מכירה: 164 תאריך המכירה: 04.02.2017 Item: 572

מנשה קדישמן

גרניום, 1977 ,
טכניקה מעורבת וקולאז’ על נייר,
47X46 ס”מ,
חתום ומתוארך.

מקור: האוסף הפרטי של הצייר רפי לביא.

תערוכה: האוסף של רפי לביא, משכן לאמנות עין חרוד, מאי 2008.

בשנת 2004 , בספרו ”מה נשמע בבית”, כותב אדם ברוך: ”כעבור חמישים שנה יהיה פה סדר, ובשבת שטופת שמש תצא משפחה לביקור ב ”מוזיאון רפי לביא ”(1). היום, על סף העשור הראשון לפטירתו של לביא, ברור כבר שלא , לא יהיה פה סדר!!! ומוזיאון רפי לביא לא יוקם. ברם אילו הוא כן היה מוקם, אזי ללא ספק שלא היה נפקד ממנו גם אגף ”אוסף רפי לביא” המפורסם. אותו אוסף מיתולוגי מסקרן שכיכב ופעל כמוזיאון פרטי הפתוח בפני חברים של רפי, אמנים, סטודנטים ומבקרי וחוקרי אמנות פלסטית. אולם, כאמור , היות ולא התברכנו במודעות לטיפוח ושמירה על הנכסים הרוחניים של עמנו, הגיעה גם שעתו של אוסף חשוב זה לצאת לשוק החופשי ולהתפרק.
בשנת 1989 התקיימו מספר פגישות בין רפי לביא לאדם ברוך, לקראת הוצאתו לאור של ספר על רפי – מפעל שאף הוא לא יצא לפועל. כך פותח ברוך את סידרת הפגישות, שאת תקצירם העביר רפי לרשותי : ” – הבית שלך, הדירה עצמה, הארכיטקטורה שלה, הקירות המכוסים יצירות אמנות של חברים, של תלמידים, של תלמידים לשעבר, של שותפים למסעות – תרבות. הדחיסות של הדירה והדחיסות של התלייה. כל אלה מעוררים תחושה של מקלט. … הצפיפות של תליית העבודות, הן ניסיון לדחוס את הסביבה האסתטית שלך, את ’הציור הטוב’ , את ההעדפות המהותיות שלך, על הקיר שלך… מין שמירת חפצים קדחתנית. וסוג של ’קופסא שחורה’ , תיעוד, שימור זיכרון”.
בשנת 1994 הוצג חלק מהאוסף, לראשונה, בפני הקהל הרחב , בגלריה בוגרשוב בתל אביב ע”י האוצרת ד”ר אריאלה אזולאי, תחת השם: רפי לביא – כרטוגרפיה – רחוב יונה הנביא 42 . וכך כותבת אזולאי: ”מאמר זה עוסק ביחסי שארות, במשק בית ובכלכלת חליפין. הוא ממוקד באתר אחד, בית פרטי ברחוב יונה הנביא 42 . היה זה בית שבמשך כמה עשורים שימש כמקום מפגש לאמנים. אפשר היה לעיין בו בכתבי עת עדכניים שהגיעו מאירופה ומארצות הברית, להאזין למוסיקה חדישה ונדירה ולהתבונן במיטב האמנות הישראלית שהיה תלוי על קירותיו….. ב 1966- הצטרף לביא לצוות המדרשה למורים לאמנות. באותן שנים נהג לביא להחליף באופן קבוע עבודות שלו תמורת עבודות של אמנים אחרים, רובם תלמידיו… מדובר בעבודה תמורת עבודה. על פי רוב ערכן הכספי של העבודות המוחלפות לא היה זהה… כל החלפה פרושה: אני רפי לביא , מכיר בערך הסחורה שאת / אתה נותן/ת לי ונותן לך סחורה אחרת בערכה; אבל גם: הסחורה שאתה מקבל היא עבודה שלי , שגם את ערכה אני הוא זה שקובע. מעשה החליפין פירושו ששתי הסחורות המוחלפות יכולות להימדד לפי ערך חליפין משותף ומאוחד. (2)
התערוכה עוררה הדים רבים. אדם ברוך פרסם מאמר אוהד שכותרתו: רפי לביא, בסך הכל עשית בשכל (3). היות ובמשך שנים היו חילוקי דעות מקצועיים עקרוניים בין אדם לרפי, ראה רפי במאמר זה, מעין הצהרת וידוי מצידו של ברוך , שבסופו של יום רפי צדק ולא הוא.
בשנת 2006 , אחרי שרפי לביא עזב את הדירה המיתולוגית שברחוב יונה הנביא 42 , התקשר אלי והציע לי גם, עסקת חליפין. הוא מצידו יוותר על יתרת החוב שלי בגין העבודות האחרונות שרכשתי ממנו ובתמורה הוא יבחר מתוך האוסף שלי עבודות של אמנים חדשים שאני אוסף בשווה ערך. אחרי שרפי בחר את שבחר והחוב נמחק, נסעתי אליו הביתה בכדי לראותן תלויות על הקיר. מיותר לציין שהכנסתי את האמנים בסוד העניין ושהם היו גאים מאוד להיות חלק מאוסף רפי לביא.
בנו כלב

במאי 2008 הוצג אוסף רפי לביא במשכן לאמנות בעין חרוד.
1. אדם ברוך, מה נשמע בבית, הוצאת דביר, 2004 , עמוד 187 .
2 . אריאלה אזולאי, שושלת רפי לביא ומיכל נאמן, יחסי שארות ומשק בית, תיאוריה וביקורת, במה ישראלית מס. 7, 1995 , עמוד 177 .
3. אדם ברוך, רפי לביא, בסך הכל עשית בשכל , שישי תקשורת ותרבות, 18.2.94.

הערכת מחיר: $400 - $600

נמכר ב: 1100

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: מנשה קדישמן

מנשה קדישמן נולד בתל-אביב ב- 1932. עם גיוסו לצבא ליחידת הנח''ל ב-1950, הוצב בקיבוץ מעיין ברוך במפגש הגבולות בין לבנון, סוריה וישראל. הוא עבד כרועה צאן לכבשים ובילה את רוב זמנו בטבע ויצירות רבות של האמן משקפות את זיכרונותיו מאותה התקופה. קדישמן למד פיסול עם הפסל משה שטרנשוס בין 1947-50 והמשיך ללמוד פיסול ב-1954 עם הפסל רודי להמן. לאחר מכן ב-1959 נסע ללמוד אמנות בלונדון שם צייר ופיסל. לבסוף חזר לארץ ב-1972. ב- 1978 נבחר קדישמן לייצג את ישראל בביאנלה של ונציה, שם הציג עדר של כבשים צבועות כשהוא עצמו משמש להן כרועה. בשנים שלאחר מכן התפתח מוטיב הכבשים אצלו ביצירה, הן החלו להופיע ברוב יצירותיו ואף הפכו לסמלו המסחרי. מוטיב הכבשים מושפע משנות עבודתו כרועה צאן ומהזמן הרב שבילה בטבע במהלך שירותו הצבאי בשנות ה50 המוקדמות. הקרבה לאדמה, לחי ולטבע הישראלי באים לידי ביטוי ביצירות האמנות של האמן. נרטיב הכבשים מייצג עבור האמן סמל יהודי-ישראלי אשר מתחבר גם לשורשיות ולמקומיות של ארץ ישראל וגם ליהדות, בה מוטיב הכבש מתקשר לעקדה וקורבן. בשנת 1982 פרצה מלחמת לבנון הראשונה ובנו גויס לצבא. בשלב זה החל האמן לצייר ולפסל את סיפור עקדת יצחק. כמו כן צייר נושאים של מוות וגבורה. במובן מסוים קדישמן הרגיש אב, שבדומה לאברהם, מעלה את בנו לעולה על מזבח למען מטרה עליונה, במקרה הזה צו גיוס לצה"ל ושירות המדינה במלחמה. נושא העקדה מופיע רבות ביצירותיו ומציגות את הסיפור התנכי בשילוב עם פחדיו האישיים של איבוד בנו במלחמה למען המדינה. ב-1988 מנשה קדישמן התחיל ליצור בנושא חדש, לידה. לנושא זה וריאציות שונות בסדרה של מאות פסלים וציורים. נושא הלידה התפתח מתוך נושא העקדה. הלידה המתוארת מסמלת בו זמנית את הנתינה של החיים ואת לקיחתם. נושא זה של חיים ומוות מופיע בחלק גדול מיצירותיו וניתן להבין כי העסיק את האמן רבות במהלך חייו. האם אוניברסלית ומסמלת את כל האימהות ואת כל הלידות. בנוסף קדישמן מתייחס לפסוק ''בעצב תלדי בנים'' במובן שבו הוא מחבר בין הלידה לעקדה וגם מתקשר לאמו של החייל הישראלי הנופל. בשנת 1967 הזמינה עיריית תל-אביב את הפסל "התרוממות" לרחבה הסמוכה לבית התיאטרון ''הבימה'' בתל אביב. פסל זה הפך לסימן היכר של הסביבה ושל האמן. פסל זה כמו פסלים נוספים של קדישמן עוסק בהתנגדות לכוח המשיכה. מנשה קדישמן שאב סגנון פיסולי זה בזמן שירותו הצבאי ממראות הסלעים בטבע. פסליו עשויים לרוב ברזל או פלדה, חומרים שמתקשרים עם הסביבה שלהם. בתחילת דרכו האמן פיסל באופן יותר גיאומטרי עם צורות מופשטות, אך עם השנים התקדם אל עבר פיסול פיגורטיבי פחות מופשט. קדישמן הינו מחשובי היוצרים באמנות הישראלית אשר זכה להצלחה בינלאומית רבה. הוא נבחר לחתן פרס ישראל בתחום הפיסול לשנת 1995 וזכה בפרס ראשון לפיסול מטעם הביאנלה של פריז ב-1967. הוא הציג תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות רבות בארץ ובעולם. עבודותיו הן חלק מאוספי האמנות החשובים בישראל, לרבות מוזיאונים ואוספים מוסדיים, ומספר מוזיאונים חשובים בעולם מחזיק את יצירותיו.
0
    0
    Your Cart
    Your cart is emptyReturn to Shop