מכירה: 166 תאריך המכירה: 17.06.2017 Item: 86

שלום סבא

טלפון,
טמפרה קולאז’ וגואש על נייר,
22X29 ס”מ, חתום .

מקור: אוסף גבי ועמי בראון.

בין השנים 1960-1959 התמסר שלום (זיגפריד) סבא לסדרת ציורי ”האלמנטים”, שהיא שיא יצירתו המאוחרת. לקראת 1960 שלטה קבוצת ”אופקים חדשים” – נבחרת ההפשטה הישראלית – שליטה ללא עוררין בעולם האמנות הישראלי, כשהיא משכללת את שפתה לדרגת הפשטה גבוהה מתמיד, זו של ה”אָנפורמֶל” הפאריזאי. שלום סבא, שעוד בעברו הגרמני הוכיח פיגורטיביות בוטה שבסגנון מקס בקמן, סרב להשלים עם דין ההפשטה. ב- 1960 כבר מנה 24 שנים לעלייתו ארצה, שתי תערוכות יחיד במוזיאון תל אביב, ”פרס דיזנגוף” (1947 , ציור ”הגזֵ” המפורסם) וסדרה של עבודות קיר מונומנטאליות באשקלון, חיפה, גבעתיים ותל אביב. אלא, שמסר מונומנטאליות של סבא לא זכה בישראל לשום הד מונומנטאלי, והאמן מגבעתיים -ששילב יכולת אמנותית נדירה ביחד עם כושר אינטלקטואלי נדיר – נותר אובד עצות וזועם מול ניצחון המסר של ”אופקים חדשים”. מאז ומעולם ראה סבא את עצמו מזוהה עם האוונגרד והקידמה, והנה, עתה, כמו נפלט אל מחוץ לאוונגרד, מוקצה אל מחנה התמהונות הייקית המתבדלת. זהו הרקע ליציאתו של סבא לתקוף את מחנה היריב, את ההפשטה הישראלית, מתוך לב המחנה שלה ומתוך שורשיה. סדרת ”האלמנטים” שלו תנסח את הדימוי החומרי במונחים צורניים טהורים, מה שאמני ההפשטה קראו valeurs , ערכים. כך החל סבא לצייר את ”האלמנטים”, שאותם הציג בחלקם בתערוכתו בביתן הלנה רובינשטיין ב- 1961 . משימתו ברורה: לאחד את המודרנה עם ה”ממשי”, ליישב צורניות עם ”אובייקט”, לשלב אוטונומיה אמנותית עם מחויבות ל”עולם שם בחוץ”. את זיקתו לאובייקט נשא עמו סבא עוד מאז ימי ”האובייקטיביות החדשה” של ציורו משנות ה- 20 . אז צייר בני אדם וחפצים כדוריים, מלאים, אטומים, כבדים ומאסיביים, מוקפים קווי מתאר עבים, ריאליזם דחוס המושאים נפחיים וסטאטיים. עתה, לקראת 1960 , שב אל האובייקט, אל ה”דבר”, אך לא שמץ נוכחות אנושית. הגותו של מרטין היידגר הגרמני )”מקורו של מעשה האמנות”, 1935 ( נוכחת ברקע: מעשה האמנות כגילוי חֶביונם המהותי של הדברים, הכרת ישותם של דברים, חשיפת ”דבריותם”. סבא, שהיה אמון על מסורת המחשבה הגרמנית, לא יכול היה לקבל עולם ”לא אובייקטיבי”, עולם שאינו מאחד סובייקט ואובייקט גם יחד. סדרת ”האלמנטים” שלו באה לגאול את זיקתה של האמנות המודרנית למציאות האובייקטיבית. התמקדותו האובייקטיבית (ללא סממני מכחול אישי) באובייקט כאילו אישרה מה שט.ס.אליוט קרא ב- 1921 (בעקבות אולסטון, 1840 ) ”קורלאטיב אובייקטיבי”, כלומר חפצון השירה. וכך, בשלב ראשון (1960), צייר סבא בעיקר אלמנטים של מזון: חלב, יין, לחם שחור, לחם לבן, דגים, ענבים ו…רימונים. בשלב שני (1961) צייר בעיקר אלמנטים של חומרים: זכוכית, ברזל, נחושת, זהב, עץ, נייר ועוד. בחירתו של סבא לצייר את ”האלמנטים” בצבעי שמן על עץ( לאחר תקופה של ציור על פרספקס )ביקשה להדגיש את הקונקרטיות החומרית. מכאן, גם מיקום המאכלים על משטחים נוקשים כמו שולחן או לוח עץ וכו’. ייצוב והאחדה קומפוזיציוניים תמכו אף הם במגמה הנדונה, מבלי שזו תעורער על ידי הדואליות של שלם וחלקיו (פרוסת לחם ופירורים, רימונים ופלח רימון וכו’). גדעון עפרת

הערכת מחיר: $2,000 - $3,000

נמכר ב: 3800

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: שלום סבא

סֶבָּא, נולד ב-1897 במזרח פרוסיה ונפטר בשנת 1975. עסק בציור, עיצוב תפאורות ומיצבים. סבא רכש את הכשרתו האמנותית בקניסברג ובברלין. הוא ערך מסעות באינדונזיה, בפינלנד ובמדבר הנובי. בין השנים 1930-1929 הוא שהה בצרפת, ובשנת 1936 עלה לארץ והשתקע בה. במסגרת מסורת הציור הישראלית, ניתן לראות בסבא את אחד האמנים הטרום-כנעניים הבולטים. משנת 1947 עד שנת 1954 עסק סבא בחקר בעיות אופטיות במסגרת תאוריית "האובייקטיביות החדשה", שבה בנה את השטח במישורים גאומטריים המגלמים אשליות נפחיות. בשנת 1955 ובהמשך, הציג קומפוזיציות על ראייה חדשה של עצמים במרחב. שלום סבא, שעוד בעברו הגרמני הוכיח פיגורטיביות שבסגנון מקס בקמן, סירב להשלים עם דין ההפשטה. ב-1960 עלו שתי תערוכות יחיד שלו במוזיאון תל אביב לאמנות וסדרה של עבודות מונומנטאליות באשקלון, חיפה, גבעתיים ותל אביב. במהלך שנת 1961 יצר סבא ארבע עבודות גדולות יחסית במדיומים שונים בעקבות ביקור בקיסריה ועתיקותיה. שלוש מהן כונו על ידו "ארכאולוגיה" והרביעית כונתה "קיסריה". בדיעבד היו אלו עבודותיו הגדולות האחרונות. משנת 1964 ועד מותו יצר סבא למעלה ממאה קולאז'ים קטנים, שנושאיהם חידתיים, אשר יוצרים עולם קסום ומלא מסתורין. מעין "ברכת פרידה מהעולם המוכר". מאז ומעולם ראה עצמו סבא, מזוהה עם האוונגרד והקידמה. סדרת "האלמנטים" שלו מנסחת את הדימוי החומרי במונחים צורניים טהורים, מה שאמני ההפשטה כינו "ערכים". משימתו הייתה ברורה: לאחד את המודרניות עם ה"ממשי", לשלב אוטונומיה אמנותית עם מחויבות ל"עולם שבחוץ".