מחיר: $30,000 – 20,000

הערכת מחיר: $20,000 - $30,000

נמכר ב: 15000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: יחזקאל שטרייכמן

יחזקאל שטרייכמן נולד בקובנה שבליטא הרוסית ולמד ציור אצל הצייר היהודי צאסן (מאסנבלום). בשנת 1924 עלה לארץ ולמד אמנות ב"בצלאל", בתום הלימודים למד אדריכלות בבית הספר הלאומי הגבוה לאומנויות יפות בפריז ולאחר מכן למד באקדמיה לאמנות בפירנצה. ב-1936 עלה בשנית לארץ והתמקם בתל-אביב, שם פגש את צילה הכהן-וואלק איתה התחתן, ואותה צייר רבות לאורך השנים. שטרייכמן היה חלק מצוות מורי "מכון אבני", ממקימי בית הספר לציור "הסטודיה" וממייסדי קבוצת "אופקים חדשים", והציג בכל התערוכות הקבוצתיות של הקבוצה. שטרייכמן הוא אחד מאבות "ההפשטה הלירית" בישראל, שחיברה את הציור הישראלי עם המגמות העולמיות ועם אסכולת פריז בפרט. במהלך שנות השלושים צייר שטרייכמן בעיקר נושאים מסורתיים ופיגורטיביים, כגון ציורי דיוקן, עירום נשי, תיאורי פנים ומעט תיאורי חוץ. בציורים אלו כבר ניכר החיפוש שלו אחר הפשטה, ומשיכות המכחול בהם עזות ואקספרסיביות. עם הזמן הפכו ציוריו של שטרייכמן ליותר מופשטים, ובמקום אובייקט מרכזי הפכו ציוריו בשנות ה-50 למארג של משטחים וכתמי צבע הממלא את כל שטח הציור, שעליהם עוברים קווים רשומים במכחול או עיפרון. החל מסוף שנות ה-50 הפכו ציוריו של יחזקאל שטרייכמן למופשטים יותר ויותר, אך בכל זאת שומרים על דיאלוג עם הנוף הישראלי. עם זאת, מפעם לפעם מופיע גם בתקופה זו דיוקן פיגורטיבי. יחזקאל שטרייכמן זכה בפרס דיזינגוף היוקרתי שלוש פעמים (1944, 1954 ו-1969) ובשנת 1990 קיבל שטרייכמן את פרס ישראל.