מכירה: 170 תאריך המכירה: 23.06.2018 Item: 97
לאה ניקל
| פנים הסטודיו, 1951 , שמן על בד, 73X60 ס”מ, חתום. חתום ומתוארך מאחור. תערוכה וספרות: מקור: אוסף הפניקס הישראלי. מקוריות הציור אושרה ע”י מירה אבגר, נכדתה של האמנית. בשנת 1950 נסעה לאה ניקל לפריז, כמנהג אמני ישראל דאז. היה זה לאחר תקופת לימודים ב”סטודיה” של יחזקאל שטרייכמן ואביגדור סטמצקי – ”שטרייכמצקי” כפי שנהגו לכנותם, אשר ביכרו את הגישות המתקדמות של הציור הצרפתי כחלק מתפיסה מודרניסטית שגם העדיפה את האוניברסלי על פני המקומי. הסטודיו של ניקל היה ממוקם ב”לה רוש” (הכוורת) – הקומפלקס המפורסם בשכונת מונפרנס שאכלס סטודיות ומגורים לאמנים, אך הציור שלפנינו צויר בסטודיו ששימש את ניקל בשנתה הראשונה בעיר, והיה ממוקם בדירת משרתים האופיינית לקומות הגג הפריזאיות. הציור מתאר את תפנים הסטודיו ובמרכזו חלון החדר והנוף הנשקף ממנו. יש להתייחס אל ציור כאל חלון הפתוח למציאות אותה הוא מתאר, כך הורה איש הרנסנס אלברטי במסתו על ציור, כאשר הציור היה אשלייתי במהותו. מאז עבר החלון גלגולים רבים, וכעת, בציורה של ניקל הציור- חלון אינו חלון-ציור אלא ציור שמשתמש בחלון לצרכיו הציוריים. הבחירה בחלון יוצרת מסגרת (של החלון) בתוך מסגרת (של הציור) ומבססת מבנה יציב להתנסויות צורניות ולתהליכי הפשטה. בתוך כך הפכה ניקל את הנוף הנשקף מן החלון למערך גאומטרי – אלמנט עליון אפור (שמים) נשען על אלמנט תחתון צהוב (בניין), כתם אמורפי קר (ענן) מאוזן במלבן חם (חלון), ומרובע נוסף קושר בין השניים. פנים החדר נפרש סביב מסגרת החלון: משמאל כתם אלכסוני בהיר (וילון) שובר את ציר האורך והרוחב ומאוזן ברישום שחור של קבוצת מכחולים מתלכסנת מימין. במרכז הציור ניצב שולחן ועליו אגרטל פרחים אלא שתהליך ההפשטה הרחיק מספיק כדי למצוא בתצורה הזו דמות שנראית מן הגב בעודה מביטה בחלון הפתוח. על שום כך נקרא הציור ”אישה- פרח”, כי כשם שזהו חלון-ציור זוהי גם אישה-פרח. כאן מונחת חשיבותו של הציור, בעצם לקיחת מלוא החופש בפריטת האובייקטים –החי (אישה), הצומח (פרח) והדומם (חלון), ובתייחסות נזילה כלפי האובייקטיביות של המראה ושל המציאות. |
הערכת מחיר: $20,000 - $30,000
אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם
אודות: לאה ניקל
רבים מגדירים את לאה ניקל כ"גברת הראשונה של הציור הישראלי" – ובצדק: לאה, שנולדה באוקראינה וחיה בתל אביב, פריז, אשדוד, ניו יורק, רומא, יפו ומושב קדרון (שבו גם הלכה לעולמה בשנת 2005), היא מהחשובות שבציירות שפעלו בארץ, יש לה תרומה מכרעת להנחלת הסגנון המופשט בציור הישראלי ולא רק חוקרי ואוצרי אמנות ידעו לזהות את איכויותיה אלא גם הקהל הרחב.. לאה ניקל נולדה ב-1918 והחל מגיל שנתיים גדלה בתל אביב. השחרור הוביל אותה לסטודיו של אביגדור סטימצקי ויחזקאל שטרייכמן, שם למדה במשך שנתיים והחלה לגבש את הסגנון המופשט הייחודי שאפיין את ציוריה. הכישרון שלה החל להתבלט ועל מנת להעצים אותו קיבלה ניקל החלטה יוצאת דופן נוספת ביחס לנשים באותן שנים- לעבור לפריז. ניתוץ המוסכמות והטוטאליות אפיינו גם את סגנון ציוריה של לאה ניקל, ובמיוחד לאחר שספגה בפריז – שבה חיה מ-1950 ועד 1961 – השפעה ניכרת מהאקספרסיוניזם ובפרט מסגנון שהתפתח באותן שנים וזכה לשם "טשיזם" (טש – כתם, הפשטה שאין בה כלל אובייקט). אם עד אז ציירה ניקל בעיקר ציורים פיגורטיביים (במיומנות רבה), הרי שההתוודעות לטשיזם שחררה אצלה פרץ יצירתיות עתיר אנרגיה ועז מבע וציוריה באותם תקופה נדמו ל"לפתני צבע" כהגדרתו המדויקת של החוקר והאוצר ד"ר גדעון עפרת. היא התנסתה במגוון טכניקות – ציור באצבעות, שרבוט, חריטה, טפטוף ועוד – ונתנה דרור מוחלט ליצרים שלה, זאת למרות שטף דם במוח שפגע קשות בראייתה. בפריז, וגם לאחר מכן, זכתה לאה ניקל להצלחה מרשימה. היא המשיכה לנוע ברחבי העולם, להציג את עבודותיה בנחשבות שבגלריות הבינלאומיות, ללכת עם הסגנון המופשט עד הסוף ולצייר שילוב מדויק של שמחה ותמיהה, אם כי בסופו של דבר ניכרת בציוריה בעיקר אופטימיות שבאופן טבעי ניתן לייחס לה חלק נכבד מהצלחתה של ניקל לכבוש לבבות רבים. בשנת 1995 אף זכתה ניקל בפרס ישראל לציור, בצוותא עם מנשה קדישמן. לאה ניקל נפטרה ממחלת הסרטן בשנת 2005. גם בשנותיה האחרונות הרבתה לצייר ועשתה זאת באופן משוחרר לחלוטין לאחר שכבר זכתה כאמור לכבוד ולהכרה חובקי עולם. במקביל דאגה ניקל להקים קרן שלה שתי מטרות: האחת לנהל את עזבונה והשנייה לתרום לרווחתם של ילדים חולי סרטן המאושפזים בביה"ח "שיבא" וכן לילדים אוטיסטים.
בעמוד זה ניתן לראות ציורים של לאה ניקל למכירה ומחירים של ציורים שכבר נמכרו במכירות פומביות בעבר.
Powered by WEB2
© All Rights Reserved Tiroche