ללא כותרת, 1997 ,
טכניקה מעורבת על נייר,
50X16 ס”מ, חתום ומתוארך.
מקור: האוסף הפרטי של הצייר רפי לביא.
תערוכה: האוסף של רפי לביא, משכן לאמנות עין חרוד, מאי 2008.
בשנת 2004 , בספרו ”מה נשמע בבית”, כותב אדם ברוך: ”כעבור חמישים שנה יהיה פה סדר, ובשבת שטופת שמש תצא משפחה לביקור ב ”מוזיאון רפי לביא ”(1). היום, על סף העשור הראשון לפטירתו של לביא, ברור כבר שלא , לא יהיה פה סדר!!! ומוזיאון רפי לביא לא יוקם. ברם אילו הוא כן היה מוקם, אזי ללא ספק שלא היה נפקד ממנו גם אגף ”אוסף רפי לביא” המפורסם. אותו אוסף מיתולוגי מסקרן שכיכב ופעל כמוזיאון פרטי הפתוח בפני חברים של רפי, אמנים, סטודנטים ומבקרי וחוקרי אמנות פלסטית. אולם, כאמור , היות ולא התברכנו במודעות לטיפוח ושמירה על הנכסים הרוחניים של עמנו, הגיעה גם שעתו של אוסף חשוב זה לצאת לשוק החופשי ולהתפרק.
בשנת 1989 התקיימו מספר פגישות בין רפי לביא לאדם ברוך, לקראת הוצאתו לאור של ספר על רפי – מפעל שאף הוא לא יצא לפועל. כך פותח ברוך את סידרת הפגישות, שאת תקצירם העביר רפי לרשותי : ” – הבית שלך, הדירה עצמה, הארכיטקטורה שלה, הקירות המכוסים יצירות אמנות של חברים, של תלמידים, של תלמידים לשעבר, של שותפים למסעות – תרבות. הדחיסות של הדירה והדחיסות של התלייה. כל אלה מעוררים תחושה של מקלט. … הצפיפות של תליית העבודות, הן ניסיון לדחוס את הסביבה האסתטית שלך, את ’הציור הטוב’ , את ההעדפות המהותיות שלך, על הקיר שלך… מין שמירת חפצים קדחתנית. וסוג של ’קופסא שחורה’ , תיעוד, שימור זיכרון”.
בשנת 1994 הוצג חלק מהאוסף, לראשונה, בפני הקהל הרחב , בגלריה בוגרשוב בתל אביב ע”י האוצרת ד”ר אריאלה אזולאי, תחת השם: רפי לביא – כרטוגרפיה – רחוב יונה הנביא 42 . וכך כותבת אזולאי: ”מאמר זה עוסק ביחסי שארות, במשק בית ובכלכלת חליפין. הוא ממוקד באתר אחד, בית פרטי ברחוב יונה הנביא 42 . היה זה בית שבמשך כמה עשורים שימש כמקום מפגש לאמנים. אפשר היה לעיין בו בכתבי עת עדכניים שהגיעו מאירופה ומארצות הברית, להאזין למוסיקה חדישה ונדירה ולהתבונן במיטב האמנות הישראלית שהיה תלוי על קירותיו….. ב 1966- הצטרף לביא לצוות המדרשה למורים לאמנות. באותן שנים נהג לביא להחליף באופן קבוע עבודות שלו תמורת עבודות של אמנים אחרים, רובם תלמידיו… מדובר בעבודה תמורת עבודה. על פי רוב ערכן הכספי של העבודות המוחלפות לא היה זהה… כל החלפה פרושה: אני רפי לביא , מכיר בערך הסחורה שאת / אתה נותן/ת לי ונותן לך סחורה אחרת בערכה; אבל גם: הסחורה שאתה מקבל היא עבודה שלי , שגם את ערכה אני הוא זה שקובע. מעשה החליפין פירושו ששתי הסחורות המוחלפות יכולות להימדד לפי ערך חליפין משותף ומאוחד. (2)
התערוכה עוררה הדים רבים. אדם ברוך פרסם מאמר אוהד שכותרתו: רפי לביא, בסך הכל עשית בשכל (3). היות ובמשך שנים היו חילוקי דעות מקצועיים עקרוניים בין אדם לרפי, ראה רפי במאמר זה, מעין הצהרת וידוי מצידו של ברוך , שבסופו של יום רפי צדק ולא הוא.
בשנת 2006 , אחרי שרפי לביא עזב את הדירה המיתולוגית שברחוב יונה הנביא 42 , התקשר אלי והציע לי גם, עסקת חליפין. הוא מצידו יוותר על יתרת החוב שלי בגין העבודות האחרונות שרכשתי ממנו ובתמורה הוא יבחר מתוך האוסף שלי עבודות של אמנים חדשים שאני אוסף בשווה ערך. אחרי שרפי בחר את שבחר והחוב נמחק, נסעתי אליו הביתה בכדי לראותן תלויות על הקיר. מיותר לציין שהכנסתי את האמנים בסוד העניין ושהם היו גאים מאוד להיות חלק מאוסף רפי לביא.
בנו כלב
במאי 2008 הוצג אוסף רפי לביא במשכן לאמנות בעין חרוד.
1. אדם ברוך, מה נשמע בבית, הוצאת דביר, 2004 , עמוד 187 .
2 . אריאלה אזולאי, שושלת רפי לביא ומיכל נאמן, יחסי שארות ומשק בית, תיאוריה וביקורת, במה ישראלית מס. 7, 1995 , עמוד 177 .
3. אדם ברוך, רפי לביא, בסך הכל עשית בשכל , שישי תקשורת ותרבות, 18.2.94.
|
