נחום גוטמן

שבועות, 1938 ,
שמן על בד, 54X65 ס”מ,
חתום.

הציור נושא אישור מקוריות חתום ע”י פרופ’ חמי גוטמן, בנו של האמן.

עבור ציור זה זכה נחום גוטמן בפרס דיזנגוף בשנת 1938 .

עוד מאז תחריטי ”איוב” (1923) ו”יונה” (1929), גילה נחום גוטמן זיקה לנושאים תנ”כיים. בהתאם וטמן אייר את סיפורי התנ”ך של ח.נ. ביאליק (מרביתם, ב- 1928), בשנים 1933-1932 יצר את סדרת רישומי ”תנ”ך לילדים”, ובמקביל, פרסם ב”דבר לילדים” איורים תנ”כיים. אך נושאים תנ”כיים המשיכו להופיע ביצירתו גם בשנים שלאחר מכן, כפי שהראתה ב- 2003 תערוכת ”נחום גוטמן מצייר את התנ”ך” (”מוזיאון נחום גוטמן”). ואולם, שלא כתחריטים והרישומים התנ”כיים מוקדמים, בשנות ה- 30 יצר גוטמן קומץ ציורים צבעוניים בשמן ובטכניקה מעורבת, שהוקדשו סצנות תנ”כיות אופטימיות במיוחד. אחד מאלה היה , ”ארזי הלבנון למקדש שלמה” – ציור מ 1934 המייצג ארבעה זכרים בשמלות קדומות הנושאים על שכמם גזע אדיר. ציור נוסף הוא ”ביכורים”, 1938 , הציור הנוכחי. אך, האומנם תמונת הבאת ביכורים לבית המקדש? או, שמא, אין זהאלא הציור ”חבורת הפלשתיות”, שגוטמן ציירו והציגו בשם זה ב- 1938 (בתערוכת ”קבוצת השמונה” במוזיאון תל אביב)? בטרם נמשיך נגלה, שאת ”פרס דיזנגוף”, שגוטמן קיבל באותה שנה עלציורו זה, חלק הצייר עם שבעה ציירים נוספים – כולם גם יחד אותם ”קבוצת השמונה”. מה שיתמוך בזיהוי הציור כ”חבורת הפלשתיות”. יצוין: בימים בהם צייר גוטמן את הציור, השלים אריה אלחנני על קיר אולם ב”גני התערוכה” ציור-תבליטי בשם ”גויי-הים”, המייצג בסגנון אשורי יורדי יםקדומים. הפלשתים שלטו, כזכור, ברצועת החוף של כנען, וחיבורם לתל אביב נראה לא בלתי הגיוני. גוטמן, מסתבר, יישר קו עם אל-חנני: ציורו מציג לעינינו חבורת פלשתיות (רובן, בעלות חזות אירופאית, וכולן גם יחד, מאשרות ארוס נשי: גוטמן, שכבר רשם את דלילה המסרסת אתשמשון, תפס את הפלשתיות כנשים ארוטיות), עטויות גלימות תנ”כיות ויחפות, נושאות על שכמן סלי ענק גדושים באשכולות ענבים, יונים צחורות וירקות מטוב-הארץ, מובלות על ידי ”כרוז” צעיר,חשוף גו וחסון, לרקע שדה מלבלב ומבנים המזכירים את… ”שבע תחנות” שבראש נחל הירקון (כפי שצוירו, למשל, בידי ראובן רובין ב – 1926 ובידי שמשון הולצמן ב- 1936 ). רק עתה אנחנומבחינים בנחל הזורם בלב השדה. הירקון. אם כן, פלשתיות עליך תל אביב… ובמילים אחרות: עוד ניסיון ציורי-סיפורי של נחום גוטמן להדביק לעירו האהובה עומק היסטורי-מיתולוגי (שחסר לה,מאז נולדה על הדיונות ב- 1909), כפי שניסה בציורי ה”לווייתן” של יונה הנביא שהביאו עד לחופי יפו בציורו, השמים הבהירים, השדה הירוק והדקלים מאשרים אביב ארצישראלי אידילי שימתיק במעט את מצוקות היישוב ב- 1938 . מה שבטוח הוא, שלא לבית-המקדש הירושלמי נושאות פלשתיותינו את ביכוריהן, כי אם למקדש דגון…
גדעון עפרת

$	הערכת מחיר: $90,000 – 60,000

הערכת מחיר: $90,000 – 60,000

הערכת מחיר: $60,000 - $90,000

נמכר ב: 60000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: נחום גוטמן

נחום גוטמן הוא צייר, מאייר וסופר ילדים מהחשובים בתולדות ארץ ישראל, חתן פרס ישראל לספרות ילדים. גוטמן נולד בשנת 1898 בסרביה ובגיל 7 עלה עם משפחתו לישראל, ובילה את שנות ילדותו ביפו ונוה-צדק שהשפיעו מאוד על עבודותו. בהיותו בן 15, החל ללמוד אמנות בבית הספר, בצלאל, בירושלים אבל פאן. לאחר מלחמת העולם הראשונה, נסע ללמוד באירופה וגר בין השאר בוינה, פריז, רומא וברלין.

בשנת 1926 עלה שוב ארצה והתיישב בתל אביב, ונמנה בין חלוציה של הסגנון הארץ-ישראלי ביחד עם ראובן רובין, ציונה תג'ר וישראל פלדי. רוב האמנים בשנות ה- 20 נטו לתאר את חיי אידילייה בין היהודים לערבים: יושבים בבתי קפה, רוכבים בין הכרמים, ונחים בפיקניק. גוטמן אשר גדל ביפו, הרבה לתאר את הפרדסים של נוה צדק. הפרדסים באותה התקופה היו לרוב שייכים לערבים והפרדסים סימלו את המזרחיות שהיוו אצל גוטמן מסתורין ומשיכה. המשיכה של גוטמן למזרח התבטאה ברמזים לעוצמה, יצריות ומיניות בציוריו משנות ה- 20. גדעון עפרת תיאר: "ב- 1926 כבר ידעה הארץ את נפילת טרומפלדור וחבריו, ואת רצח ברנר וחבריו ואת ההתנקשויות הדו-צדדיות בתל אביב. אך נחום גוטמן, בדומה לשאר האמנים הארציישראליים דאז, מיאנו לראות בערבים אויבים ואף להיפך – ייפו ושגבו אותם בציוריהם. כך עד לפרעות תרפ"ט. עד לאותו אסון בחברון ובערים נוספות – החגיגה הערבית לא חדלה בציור המקומי בכלל ובציורי גוטמן בפרט".

בשנות ה- 30, גוטמן ושאר האמנים המקומיים הרבו בגיחות לפאריס והגיעו למיצוי של הסגנון הנאיבי- אוריינטליסטי. הצבעים הפכו כהים יותר והנוף הישראלי הפך לנוף בעל אפרוריות צרפתית וצבעים כהים יותר בהשפעת מאטיס וסזאן. בשנות ה- 50 הרבה גוטמן לתאר סצנות בטיילת בטבריה, על דייגיה ואנשיה, הנוף נעשה כחול ומוטיב האוניות חזר בציוריו. גם בשנים מאוחרות יותר חזר גוטמן להתרפק על הימים היפים והאבודים של יפו, נווה צדק ותל אביב. יפו חזרה להיות הרמונית וידידותית: פרשים וכרכרות ברחוב, מוכרי אבטיחים חביבים וצבעים עליזים מתארים את האגדה הנוסטלגית.
גוטמן כתב ואייר עשרות ספרים, זכה בפרס דיזינגוף לציור בשנת 1938, יקיר תל אביב (1976), ופרס ישראל לספרות ילדים ב- 1978. בשנות ה- 50 ציוריו הוצגו במוזיאונים החשובים בעולם ובמקביל יצר גוטמן מס' ציורי קיר ופסיפסים שמעטרים את העיר תל אביב. גוטמן אשר נפטר בגיל 82 הוא אחד מהאמנים הישראליים החשובים והאהובים ביותר.

בין 1920 ו 1926- למד גוטמן אמנות בוינה, ברלין ופריז. במהלך תקופה זו החל לאייר ספרים, תחום מרכזי באמנותו הרב תחומית של גוטמן לאורך חייו. בין היתר, אייר את ספריו של אביו, בן ציון, חיים נחמן ביאליק ואת ספרי הילדים שכתב בעצמו. כששב גוטמן לארץ השתלב בקבוצת ”אמני ארץ ישראל” לצד אמנים אחרים כגון ראובן רובין וציונה תג’ר. אמני קבוצה זו עסקו בתיעוד הארץ, נופיה ותושביה תוך שימת דגש על צבעים עזים והאור הבוהק של הארץ. בספרו ”נחום גוטמן” כותב אהוד בן עזר שגוטמן העיד על עצמו כי נכנס לאווירה של חבריו מימי בצלאל והחל לתעד את האור ואת האפקטים המנוגדים שמצא בהווי המזרחי.

לתל אביב מקום מיוחד בציוריו של גוטמן והיא נושאת מטען רגשי-אישי עבורו. היותו עד להתפתחותה והתפתחותו האישית במקביל לה. זיהויו המובהק של גוטמן עם העיר תל אביב קשור קשר הדוק לאופן בו הוא עקב ותיעד אותה בציור ובכתיבה, שלב אחרי שלב, מדיונות החול הצהובות עד להתגבשותה לעיר ממשית ותוססת. בציוריו ניסה גוטמן להנציח את האווירה הים תיכונית ולתפוס את מושג האור. הקומפוזיציות הפשוטות יחסית רוויות ניגודים צבעוניים חריפים אך הרמוניים. לדמות האנושית תפקיד חשוב בציוריו. האווירה אותה קלט גוטמן מועברת הלאה בציוריו במעטפת רומנטית ורכה מחד אך דינמית, אופטימית ומלאת חיים מאידך.