מכירה: 168 תאריך המכירה: 20.01.2018 Item: 116

אריה ארוך

ללא כותרת, 1964 ,
טכניקה מעורבת וקולאז’ על צילום,
22X27 ס”מ, חתום בר”ת ומתוארך.

ספרות ותערוכה: אריה ארוך, פרופ’ מרדכי עומר, מוזיאון תל אביב, פברואר 2003 – מאי 2003 , עמ’ 199 (מצולם).

באותה תקופה, באמצע שנות ה- 60 , נתפס ארוך לעוד פרט הקשור בהגדת סרייבו. על אחד מדפיה, המתאר בשתי מיניאטורות את בני ישראל יוצאים ממצרים ואת המצרים הרודפים אחריהם, שרבטה יד נעלמה, כנראה של ילד, אינספור פעמים את הסיפרה 2 על כל השוליים המקיפים את המיניאטורות. סיפרה זו וגם הספרות 1 ו- 5 מופיעות שוב ושוב בדפים רבים. ארוך הוקסם מהשרבוט, ולו רק משום הזדהותו עם העיקרון המודרניסטי של הפנייה אל השוליים, אל הלא חשוב לכאורה, אל הלא מוכר, אל מי שההיסטוריה הגדולה של מלכים ומלחמותיהם פסחה עליו, והעמדתו במוקד תשומת הלב ובמרכז יצירתו. אבל, כמובן, לא רק בשל כך. בעבודה – ללא כותרת, 1964 (הציור שבמכירה) לדוגמה (…), ארוך מפנה חלק משטח הציור לשרבוטים של הסיפרה 2, שמשמשת אותו שוב ושוב גם בעבודות מאוחרות יותר. בציור זה הספרות זורמות במבנה כלשהו. שרבוט הסיפרה הוא כעין כתב אוטומטי, חוזר על עצמו, כמו סימניו של התת מודע. בשיחותיו עם יונה פישר ניסה ארוך להסביר את קסמן של הספרות בשבילו. (…) ”גם שאגאל וגם פיקאסו עשו זאת והדבר ניכר אצל (פאול) קלה יותר מאשר כל צייר אחר. איני בורח מן הסיפור. (…) אלה הטוענים שלא הסיפור חשוב אלא כתיבת האות, אינם אלא מרמזים על שקר. הסיפור חשוב להם מאוד, לסופרים כלציירים. בין האהבה לכתיבת האות, בין ציור האות לבין הסיפור עצמו, נמצא כל הטוב והיפה שבעולם. אחזור אל הציור: אין לך כתב מכוער יותר מזה של אדם המקפיד עליו. כשאדם כותב הוא משגיח בכתב ידו ועל כן כתב ידו מכוער. האוהב לצייר אותיות והסיפור חי בו בלא שיחשוב על הסיפור – בין אם הוא גאון ובין אם הוא משוגע – יפות אותיותיו. זה סודו של האדם שחזר וצייר את הסיפרה 2 באותו עמוד שבהגדת סרייבו. פגשתי בפאקסימילי של הגדה זו לפני זמן קצר. האדם שצייר את הספרות היה טעון במשהו בלתי רגיל. אם נתרגם זאת למושגי זמננו: הוא (…) כאדם ש(מ)צייר 2 סביב המונה ליזה שבלובר. העשרות, ואולי מאות הספרות שצייר – וביניהן פעמיים הסיפרה 5 ואיני זוכר כמה פעמים הסיפרה 1 – מצטרפות בעיני ליצירה אנושית בעלת קצב מוזיקלי מרטיט, ואם תרצה – אף מלאת הבעה ותוכן. אהבתי לספרות המצוירות האלה כה גדולה שנדמה לי שאם עד היום לא קרא אותם איש כפי שנכתבו – אני לפחות קיבלתי אותן כמכתב שנועד אליי”. ואכן, ארוך השיב בעבודות רבות למכתב זה, ששיגרה אליו יד נעלמה. שטיינברג הראתה, שארוך מתייחס בציור אחד (הציור שבמכירה), הן למיניאטורה מסוימת מהגדת סרייבו והן לשרבוטי הספרות. בדף 10 בהגדת סרייבו, שגם עליו משורבטת הסיפרה 2, יש שתי מיניאטורות: התחתונה ביניהן מתארת את יעקב בבית אל: מימין נראה יעקב ישן על אבן תחת עץ, במרכז מיוצג חלומו על ידי מלאך עולה ומלאך יורד בסולם, ומשמאל נראה יעקב יוצק שמן על אבן המזבח שהקים. בציורו ארוך ”עונה” לדף זה: בשני הקווים האלכסוניים המקבילים הוא רומז לסולם: וברישום החיוור המופשט שבצדו הימני הוא רומז אולי למלאך יורד: את זרם הספרות הוא מציג, כמו אמני הדאדא, כחלק מן החלום. מתוך: מרדכי עומר (מחבר ועורך). ( 2003 ). ”אריה ארוך”. הוצאת מוזיאון תל אביב לאמנות בשיתוף עם הפניקס הישראלי עמ’ 181-183 .

הערכת מחיר: $6,000 - $9,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: אריה ארוך

אריה ארוך נולד בשנת 1908 בעיר חרקוב שבאוקראינה בה התגורר עם משפחתו עד עלייתם לארץ ישראל ב-1924. משפחתו של ארוך הייתה שומרת מסורת ודגלה בערכי ההשכלה והציונות. מגיל צעיר הרבה ארוך לצייר, השתתף בשיעורי ציור ומלאכת יד בבית הספר. ניתן להבין כי הוריו ראו בעין יפה את עניינו בתחום האמנות, שכן מיד כשעלו ארצה לתל אביב, כשארוך היה בן 16 החל ללמוד אמנות בבית הספר "בצלאל" שבירושלים. שם, ארוך למד במשך שנה וחצי יחד עם חבריו ללימודים יחזקאל שטרייכמן ואביגדור סטימצקי. כשחזר לתל אביב למד בגימנסיה הרצליה במגמה ריאלית. ב-1932 בילה ולמד שעות ארוכות בסטודיו של יוסף זריצקי בתל אביב. בתקופה זו החל לגבש סגנון ציורי אוורירי ומופשט יותר, פתוח וים תיכוני. כמו זריצקי, עם שנותיו כאמן ארוך עבר אל עבר ההפשטה. ב-1934 יצא ללמוד בפריז לתקופה של שנתיים. עבודות האמנות שיצר בתקופה זו מושפעת מאמני אסכולת פריז בסגנון האקספרסיוניזם. בשנת 1939 חזר ארוך לתל אביב ובשנת 1948 היה אחד ממייסדי קבוצת ''אופקים חדשים''. עם הצטרפותו לקבוצה סגנונו הציורי חזר אל המופשט והתמקד ביצירותיו בצורות מסוגים שונים, למשל, מציורי ילדים או זיכרונות ילדות. טכניקת הציור של ארוך כוללת שרבוטים ומחיקות, חריטות וכתיבה. ארוך היה בין האמנים שפרצו דרך באמנות הארצישראלית במחצית השנייה של המאה ה-20. לאמן אסתטיקה ייחודית בה שילב את המופשט הלירי ואת השפעות הפופ ארט. יצירתו הושפעה מן הפוסט אימפרסיוניזם והאקספרסיוניזם בנוסח אסכולת פריז. ההפשטה באמנות שלו הגיעה בהשפעתו של יוסף זריצקי אשר ארוך בילה זמן רב בסטודיו שלו. הטכניקה הייחודית בה יצר ארוך וסגנון ציורו המופשט היה בעל השפעה על דור האמנים שבא אחריו, דוגמת רפי לביא ואביבה אורי. אריה ארוך זכה בפרסים רבים במהלך חייו על עבודתו האמנותית. ארוך זכה לתערוכות יחיד חשובות במוזיאון תל אביב ומוזיאון ישראל, כבוד ששמור רק לחשובים שבאמני ישראל. ב-1955 זכה בפרס דיזינגוף מטעם מוזיאון תל אביב לאמנות, ב-1968 זכה בפרס סנדברג מטעם מוזיאון ישראל וב-1971 זכה בפרס ישראל לציור.