מכירה: 164 תאריך המכירה: 28.01.2017 Item: 99

ראובן רובין

אם ובתה בשדה,
שמן על בד, 65X81 ס”מ,
חתום.

מקוריות הציור אושרה ע”י גב’ כרמלה רובין, בית ראובן, תל אביב.

ראובן רובין הרבה להשתמש בציוריו בסמלים ומוטיבים החל בשנות ה- 20 ולאורך כל שנות יצירתו. ציור זה, הנשען על יצירות אייקוניות בשילוב מוטיבים מוקדמים של רובין, הוא גרסה מקומית- יהודית-ארצישראלית, לציורי המדונה המפורסמים, בה דמות האם אינה אם פרטית/ביולוגית כי אם רובד קולקטיבי/ אלגורי שנשענת על מיתוסים תנ”כיים בהגבהה לאומית. דמות-אם אלגורית ומיתולוגית זו, ששורשים לה בתנ”ך, במדרש ובקבלה (אך הדיה המודרניים המערביים בדמויות נשיות לאומיות ניאו-רומיות נוסח ”בריטניה”, ”קולומביה”, ”מרי-אן” וכו’) ליוותה את הספרות היהודית והעברית, הדתית והחילונית, לדורותיה. אלא, שספרות ההשכלה במאה ה- 19 היא שהרימה את כפפת הלאומיות ושחזרה את דמות האם הנדונה כפיגורה מטאפיזית המייצגת את השפה העברית המתחדשת ו/או את דמות הארץ שבניה עזבוה… לאם הביולוגית לא הייתה עדנה רבה מדי באמנות הישראלית, באשר היא שבה וגויסה גיוס ציוני לרובד הקולקטיבי-אלגורי. כך, כבר בציורו הטריפטיקוני הענק של ראובן רובין, ”הפירות הראשונים” ( 1923 ), נישא הבן התימני בידי אמו (השניים ניצבים ליד האב התימני בבחינת ”המשפחה הקדושה”) כהד חזותי לפירות האקזוטיים שנושא חלוץ מונומנטאלי בסמוך לבת-זוגו הנדמית למדונה: כמו היה הבן, דוגמת הפירות, קורבן ביכורים המוגש למולדת בידי האם. ב- 1922 צייר ראובן את ”המדונה של חסרי הבית”: המדונה יושבת על האדמה לשפת ים, לבושה בשמלה שחורה-כחולה וחלוצת שד, תינוקה המעורטל שוכב למרגלותיה בקדמת הציור. המדונה מציגה לראווה שני פרחים אדומים בשתי ידיה, עת מאחוריה שרועים ארבעה גברים תשושים – ספק מעולפים, ספק ישנים – ומאחוריהם שלוש סירות ריקות עוגנות סמוך לחוף. ציור זה של לידת ”משיח” (בסימן ”דם” הפרחים, רמז לקורבן צפוי) לרקע אוזלת היד החברתית (בנוסח ”מתי מדבר” הביאליקיים( מנסח את דמות המדונה כדמות האם הלאומית, דמות האומה. ”ייצוג האם באמנות הישראלית עד שנות השבעים התבסס ברובו על מודלים קיימים מהאמנות המערבית, להם נוסף מטען ייחודי המכיל את החוב הציוני (יוחנן סימון, מרדכי לבנון, משה פרופס, אהרון גלעדי(, התנ”כי (אבל פן, מרדכי ארדון), הקושרים את האם אל האדמה הקדושה (ראובן רובין, נפתלי בזם, דוד פולוס, אורי רייזמן) ואת השכול כקורבן אימהי למען הסדר הפטריארכלי המגולם על-ידי המולדת, הדת, הלאום והמסורת.” גדעון עפרת, ”המדונה והבן” שלנו, המחסן של גדעון עפרת, 2012
גדעון עפרת, רחל, שרה, הגר, המחסן של גדעון עפרת, 2011

$	הערכת מחיר: $80,000 – 60,000

הערכת מחיר: $80,000 – 60,000

הערכת מחיר: $60,000 - $80,000

נמכר ב: 60000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: ראובן רובין

ראובן רובין נולד ברומניה בשנת 1893 ונודע בתור אחד האמנים הישראליים החשובים והמשפיעים עד עצם היום הזה. בהיותו בן 19 עלה לראשונה לישראל והחל את לימודיו בבצלאל אקדמיה לאמנות בירושלים. פחות משנה לאחר מכן, כבר עזב לפריז ובהמשך לניו יורק. בשנת 1923 עלה בשנית לארץ ישראל והפך לאחד האבות המייסדים של הציור הארץ-ישראלי.
ראובן של שנות ה- 20 נתפס כאמן החילוני אשר מגשים את חלום הציונות ומהות הישראליות הישנה והטובה. רובין נמנע מלעסוק במתח של שנים אלה ובמקום, בחר להציג אידילייה של יהודים וערבים, מזרחים ואשכנזים, חלוצים ובורגניים. הוא התייחס לדמויותיו באהדה טבולה בתום ובצניעות, שותל שלל סמלים בציוריו. ברבים מציוריו, כלל שתילים, פרחים ועצים שמבטאים התחדשות, צמיחה ופריון. הדמויות בציוריו משנות ה- 20 גדולות וחסונות, סמל לנטיעה באדמה, בדומה לטריפטיך המפורסם משנת 1923, פירות ראשונים, אשר מוצג במוזיאון ישראל. רובין שילב חיות רבות בציוריו, מחד סמל להרמוניה, ומאידך סמל לפשטות ועמל. העלייה השלישית והרביעית היוו סמל לבורגנות החדשה, והיו בעלות אופי מודרני, וכך גם ראובן רובין הושפע מהסגנון הפרימיטיבי של גוגן ומאטיס. ציוריו משנים אלה נדירים בחשיבותם בציור הארצישראלי של ראשית המודרניזם המקומי.
בשנות ה- 30 ציוריו הפכו כהים יותר בהשפעת אסכולת פריז, אך גם עקב מאורעות תרפ“ט שהעיבו על האווירה של היישוב. בהמשך הרבה לצייר נופים של ירושלים, צפת, טבריה והרי הגליל בצבעוניות משתנה, אך הצבע הירוק שלט בפאלטה. עצי הזית בדרך לירושלים או צפת הפכו לסימן ההיכר של ראובן רובין, אפופים אווירה מיסטית בסגנון נאיבי.
בשנת 1973 זכה בפרס ישראל לציור וציוריו מעטרים את משכן הכנסת, בית הנשיא ומעון ראש הממשלה.