מכירה: 166 תאריך המכירה: 17.06.2017 Item: 75

יוסל ברגנר

אמסטרדם (ע”פ ברויגל),
שמן על בד, 54X65 ס”מ,
חתום. חתום ומתואר מאחור.

”בציור בעקבות פיטר ברויגל, 1973 , מתוארים כלים מוצבים על חומה המשקיפים על נוף ימי. ברגנר מרבה כידוע לצייר כלי מטבח. מפומפיות ועד קנקנים, מסננות קערות ומצקות. במקרים רבים נוכחותם של אלה, בתוך תפנימים או בנוף, היא מטפורית למצבים שבהם נתונים בני אדם. כאן השתעשע ברגנר ובחר לעצמו כמקור השראה את ציורו של פיטר ברויגל האב, שני קופים, 1562 . בתןך פתח מקומר של חומת אבן יושבים שני קופים כבולים בשלשלאות אל חומה, הנפערת אל נוף העיר אנטוורפן שמעבר לנהר. מגדלי העיר וצריחיה, הנהר והסירות, נצפים ממרחק מבעד למסך ערפל אפרורי. ברגנר בחר להשתמש באותה תפאורה עצמה של ברויגל, אך ”ייהד” את צמד הקופים המשקיף על העיר וצייר במקומם בהעמדה תיאטרלית מקבץ של כלי מטבח חבולים ומשומשים המוכרים ממאגר הדימויים שלו, בולטים ביניהם שני קנקנים שכמו שקועים בשיחה עירנית.”
כרמלה רובין, יוסל ברגנר רטרוספקטיבה, מוזיאון ת”א, אפריל-יוני שנת 2000 .

הערכת מחיר: $8,000 - $12,000

נמכר ב: 8500

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: יוסל ברגנר

יוסל ברגנר הוא אחד האמנים הישראלים המוערכים והחשובים בישראל. ברגנר, נולד בוינה לשם יוסף ולדימיר, וגדל בבית שכולו תרבות ורוח: אביו היה משורר שבין השאר תרגם כמה מספריו של פרנץ קפקא לידייש, אמו הייתה זמרת, דודו משה, אחד האנשים שהשפיעו עליו יותר מכל, היה צייר ובאופן כללי יוסל זוכר בית שכל הזמן עוסק בתרבות וברוח, בין אם ביצירה ובין אם בשיחה אודותיה. בגיל 17 הוא היגר לאוסטרליה ביחד עם אחותו, שם למד באקדמיה לאמנות של מלבורן והמשיך להקיף את עצמו באנשי תרבות ובפרט במי שהפך לחברו הקרוב ביותר לאורך עשרות שנים, המשורר יוסל בירשטיין ז"ל. אשתו של יוסל ברגנר, אודרי, היא ציירת, ולאחר שהשניים עלו יחד לארץ ב-1950 היה תמיד ביתם מקום מפגש לאנשי רוח ותרבות – תחילה בצפת, ולאחר מספר שנים ברחוב ביל"ו במרכז תל אביב. לאחר עלייתו לארץ שינה את שמו הפרטי ליוסל, והפך עד מהרה לאחד האמנים המוערכים והעסוקים בארץ. ציוריו תיעדו את המציאות בארץ על פניה השונות, בתחילת הדרך בעיקר באמצעות מוטיבים שנחשבו גלותיים. עם השנים השתנה היחס לציוריו שכן אותם מוטיבים גלותיים כביכול הפכו לחלק בלתי נפרד מהישראליות, וגם סגנונו של ברגנר עצמו השתנה. בפרט הפכו ציוריו לבהירים יותר, צבעוניים יותר ובמידה מסוימת גם שמחים יותר אם כי אחד המאפיניים העיקריים של עבודתו לאורך כל השנים היה המיזוג העדין בין העצוב לשמח. בנוסף לציוריו עשירי המבע, התפרסם יוסל ברגנר גם כמאייר של ספרים ובהם קלאסיקות רבות ועוד יותר מכך כמעצב תפאורה – ובעיקר למחזותיו של ניסים אלוני ז"ל (אגב, את "הכלה וצייד הפרפרים" כתב אלוני בהשראת סדרת ציורים מפורסמת של ברגנר שכללה בין השאר את "שלושת הבנות והפרפר" ואת "אוכלי הפרפר). מוטיב בולט אחר בעבודתו של ברגנר הוא הפומפיה – שמככבת בציורים רבים והפכה בידי האמן לאנושית להפליא. גם כלי מטבח אחרים מופיעים בציורים של יוסל ברגנר, כשלדבריו הסיבה לכך היא שבילדותו, בהיעדר צעצועים "רגילים", שימשו אותו כלי המטבח למשחקים שונים. בראיונות רבים הגדיר עצמו ברגנר כאיש מקצוע ולא כאמן, אם כי אין ספק שמדובר באחד הציירים הגדולים בתולדות המדינה, ויעיד על כך גם פרס ישראל לאמנות בו זכה בשנת 1980.