מכירה: 172 תאריך המכירה: 26.01.2019 Item: 126

יחזקאל שטרייכמן

צילה, 1990, שמן על בד, 100×81 ס”מ, חתום ומתוארך. יש לשטרייכמן אחוזה אחת אינטימית שבה הוא מתהלך על קרקע אחרת, מוצקה. זוהי סידרת דיוקנאותיה של צילה, אישתו, שהראשון מהם לפי הסדר הכרונולוגי הוא משנת 1941 והאחרון מאלה שראינו הוא מראשית שנות ה-80 , קרוב לעשרים ”דמויות”. גם באלה שבהם הוא מגיע עד סף ההפשטה, הוא מותיר את קווי המיתאר, כדי להקל אבחנת היושבת בכורסה, השוכבת על הדשא, המתקינה שערותיה בראי, כאשר הראי מעוצב בכתם שחור מלבני. ואחד מהם מהאחרונים, תמונה גדולה במידותיה, נקלע בה שטרייכמן בקסמי האידיליה כשהושיב ליד צילה גם את כלבה. הדיוקנאות הם בלי ספק ציוני-דרך, מ”צילה בהריון” משנת 1941 , העשוי לפי כללי הציור הריאליסטי (כמעט נאטורליסטי), אם גם יש בו משהו מן הקונסטרוקטיוויזם – ועד ”האשה תחת עץ-הזית”, עם האפורים הכהים המכחילים ואחותה בגירסה בהירה, עם כתמים אדומים ואשנב אל הנוף, או אחותה האחרת בגירסה ירוקה עם יסוד דקוראטיווי מודגש – שהם על סף המופשט. בדיוקנאות אלה היא גם כמו רקדנית ספרדית עם סודר של מלמלה, או דמות כחולה עם פנים לבנים בוהקים מתוך החשכה, או דמות בין פרחים וקישוטים אחרים, כחול-ירוק על רקע זהוב. ועוד גירסאות מגירסאות שונות. (1) מערכת יחסיו המורכבת עם צילה כמו מחלחלת מתוך המציאות של ביתם הקטן בתל אביב הישנה אל בד הציור, ושטרייכמן מפלרטט עם צילה על הבד. היא נמצאת לצדו בראשית העבודה על כל ציור חדש, כעוגן להנעת היצירה – אך מרגע שלכד את דמותה אין היא נחוצה לו עוד והוא עושה איתה כל שיחפוץ: מפרק ומרכיב-מחדש, דוחה ומקרב בו-בזמן. פעם אחר פעם הוא חוזר אל הבד לתקן, לשנות ולהמשיך את הדיאלוג הבלתי פוסק עם צילה, עם הבד. 1. מסילות באמנות, 82 ציירים ישראלים, יחזקאל שטרייכמן, דוד גלעדי, יהושע אורנשטין, הוצאת ספרים ”יבנה” בע”מ, 1986 , עמ׳ 222 . 2. מתוך טקסט התערוכה בגלריה של אוניברסיטת תל-אביב ’יחזקאל שטרייכמן: צילה רבת הפנים’

הערכת מחיר: $12,000 - $16,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: יחזקאל שטרייכמן

יחזקאל שטרייכמן נולד בקובנה שבליטא הרוסית ולמד ציור אצל הצייר היהודי צאסן (מאסנבלום). בשנת 1924 עלה לארץ ולמד אמנות ב"בצלאל", בתום הלימודים למד אדריכלות בבית הספר הלאומי הגבוה לאומנויות יפות בפריז ולאחר מכן למד באקדמיה לאמנות בפירנצה. ב-1936 עלה בשנית לארץ והתמקם בתל-אביב, שם פגש את צילה הכהן-וואלק איתה התחתן, ואותה צייר רבות לאורך השנים. שטרייכמן היה חלק מצוות מורי "מכון אבני", ממקימי בית הספר לציור "הסטודיה" וממייסדי קבוצת "אופקים חדשים", והציג בכל התערוכות הקבוצתיות של הקבוצה. שטרייכמן הוא אחד מאבות "ההפשטה הלירית" בישראל, שחיברה את הציור הישראלי עם המגמות העולמיות ועם אסכולת פריז בפרט. במהלך שנות השלושים צייר שטרייכמן בעיקר נושאים מסורתיים ופיגורטיביים, כגון ציורי דיוקן, עירום נשי, תיאורי פנים ומעט תיאורי חוץ. בציורים אלו כבר ניכר החיפוש שלו אחר הפשטה, ומשיכות המכחול בהם עזות ואקספרסיביות. עם הזמן הפכו ציוריו של שטרייכמן ליותר מופשטים, ובמקום אובייקט מרכזי הפכו ציוריו בשנות ה-50 למארג של משטחים וכתמי צבע הממלא את כל שטח הציור, שעליהם עוברים קווים רשומים במכחול או עיפרון. החל מסוף שנות ה-50 הפכו ציוריו של יחזקאל שטרייכמן למופשטים יותר ויותר, אך בכל זאת שומרים על דיאלוג עם הנוף הישראלי. עם זאת, מפעם לפעם מופיע גם בתקופה זו דיוקן פיגורטיבי. יחזקאל שטרייכמן זכה בפרס דיזינגוף היוקרתי שלוש פעמים (1944, 1954 ו-1969) ובשנת 1990 קיבל שטרייכמן את פרס ישראל.