מכירה: 172 תאריך המכירה: 26.01.2019 Item: 117

משה קופפרמן

ללא כותרת, 1982, שמן על בד, 114X130 ס”מ, חתום ומתוארך. מקור: אוסף גבי ועמי בראון. כיצד לתאר את עבודתו של משה קופפרמן? כיצד להתחיל לעסוק בציור שאין לו, על פניו, נקודת התחלה – ציור שפעולותיו וסקאלת הצבעים שלו נתונות בתהליך התהוות מתמשך ועוברות מציור לציור לאורך 40 שנות עבודה? כיצד לסכם ציור שסיכום פתוח – ”כל הדרך ועוד פסיעה”, כשם תערוכתו הרטרוספקטיבית של קופפרמן במוזיאון ישראל – הוא העיקרון המכונן את תשתיתו? לאורך השנים נוצרו פרשנויות מגוונות לציור של קופפרמן, מקצתן משלימות ומקצתן סותרות זו את זו. שרה ברייטברג-סמל כללה את עבודותיו של קופפרמן בתערוכה ”דלות החומר” שהוצגה במוזיאון תל-אביב בשנת 1986 , וכך סימנה אותו כצייר מקומי. יונה פישר, לעומתה, הציג את קופפרמן כצייר בינלאומי בתערוכה במוזיאון ישראל בשנת 2002 . הן קופפרמן והן כמה פרשניו בשנות ה 70- וה 80- זיהו בשפתו המופשטת של הצייר פיתוח מושגי ופורמליסטי של הציור, ואחרים קשרו את עבודתו בזכרון השואה. בתערוכה שהוצגה במשכן לאמנות ישראלית בקיבוץ עין-חרוד בשנת 2012 הציע נמרוד רייטמן להתייחס לתפיסת הזמן של קופפרמן כ”הווה מתמשך” ולמקצב המוזיקלי של עבודתו כביטוי לנחמה, ושותפו לעבודת האוצרות עירן דורפמן זיהה את הגריד הרב-שכבתי המאפיין את ציוריו של קופפרמן עם מודלים פסיכואנליטיים של פעולה פוסט-טראומטית )כפי שרמזו לה אחרים גם בעבר(. היחס בין ריבוי הפרשנויות למבנה הלכיד והעקבי של הציור של קופפרמן מעלה מאליה גם את השאלה כיצד ציור שמבוסס על בנייה והחרבה חוזרות ונשנות של תשתית, ציור ש”מבנה” ו”תהליך” הם-הם הנושא של הציור והקיר שבו מטיח הצייר את ראשו ואת כלי הציור שלו גם יחד, יענה להגדרות אלו ואחרות (…) הכיסוי המונוכרומטי האחיד והמוקפד של פני השטח בציורים אלה אינו תכלית, אלא תוצר של ריבוי פעולות, של רידוי (oppression) ושל ריווי (saturation), ודינה בדיוק כדין התוצאה המתקבלת בעבודות אחרות, שכן גם הוא עצירה בנקודה שאין מעבר לה. כדי להבין מדוע ציורו של קופפרמן מציג את מאחורי הקלעים של המעשה הציורי, את ההשתהות לנוכח הקיר האטום ואת היעלמות האופק (החזותי והסמלי) מן הציורים, יש להכיר תחילה את דרך עבודתו של הצייר. קופפרמן מכסה את הבד בצבע ומיד מגרד חלק, מוסיף שכבה וגורע ממנה, עוטף את הדימוי במעטה צבע ואז חורץ במעטה קווים ורשתות, רושם ומוחק, מגלה ומסתיר, בונה קונסטרוקציה גיאומטרית-ציורית שלמה – ומיד אחר-כך גורם לה לקרוס באחת אל תוך עצמה. כלי עבודתו כוללים מכחולים ועפרונות, כמובן, אך גם סרגלים, גלגלות, גלילי נייר דבק וסכיני ציירים. אלו ואלו משמשים אותו ביצירת ציור גדוש שכבות ואלמנטים, כאשר כל שכבה חושפת תחתיה שכבה קודמת, וכל מחווה ציורית מצפינה הן את הריסתה העתידית על-ידי מחווה מאוחרת והן את היותה גורם הרסני כשלעצמו, המוחק את הפעולה שקדמה לו ומותיר רק את שרידיה על הבד. סקאלת הצבעים בציוריו של קופפרמן כוללת לבן, שחור, ירוק ומעט צהוב, אולם הצבע השולט שהפך למזוהה עימו יותר מכל, ומופיע כמעט בכל אחת ואחת מעבודותיו החל משנות ה- 60 ועד מותו, הוא סגול אפרפר. צבע זה אינו יוצא משפופרת של צבע ייעודי, אלא נולד מערבוב גורף של גוונים שונים על הפאלטה. עם תום העבודה על ציור עוברות שאריות הצבע המונחות על הפאלטה לציור הבא, וכך גוש הצבע ממשיך להתהוות באטליה, עובר מציור לציור ומלווה את העבודות לאורך השנים. לפיתוח זה יש שתי משמעויות מעניינות: הראשונה היא שקו ברור, חומרי, סגלגל ועכור, מטפורי אך גם גשמי, צמיגי ודביק, עובר מן הציור הראשון אל הציור האחרון של קופפרמן. כולם ניזונים מאותו גוש סגול-אפרפר שהתהווה לו על גבי הפאלטה באמצעות פעולה בלתי ציורית בעליל של מריחת צבעים שונים וערבובם באופן שמעלים את תכונותיהם המקוריות. המשמעות השנייה שנובעת מן המהלך קשורה בריאקציה הקופפרמנית למופשט המודרניסטי שהוזכר קודם. החל ממחצית המאה ה- 19 חל שינוי מהותי ביחסם של ציירים אירופים לצבע. מדיום ששימש עד אז בעיקר אמצעי מימטי הפך בציוריהם של דלקרואה, טרנר, מונה, סזאן, מאטיס, קירשנר ורבים אחרים לכלי עם מאפיינים סמליים, אופטיים ואקספרסיביים ייחודיים, המתאימים להבעה רגשית, פירוק פיקטוריאלי, חקירה מדעית ועניין רוחני. אם הפרספקטיבה המדעית שפותחה בתקופת הרנסנס קידשה את הרישום שאיפשר ליצור את אשליית החלל בציור (והובילה להתייחסות לצבע כאל תכונה נלווית), באו תיאוריות הצבע המודרניות והפכו את המגמה. פירוק המרחב התמונתי על-ידי הציירים האימפרסיוניסטים והפוסט-אימפרסיוניסטים, כמו גם ניסוחן של תיאוריות צבע מודרניות שונות – מגתה הפילוסוף דרך שברל הכימאי וכלה בקנדינסקי הצייר המיסטיקן – סללו את הדרך לפיתוחו של ציור פרוע יותר ונאמן פחות למציאות, המשתמש בצבעוניות כביטוי חזותי לתכנים הגותיים ופסיכולוגיים. אם נציגי המופשט המודרניסטי פיתחו תיאוריות צבע שונות ומגוונות שעסקו בביטוי הרגשי והמדעי של הצבע, בטוהר שלו, בזעם שהוא מביע, בתכונותיו המטפיזיות וכיו”ב, אצל קופפרמן ערבוב הצבעים משמעותו מחיקת תכונותיהם, ומכאן גם ביטול מוחלט של האיכויות המיוחסות להם. הסגול הקופפרמני אוצר בחובו באופן חומרי-ממש הן את הבטחותיו של הצבע בציור המודרני והן את עיי החורבות שנותרו מהן. לכן, עוד לפני שמדברים על הטכניקה של קופפרמן, על השכבות וסוג הדימויים שמופיעים בציוריו, אפשר לומר שכבר בצבע שלו מביע הציור חיים פתולוגיים בקרביו של הציור שקדם לו ואיננו עוד. צלקתו של קופפרמן, מאת יונתן אמיר, אתר ערב רב, פברואר 2016 .

הערכת מחיר: $10,000 - $15,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: משה קופפרמן

משה קופפרמן נולד בפולין בשנת 1926 למשפחה שעסקה במסחר בטקסטיל. במהלך מלחמת העולם השנייה גורש קופפרמן עם משפחתו, ועבר את שנות המלחמה בבריחה מתמדת וחוויות המלחמה באו לידי ביטוי עז בעבודותיו האמנותיות. עם עלייתו ארצה ב- 1948 היה ממקימי קיבוץ לוחמי הגטאות בו היה חבר עד לפטירתו ב- 2003. יצירתו של קופפרמן מבוססת על דפוסים קבועים וקשיחים, הצורות המשוכללות מופיעות בדרך כלל בצבעים אפור, כסף וסגול, כאשר לעיתים מבליח מאחור כתם של ירוק. דווקא בגלל החוקיות הקשיחה של צורותיו וצבעיו של קופפרמן, נוצרת אצל הצופה תגובה רגשית חזקה. ציוריו המופשטים, חמורי הסבר של משה קופפרמן בנויים שכבות על גבי שכבות, רבדים על גבי רבדים, במשיכות מכחול שקולות ומדודות של ציור ומחיקה, כשהצורות נעות בין קווים מקבילים, רשת, צורת איקס, קווים מתפתלים ועוד. קופפרמן היה נוהג להתחיל את פעולת הציור בכיסוי הבד כולו בשכבת צבע ירוקה ולאחר מכן היה חורץ בה או מערים עליה צורות, מוסיף צבע וגורע. בתחילת דרכו הופיעו בעבודותיו גדרות תייל שנשלפו מתוך זיכרונות המלחמה שלו, אך בהדרגה הפכו אלה למופשטות יותר ולגאומטריות יותר, אך עדיין בציוריו אצורים זכרונות המלחמה. טיפולו האמנותי של קופפרמן במשקעי השואה נעשה בדרך האיפוק, המיאון, ההסוואה וההדחקה. לא קל לעכל את ציוריו של קופפרמן, ונדרש ריכוז ומאמץ בכדי לפענח את עבודותיו. עם זאת, כמו שמפענחים שיר, המתח והרגש האצור ביצירותיו נחשף בפני מי שמוכן להתבונן ולהקדיש זמן בכדי לנסות ולהגיע אל העיקר. במשך חייו הציג קופפרמן עשרות תערוכות יחיד בארץ ובחו"ל (בין היתר במוזיאון תל-אביב, במוזיאון ישראל בירושלים ובמשכן לאמנות בעין חרוד) וזכה בפרס ישראל לציור בשנת 2000. ציוריו של משה קופפרמן זוכים לביקוש רב ושלוש פעמים נשבר שיא המחיר לציור של קופפרמן במכירות של תירוש: בשנת 2012 הציור 'השבר והזמן' נמכר במחיר שיא של 65,000$ ובשנת 2013 כבר נשבר השיא ונמכר ציור משנת 1967 במחיר של 78,000$ בתירוש.