מכירה: 164 תאריך המכירה: 28.01.2017 Item: 44

יוחנן סימון

דמויות בקיבוץ, 1950 ,
שמן על בד, 44X71 ס”מ,
חתום ומתוארך.

ציור-שמן, ציור-קיר, כרזה – יוחנן סימון של 1950 מבקש לטשטש את הגבולות בין כל אלה. אמנם, מזה שנתיים שהוא חבר ב”אופקים חדשים”, קבוצה שהניפה את דגל ההפשטה, אך הוא ממשיך להאמין, שגם ציור ריאליסטי-חברתי, שבמסורת דייגו ריברה (לו הוא נאמן מאז הפגישה עמו בניו- יורק, 1934 ), עשוי לבטא אף הוא ערכים צורניים של יחסי צבע, מתחים קומפוזיציוניים, מקצב וכו’. וכך, עם מעט מאמץ, תוכלו לאתר גם בציור הנוכחי ניגודים בין קווים מאוזנים לקווים מאונכים
(ה”ברושים” מאחור, למשל), או דבקות ”סזאנית” באדום-כחול (חם-קר), אף צורות גיאומטריות (במבנים, בתנוחות הגפיים ועוד), ואפילו הפשטה בפני הדמויות ובגופן. אין ספק: פרנן לז’ה של שנות ה- 40-30 שימש ליוחנן סימון נתיב מוצא בין הריאליזם להפשטה, או – אם תרצו – בין דייגו ריברה ליוסף זריצקי. בהתאם, המונומנטאליות בנוסח ציורי-קיר, ההעמדה התיאטרלית- מלאכותית של הדמויות, הדידקטיות (”ראו את המופת האנושי של החברה הקיבוצית!”), הסימפ טריה – סימון לא ויתר על כל אלה בבחינת אמן מודרניסטי שהוא גם אמן מגויס, אמן אידיאולוגי,
ראש וראשון לריאליסטים החברתיים של ציירי הקיבוץ. תוכן הציור – אימהות וילדים בקיבוץ – מרכזי ביותר ביצירת סימון. תגלו אותו לאורך שנות ה- 40 ברבים מציורי ”מנוחה בקיבוץ”, ”שבת בקיבוץ”, ”משפחה בקיבוץ”, ”בחצר הקיבוץ”, ”שעת הילדים”, ”מטפלות וילדים” ועוד ועוד. הקשר בין משפחתיות לקולקטיביות, שבחי הפריון, תהילת האישה-אם, תקוות העתיד הגלומות בילדים
– כולם אחראים לדחיסה החוזרת ונשנית של אימהות (ומטפלות) וילדים בציורי האמן. בספרה על סימון מ- 2001 הצביעה טלי תמיר על המתח בין תא-המשפחה הבורגני לבין הקומונה הקיבוצית. האם צייר סימון תמונות של אידיליה קיבוצית, או שמא תמונות של עמידה אופוזיציונית כנגד רעיון ביטול התא המשפחתי לטובת הקבוצה? ”הנוכחות הבולטת כל כך של אינטימיות משפחתית
על רקע הקיבוץ עשויה להתפרש כאמירה אישית-אופוזיציונית (גם אם לא לגמרי מודעת).” (עמ’ 98 ) ולכן: ”לנוכח קו חינוכי נוקשה זה (של הימנעות מאינטימיות מפנקת בין הורים לילדיהם/ג.ע), שהיה מקובל כל כך ב’שומר הצעיר’, בולט המגע הפיזי המודגש בין הורים לילדים בציוריו של סימון.” (עמ’ 100) עוד שנתיים, יפרוש יוחנן סימון מקיבוץ גן-שמואל, יעבור לתל אביב, וציורו יידע תפניות אל מחוזות אחרים של צורה ותוכן. לפי שעה, הרי לנו סימון בשיאו האמנותי ובאחד מציוריו
היותר משובחים.
גדעון עפרת

$ הערכת מחיר: $50,000 – 35,000
$ הערכת מחיר: $50,000 – 35,000

הערכת מחיר: $35,000 - $50,000

נמכר ב: 55000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: יוחנן סימון

יוחנן סימון הוא צייר יליד גרמניה שהפך למזוהה במיוחד עם התנועה הקיבוצית ועם הריאליזם הסוציאליסטי. סימון נולד בשנת 1905 ובשנת 1936 עלה לארץ והתיישב בקיבוץ גן שמואל, שם מצא עצמו עוסק במגוון עבודות, אך כמעט ולא מצייר. יחד עם זאת הכישרון הרב שלו לא נעלם מעיני קברניטי "הקיבוץ הארצי" ואלה גייסו אותו לטובת האדרת התנועה הקיבוצית באמצעות האמנות. הוא צייר כרזות מלאות פאתוס ל"שומר הצעיר", ציורים המציגים את הווי הקיבוץ כמוצלח במיוחד ובפרט סצנות משפחתיות המשלבות אושר ואינטימיות, וכן יצירות המפארות את ערך העבודה ואת יופיה של האדמה (בפרק זמן שזכה להגדרה "התקופה החומה"). כך סימון נבחר לצייר את הכרזה הרשמית של יום העצמאות הראשון וכן כרזה לאחד במאי 1950. ב-1953 ביצע סימון מפנה משמעותי נוסף, הן מבחינת אורח החיים והן מבחינה סגנונית – הוא נפרד מאשתו הראשונה, עבר לתל אביב, והחל לצייר בסטודיו שלו (ששכן בשדרות רוטשילד 125, במרחק קצר מאוד אגב מביתו של צייר מפורסם אחר, יוסל ברגנר) בסגנון שונה לחלוטין מזה שאפיין אותו בקיבוץ. יצירותיו בתקופה זו הפכו מודרניים, מופשטים, צבעוניים מאוד ומלאי אופטימיות – בעיקר בהשפעת המסע לדרום אמריקה – ולקראת סוף ימיו אף עבר סימון לציורים סוריאליסטיים נוסח חואן מירו. סימון ידוע גם בציורי הקיר גדולי המימדים שלו להם נחשף בנסיעותיו לניו יורק ואיטליה. בשנת ה- 50 יצר מס' ציורי קיר באוניברסיטאות, מפעלים ומבני ציבור, ואף על אניות של חברת צים. במסעותיו לדרום אמריקה יצר גם ציורי קיר ידועים בברזיל וארגנטינה.
0
    0
    Your Cart
    Your cart is emptyReturn to Shop