מכירה: 172 תאריך המכירה: 26.01.2019 Item: 28

רות שלוס

מיטת תינוק במעברה, שמן על בד, 96×130 ס”מ, חתום. תערוכה וספרות: רות שלוס, עדות מקומית, משכן לאמנות עין חרוד, ספטמבר 2006, עמ’ 99 (מצולם). ביום קר של ינואר 1953, כשבחיקם בתם הבכורה רעיה בת השנה, יצאה משפחת שלוס-כהן מהקיבוץ, עם חפצים מעטים, בדרכה לחיים חדשים. לכהן, שכל משפחתו הקרובה נספתה בשואה, לא היה למי לפנות – אך הוריה של שלוס בכפר-שמריהו הזמינו את המגורשים לבנות את מעונם החדש בחצר ביתם (…) החיים נצבעו בגוונים פוליטיים. כהן מצא זמן לצאת על אופניו למעברות בסביבה, לא פעם כשהוא מלווה בבתו הקטנה, כדי להפיץ את עיתון המפלגה ולהלהיב את העולים החדשים בבשורת המאבק החברתי העומד בפתח. שלוס יצאה אף היא אל המעברות, אך לא כדי לחלק עיתונים אלא כדי לצייר. מדי יום הגיעה אל המעברות, שהשתרעו על פני שטח נרחב בין כפר שמריהו להרצליה ובאזור נוף-ים, וציירה את גבבת הצריפים והאוהלים, את הילדים המסתובבים בחוץ ואת הנשים המכבסות ועובדות. המעברות הפכו לנושא קבוע בציוריה, ומתוכן צמחו גיבוריה החדשים: לא חברי הקיבוץ השלווה, בתוך בועת חייהם הסגורה – אלא אנשים קשי-יום, החיים בעוני משווע בשולי העיר הגדולה. (…) במחקרה על הריאליזם החברתי בשנות ה 50- הבחינה גילה בלס בין אמני הקיבוץ לבין אמני הריאליזם העירוניים ביחסם לבחירת נושאי הציור: ”ציירי הקיבוץ נטו לתאם את הווי הקיבוץ ברוח אופטימית ולהלל את ערך העבודה. העירוניים, לעומתם, הדגישו את ההיבטים החברתיים הקשים של המציאות הישראלית – שכונות עוני, מעברות, קיפוח ואי צדק חברתי, מאבק מעמדי – והביעו בציוריהם ביקורת חברתית ופוליטית”. כך קרה גם לשלוס: בשנות הקיבוץ חזרה וציירה את סביבתה מתוך אהבה כנה למקום ולנופיו, אך כתושבת כפר-שמריהו לא מצאה בסביבה הקרובה כל עניין והעדיפה להתעלם מסממני הבורגנות ההולכים ומשתלטים על הכפר החקלאי שאליו הגיעו הוריה. מאז שבאה להתגורר בכפר שמריהו, בבית שבו היא מתגוררת עד היום, בחרה שלוס להתנתק מאווירת היומיום במקום ולתאר את המתרחש במרחב מחיה אחר. היא יצאה בעקבות המקופחים – אנשי המעברות, תושבי יפו, הבדואים במדבר, תושבי מחנות הפליטים בשטחים, זקנים בבתי אבות – ולעולם לא חזרה עוד לצייר טבע דומם בין כותלי הבית. (…) כמי שהיתה חברה במפלגה הקומוניסטית הישראלית, נודתה שלוס פעמיים: פעם מהקאנון האמנותי, משום עיסוקה בנושאים חברתיים והתעקשותה לשוב ולהציב לעיני החברה את בעיותיה וחולשותיה, ופעם מהקונצנזוס החברתי, משום שלא הביעה הזדהות מלאה עם העמדה הממלכתית הרשמית. אך גם בתוך קבוצת ההתייחסות שלה – קבוצת הציירים הריאליסטים – היתה שלוס יוצאת דופן: היא היתה האישה היחידה בחבורה של גברים. מבחינתה לא היתה לכך משמעות: השקפותיה השוויוניות והערכים האוניברסליים בהם החזיקה כל חייה לא איפשרו להבדלים מגדריים להכתיב את דרכה. ובכל זאת, העובדה שהיתה אשה בודדה בשדה המחאה החברתית של שנות ה-50 , והעובדה שממקום זה הקפידה תמיד לייצג את דמות האשה נושאת בעול, מעניקות לה, ללא עוררין, מעמד מכונן במתחם הצפוף המאוכלס כיום בזרמים תתי-זרמים של ”אמנות פמיניסטית”. רות שלוס – עדות מקומית, משכן לאמנות עין-חרוד, 2006 , עמ’ 62-68 .

הערכת מחיר: $6,000 - $9,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: רות שלוס

רות שלוס נולדה בעיר נירנברג שבגרמניה בשנת 1922 למשפחת סוחרים אמידים. לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה עלתה עם משפחתה לארץ ישראל ב-1937 והם התיישבו בכפר שמריהו. שלוס למדה עיצוב גרפי באקדמיה לאמנות בבצלאל שבירושלים בין השנים 1938-1941. בתקופה זו בירושלים הייתה חלק מתנועת הנוער ''השומר הצעיר'', שם התפתחה האידיאולוגיה הסוציאליסטית שלה. ב-1946 שלוס השתתפה בקורס ציור לאמני הקיבוץ הארצי, בהדרכתם של יוחנן סימון ומרסל ינקו. האמנית המשיכה את לימודיה באמנות ב-1949 באקדמיה "גראנד שומייר" שבפריז. האמנית גילתה רגישות לנושאים חברתיים ותיארה אותם רבות ביצירותיה. אמנותה מאופיינת בקומפוזיציות אקספרסיביות. המעורבות החברתית שלה השתקפה באמנותה וניתן להבין באמצעות זאת את תפיסת עולמה. שלוס נחשבת בעיני המבקרים לאמנית מחאה. דבקה במטרתה ובעמדותיה הפוליטיים. האמנית לא השתייכה לקבוצת ''אופקים חדשים'' שייצגו את המופשט הישראלי ושהתנגדו נמרצות לרעיון ולסגנון של ציירי המחאה. לאמנית היה חשוב להעביר מסר חברתי דרך אמנותה ובדרך זו דבקה בכל שנות פעילותה האמנותית. זרם הריאליזם החברתי פעל במקביל לתנועת ''אופקים חדשים'' שנמנעו מציור בעל מסר חברתי באמנות והעדיפו את הציור המופשט והאישי לעומת העיסוק הריאליסטי החברתי. רות שלוס השתייכה לקבוצת ''האמנים המוחים'', אמנים אשר שיקפו מציאות שנראית להם מעוותת ולא צודקת עם ביקורת חברתית. הם הכניסו מודעות מעמדית וביקורתית בעת שיקוף החברה ביצירותיהם. עולמה הציורי של שלוס מתאר עוול סוציאלי. היא תיארה את הצד המקופח של החברה, למשל פועלים, מעברות, הפגנות ובמיוחד נשים ואימהות. דמות האם הוצגה כסמל למחאה אילמת נגד עוולות המלחמה. לשלוס סגנון ציור ריאליסטי המתאר לרוב את הצד המדוכא והמוחלש של החברה. התיאורים שמופיעים ביצירתה מציגים את הצד הרע של החברה, את הצד האפל של האנושות. האדם והחברה עומדים תמיד במרכז עבודותיה. שלוס מרבה לצייר ילדים, קשישים, נשים, פליטים ובעלי חיים עם מבע אקספרסיבי. שלוס זכתה במדליית כסף, בתערוכה בינלאומית בלייפציג, גרמניה (1965). כמו כן זכתה במלגת שהייה מטעם קריית האומנים הבינלאומית - "הסיטה", פריז, צרפת (1977).