מכירה: 164 תאריך המכירה: 28.01.2017 Item: 53

מרסל ינקו

העלמות מבוקרשט, 1925 ,
שמן על קרטון, 50X70 ס”מ,
חתום. חתום ומתוארך מאחור.

ספרות: מרסל ינקו, הוצאת מסדה, 1982 , עמ’ 59 (מצולם).

מיטב ציורי מרסל ינקו הם אלה שצוירו בבוקרשט בין השנים 1939-1922 , השנים בהם הבשיל סגנונו שלאחר ”גן-העדן האבוד” שלו ב”דאדא” (ציריך) ובסוריאליזם (פאריז). ב – 1922 שב ינקו לרומניה והחל לפעול במרץ בחוגי האוונגרד של בוקרשט, בין אם כאמן, או כאדריכל, או כמחבר מאמרים תיאורטיים בכתב העת ”קונטימפוראנול” (”עכשווי”), שהיה מעוז האוונגרד ברומניה בין 1930-1922 . סביב כתב-העת התרכזו אמנים צעירים, שפניהם, בין השאר, לפאריז האוונגרדית ואשר הגדירו עצמם כ”קונסטרוקטיביסטים”, הגם שסגנון ציורי ינקו דאז אופיין באקספרסיוניזם מהול בקוביזם מתון. פרימיטיביות לצד דגש על ערכים צורניים ודינאמיקה קצבית שודכו לאנטי- מהוגנות שבנושא. במאמריו בכתב-העת האוונגרדי הדגיש ינקו ”את יחסו החשדני כלפי ’היפה’ המסורתי, המקודש, ואת התלהבותו מן הספונטאניות והטבעיות שבאמנות הפרימיטיבית ובאמנות הנוצרת על ידי ילדים שטעמם לא הושחת…” (א.ב.יפה, ”מרסל ינקו”, מסדה, ת”א, 1982 , עמ’ 42). את הציור הנוכחי של ”עלמות בבוקרשט” יש לזווג עם לפחות שלושה ציורי שמן נוספים שצוירו בידי ינקו ברומניה: ”בורדל, בוקרשט” (1927), ”שלוש נשים במלטה” (שנות ה- 30) ו”נשים עירומות” ( 1935 ). שהרי, בכל הקווארטט הזו ינקו צייר זונות. שעה שצַייר בוחר באותה עת לצייר זונות אין הוא יכול להימלט מהאסוציאציה של ”העלמות מאביניון” לפיקאסו ( 1907-1906 ). שכן, חמש העלמות העירומות מאביניון לא היו כי אם חמש פרוצות מבית-הבושת הממוקם ברחוב אביניון שבברצלונה ואשר לפחות אחת מהן אחראית למחלת הזיבה בה נתקף הצייר הספרדי. עתה, הצייר הרומני האוונגרדי ניגש אל הנושא בבחינת פרובוקציה פוסט-דדאיסטית כנגד הציבור הזעיר-בורגאני של בוקרשט. אך, חתרנותו הציורית מגיעה למימושה בתחביר היצירה, המאמֵץ פרימיטיביזם בוטה בוויתור על פרטים ובברבריות-לכאורה של העיצוב, בדחייתו של כל שמץ יופי קלאסי וב”אלימותן” של זוויות חדות ושל קווי-מִתאר בוטים. הקרבה בין זונותיו של ינקו לבין אלה של פיקאסו אינה ניתנת להכחשה: אלו גם אלו גסות-פנים (יותר ”מסכה” שבטית מאשר דיוקן נשי), פיגורות דיאבוליות, מסות של גוף החפות מכל בדל-רוח, הרובצות לרקע יריעת הבד האדומה (מיטת האהבים?). מִקדש האַל-מוסריות, קודש-הקודשים של פריקת היצר ואנטי- תרבות. מורשת ה”דאדא” בלבוש הציור. תעוזה, מרדנות, חוצפה, מכחול תוקפני, בוטח, ניגודי צבע בסיסיים המבטיחים התנגשויות של ”חם” ו”קר”, דיסוננטים צורניים רתמיים, ומעל לכל – חירות וחושניות. הקשיבו לציור הזה, שהוא גם בראוורה של רישום, ותשמעו ג’אז. זמן רב לאחר השלמת ציור זה יכתוב מחזאי האבסורד הרומני, אז’ן יונסקו, על ינקו: ”אני מקווה כי אמן גדול זה ויצירותיו יחזירו לנו משהו או הרבה מאותם הערכים האבודים, מאותם נעורים, אותה ספונטאניות ואותה חירות, אותה אנרכיה ברוכה, אותה מרידה שמן הראוי לחדש ימיה תמיד.” ב- 1939 , עם השתלטות הפאשיזם הרומני, יבוא הקץ לאוונטורה האוונגרדית של ינקו, שיעלה ארצה ב- 1941 וישתלב באוונגרד התל אביבי המתגבש לקראת ”אופקים חדשים”. ואולם, ציורי ינקו מהשנים 1951-1949 , הגם שייצגו הווי מקומי של מלחמה, עלייה וכו’ – ימשיכו לינוק מהעסיס הצורני של הציורים מימי בוקרשט.
גדעון עפרת

$	הערכת מחיר: $16,000 – 12,000

הערכת מחיר: $16,000 – 12,000

הערכת מחיר: $12,000 - $16,000

נמכר ב: 22000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: מרסל ינקו

מרסל ינקו נולד בבוקרסט רומניה ב-1895 ואת תולדות חייו ניתן לחלק לשני פרקים עיקריים: 46 שנים באירופה ו-34 שנים בישראל. כישרונו האמנותי התגלה מוקדם ע"י מורהו יוסף איסר שהטמיע בו את יסודות האמנות הקלאסית אשר השפעותיהם ילוו את יצירותיו במשך כל חייו. ינקו ייסד את כתבי העת הספרותיים "הסמל" ו"הקריאה" בהם פורסמו רישומיו לראשונה ובגיל 20 נסע ינקו ללמוד אדריכלות במכון הפוליטכני בציריך וחבר לתנועת ה"דאדא" המורכבת מקבוצת אמנים אוונגרדים צעירים אשר פעלו בקברט וולטר. ינקו לקח חלק גדול בפעילויות התנועה, הציג תערוכות, פרסם מניפסטים וכתבי עת ובין היתר יצר ינקו בעצמו את המסכות שעמם הופיעו האמנים ואף השתתף במופעים. באותה התקופה ינקו היה גם חבר בקבוצת "חיים חדשים" אשר אירגנו פעילויות אומנותיות ואינטלקטואליות. ב- 1922 לאחר שבילה זמן מה בפריז, חזר ינקו לרומניה ורוב יצירותיו התמקדו במראות הנוף המקומי, דמויות כפריות ונושאים קלאסיים שטופלו באופן מודרניסטי. סגנונו התאפיין בצבעוניות כהה ואלמנטים קוביסטיים בעקבות פיקאסו וג'ורג' בראק, ובמקביל היה שותף במספר קבוצות של אמנים בני רומניה אשר קידמו את רעיונות המודרניזם. למרות הצלחתו המקצועית ברומניה, ב-1940, בתחילת מלחמת העולם השנייה, החליט מרסל ינקו לעלות לארץ ישראל יחד עם משפחתו. עם הגעתו לארץ חל שינוי רב בסגנונו הציורי והאדריכלי הודות לאור הים תיכוני שחדר לפלטת הצבעים שלו. הוא היה נוהג לשאת עימו פנקס ובו רשם את הנופים שראה ובשובו לסטודיו צייר את המראות החדשים בצבעים עזים. ציוריו מאותה תקופה מתארים את מראות הארץ ותושביה וגם את המאבק ההרואי לעצמאותו וב-1948 ייסד יחד עם אמנים נוספים כגון זריצקי ושטרייכמן את קבוצת "אופקים חדשים". ב- 1953 ינקו רצה למצוא דרך לשקם את הכפר הערבי עין חוד ושכנע אמנים ופסלים להתיישב יחד עימו בכפר. מרסל ינקו היה חלק מבית הספר "סטודיה", ובהמשך לימד במוסדות נוספים ובמסגרות לימוד שונות בעין הוד. בעשרים השנים האחרונות בחייו הוא פעל לקידום הכפר עין הוד, כתב מאמרים אודות הנושאים שהעסיקו אותו בצוריו ובשנת 1967 הוענק לו פרס ישראל על עבודתו. עבודותיו האחרונות מבטאות חזרה מוחלטת אל המופשט והגיאומטרי.