מכירה: 168 תאריך המכירה: 20.01.2018 Item: 114

לאה ניקל

ללא כותרת, 1954 ,
שמן על בד, 46X65 ס”מ,
חתום ומתוארך. חתום ומתוארך מאחור.

שנת 1954 הייתה מכרעת בתולדות יצירתה של לאה ניקל. כי, בעוד השנים 1954-1950 – ראשית שנותיה הפריזאיות – אופיינו בהתפתחות הדרגתית לקראת ציור מופשט, הרי שהשנים 1961- 1954 (השנה בה שבה ארצה) הן אלו בהן הבשיל המהלך המופשט הטהור ביצירת ניקל.עתה, לא עוד נאתר את שרידי הדימוי הפיגורטיבי – פרפרים, ציפורים, עציץ וכו’. שכן, בעקבות התבוננותה האינטנסיבית באמנות העכשווית דאז המוצגת בפאריז, פסעה הציירת את פסיעתה הנועזת: ”פאריז הפכה למעין מעבדה ללימוד האמנות המודרנית. מאטיס ופיקאסו הלכו ותפסו את מקומם של שטרייכמן וסטימצקי (מוריה של ניקל ב”סטודיה” התל אביבית בין השנים 1947-1946 /ג.ע)…” (סורין הלר, ”לאה ניקל – פאריז 1961-1950 ”, מוזיאון מאנה כ”ץ, חיפה, 2004 , עמ’ 7). עתה, ב- 1954 , התמסרה הציירת בציוריה לפעולה קולוריסטית טהורה, וכשהציגה באותה שנה תערוכת יחיד בגלריה ”צ’מרינסקי” בתל אביב, לצד ציוריה הסמי-פיגורטיביים הוצגו אלה (כולל
הציור הנוכחי) שסימנו את המפנה אל עבר ה”אנפורמל” (אקספרסיוניזם מופשט, אינטואיטיבי וספונטאני) אלה האחרונים הקדימו בכחמש שנים את פנייתם של אמני ”אופקים חדשים” לאותו כיוון: ”מוריה התקשו להתמודד עם הציור הרדיקלי שהביאה עמה מפאריז”, תספר לאה ניקל בשנת 2000 לגליה בר-אור (”הגמוניה וריבוי, 1958-1948 ”, המשכן לאמנות בעין-חרוד, 2008 , עמ’ 199 ). מבקרת האמנות, מרים טל, שכתבה בשבחי תערוכת 1954 של ניקל (”הבוקר”, 24.9.1954), ציינה: ”לא אכתוב על חייה בפאריז מסיבה פשוטה – היא ביקשה לא לעשות זאת. היא טוענת (בצדק) שרק היצירה צריכה לעניין את חובב האמנות.” הציור הנוכחי אינו מהרדיקליים יותר של ניקל מאותה עת של מחצית שנות ה- 50 : לא תמצאו כאן את הקוצניות הפוצעת שבסגנון הצייר הגרמני המופשט, ווׄלְס; לא תאתרו הדבקת ניירות מבריקים; לא חירורי בד; אפילו לא נזילות צבע הישר מהשפופרת. כי בציור הנוכחי, שהוא מהמוקדמים במפנה של ניקל אל ה”אנפורמל”, מכחול בלתי-אמצעי נע על הבד בגווניו החמים )החורגים מהגוונים הים-תיכוניים העכורים של ההפשטה הישראלית דאז(, לכל היותר מלוּוה במעט חריטות של זנב-המכחול, מגדיר לעצמו תחום אוטונומי המוגדר ב”מסגרת” פנימית, שבתוכה מתחוללים אירועים קוויים-צבעוניים ”שמחים”, פרימיטיביסטיים וצורניים לשמם. ותיאר יגאל צלמונה את ציורי 54 של ניקל: הצבעוניות של ציורים אלה חריפה למדי (…) רפרטואר שלם של אפשרויות ציוריות מופעל בכל ציור: הנחות מכחול גולמיות והנחות וירטואוזיות (…), קווים בטוחים עשויים בהינף מברשת, שרבוטים כמו סתמיים או כאלה הרותחים בגלל האנרגיה האצורה בהם, (…) צורות מכונסות בתוך עצמן וצורות פתוחות ובארוקיות המתפרשות על פני שטח גדול; מקצבים איטיים ותנופה מהירה ומתרוננת.” (בקטלוג ”לאה ניקל”, מוזיאון ישראל, 1985 , עמ’ 5).
גדעון עפרת

הערכת מחיר: $15,000 - $20,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: לאה ניקל

רבים מגדירים את לאה ניקל כ"גברת הראשונה של הציור הישראלי" – ובצדק: לאה, שנולדה באוקראינה וחיה בתל אביב, פריז, אשדוד, ניו יורק, רומא, יפו ומושב קדרון (שבו גם הלכה לעולמה בשנת 2005), היא מהחשובות שבציירות שפעלו בארץ, יש לה תרומה מכרעת להנחלת הסגנון המופשט בציור הישראלי ולא רק חוקרי ואוצרי אמנות ידעו לזהות את איכויותיה אלא גם הקהל הרחב.. לאה ניקל נולדה ב-1918 והחל מגיל שנתיים גדלה בתל אביב. השחרור הוביל אותה לסטודיו של אביגדור סטימצקי ויחזקאל שטרייכמן, שם למדה במשך שנתיים והחלה לגבש את הסגנון המופשט הייחודי שאפיין את ציוריה. הכישרון שלה החל להתבלט ועל מנת להעצים אותו קיבלה ניקל החלטה יוצאת דופן נוספת ביחס לנשים באותן שנים- לעבור לפריז. ניתוץ המוסכמות והטוטאליות אפיינו גם את סגנון ציוריה של לאה ניקל, ובמיוחד לאחר שספגה בפריז – שבה חיה מ-1950 ועד 1961 – השפעה ניכרת מהאקספרסיוניזם ובפרט מסגנון שהתפתח באותן שנים וזכה לשם "טשיזם" (טש – כתם, הפשטה שאין בה כלל אובייקט). אם עד אז ציירה ניקל בעיקר ציורים פיגורטיביים (במיומנות רבה), הרי שההתוודעות לטשיזם שחררה אצלה פרץ יצירתיות עתיר אנרגיה ועז מבע וציוריה באותם תקופה נדמו ל"לפתני צבע" כהגדרתו המדויקת של החוקר והאוצר ד"ר גדעון עפרת. היא התנסתה במגוון טכניקות – ציור באצבעות, שרבוט, חריטה, טפטוף ועוד – ונתנה דרור מוחלט ליצרים שלה, זאת למרות שטף דם במוח שפגע קשות בראייתה. בפריז, וגם לאחר מכן, זכתה לאה ניקל להצלחה מרשימה. היא המשיכה לנוע ברחבי העולם, להציג את עבודותיה בנחשבות שבגלריות הבינלאומיות, ללכת עם הסגנון המופשט עד הסוף ולצייר שילוב מדויק של שמחה ותמיהה, אם כי בסופו של דבר ניכרת בציוריה בעיקר אופטימיות שבאופן טבעי ניתן לייחס לה חלק נכבד מהצלחתה של ניקל לכבוש לבבות רבים. בשנת 1995 אף זכתה ניקל בפרס ישראל לציור, בצוותא עם מנשה קדישמן. לאה ניקל נפטרה ממחלת הסרטן בשנת 2005. גם בשנותיה האחרונות הרבתה לצייר ועשתה זאת באופן משוחרר לחלוטין לאחר שכבר זכתה כאמור לכבוד ולהכרה חובקי עולם. במקביל דאגה ניקל להקים קרן שלה שתי מטרות: האחת לנהל את עזבונה והשנייה לתרום לרווחתם של ילדים חולי סרטן המאושפזים בביה"ח "שיבא" וכן לילדים אוטיסטים.

בעמוד זה ניתן לראות ציורים של לאה ניקל למכירה ומחירים של ציורים שכבר נמכרו במכירות פומביות בעבר.