מכירה: 172 תאריך המכירה: 26.01.2019 Item: 36

נחום גוטמן

אברהם ושלושת המלאכים, שמן על בד, 81X60 ס”מ, חתום. הבחירה בתאריך 1970 בקירוב יסודה במבנה המיוחד של הציור, המהדהד את הקומפוזיציה של הפסיפס לזכר גימנסיה הרצלייה, שאותו יצר גוטמן ב- 1966. הכוונה לשזירה יחדיו של מלבנים צבעוניים בגדלים שונים, מעין מולטי-ציורים בתוך ציור אחד גדול. הנושא של ביקור המלאכים המבטיחים את הולדת הבן – הגרסה העברית למיתוס ”הבשורה” – טופל לא אחת באמנות הישראלית בזכות הקשרו הלאומי ונודע בפרט בציורי אהרון כהנא משנות ה-50. עתה, משנדרש גוטמן לנושא, והוא כבר בשנות השבעים לחייו, הוא הגיע טעון בכל דרכו האמנותית הארוכה, כולל המזג הידידותי-עולץ ונטייתו הדקורטיבית שהחריפה בעשורים האחרונים לחייו. עתה, הוא גם מהין ”לחטוא” במיזוג הפשטה ופיגורטיביות. ב”בראשית” י”ח מדווח לנו הכתוב, שאברהם, המתגורר באלוני-ממרא שליד חברון, ”יושב פתח האוהל כחום היום”. לכאן מגיעים ”שלושה אנשים” שמוזמנים על ידי אברהם: ”יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ.” מסורת עממית עתיקה זיהתה את העץ עם אלון מצוי, אחד מאותם אלונים קדושים המוכּרים במזרח-התיכון. סיפור האלון של אברהם הובא לראשונה ב”קדמוניות היהודים” של יוסף בן-מתתיהו, שכתב: ”ואברהם ישב על יד האלון הנקרא אוגיגי (…) והיה מֵצר על אשתו שלא הרתה…”. אותו אוגיגי, סיפר בן-מתתתיהו, היה אלון עצום, שתחתיו אירח אברהם את שלושת המלאכים. מאוחר יותר, בימי-הביניים, היה זה עולה-הרגל, ר’ פתחיה מרגנסבורג, שהעיד על עץ זית אדיר כעל העץ מאלוני-ממרא, ואילו מאוחר עוד יותר, העידו עולי-רגל על עץ אשל דווקא. כך או אחרת, קשה מאד לאבחן נוף כמעט-מדברי ואקלים קיצי בציור שלפנינו, אך קל מאד לזהות את התפקיד המונומנטאלי שהועיד גוטמן לעץ האלון הקדוש, שתחתיו מופיעה דבוקת המלאכים הלבנים והאניגמאטיים (כשלושה מיכלים, המהדהדים משהו את הפיגורות של כהנא) וכנגדם אברהם (בגלימה מזרחית וכיפה) העומד ליד התקרובת שעל המרבד. אנשים קטנים מתחת לעץ גדול – את המחבר הזה אנחנו מכירים ביצירת גוטמן עוד מאז רישום פלמ”חניקים הנחים תחת עץ, 1948. התבוננו היטב בעץ הנוכחי: ראו את שפע פריחתו, את הציפורים החוגגות בין ענפיו ומעליו. העץ האדיר, המלבלב והמלבב הזה מבטיח את עתידו של הבן המובטח ואת עתיד עם ישראל כולו. הוסיפו לזה את המלבן השמאלי עם רימון-השפע ואת שני מלבני הדמויות הזעירות המניפות זרועותיהן למרומים (בתפילת הודיה לאל?), ומבלי להחמיץ גם את גווני הוורוד והתכלת המענגים – והרי לכם עוד ציור שמח וטוב לב של נחום גוטמן, עוד פרק בחגיגה ים-תיכונית המשולבת בחדוות ההבטחה האלוהית להרבות את זרעו של אברהם הישיש. שאלמלא הביקור ההוא, ספק אם היינו מקיימים מכירה פומבית זו… גדעון עפרת

הערכת מחיר: $35,000 - $50,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: נחום גוטמן

נחום גוטמן הוא צייר, מאייר וסופר ילדים מהחשובים בתולדות ארץ ישראל, חתן פרס ישראל לספרות ילדים. גוטמן נולד בשנת 1898 בסרביה ובגיל 7 עלה עם משפחתו לישראל, ובילה את שנות ילדותו ביפו ונוה-צדק שהשפיעו מאוד על עבודותו. בהיותו בן 15, החל ללמוד אמנות בבית הספר, בצלאל, בירושלים אבל פאן. לאחר מלחמת העולם הראשונה, נסע ללמוד באירופה וגר בין השאר בוינה, פריז, רומא וברלין.

בשנת 1926 עלה שוב ארצה והתיישב בתל אביב, ונמנה בין חלוציה של הסגנון הארץ-ישראלי ביחד עם ראובן רובין, ציונה תג'ר וישראל פלדי. רוב האמנים בשנות ה- 20 נטו לתאר את חיי אידילייה בין היהודים לערבים: יושבים בבתי קפה, רוכבים בין הכרמים, ונחים בפיקניק. גוטמן אשר גדל ביפו, הרבה לתאר את הפרדסים של נוה צדק. הפרדסים באותה התקופה היו לרוב שייכים לערבים והפרדסים סימלו את המזרחיות שהיוו אצל גוטמן מסתורין ומשיכה. המשיכה של גוטמן למזרח התבטאה ברמזים לעוצמה, יצריות ומיניות בציוריו משנות ה- 20. גדעון עפרת תיאר: "ב- 1926 כבר ידעה הארץ את נפילת טרומפלדור וחבריו, ואת רצח ברנר וחבריו ואת ההתנקשויות הדו-צדדיות בתל אביב. אך נחום גוטמן, בדומה לשאר האמנים הארציישראליים דאז, מיאנו לראות בערבים אויבים ואף להיפך – ייפו ושגבו אותם בציוריהם. כך עד לפרעות תרפ"ט. עד לאותו אסון בחברון ובערים נוספות – החגיגה הערבית לא חדלה בציור המקומי בכלל ובציורי גוטמן בפרט".

בשנות ה- 30, גוטמן ושאר האמנים המקומיים הרבו בגיחות לפאריס והגיעו למיצוי של הסגנון הנאיבי- אוריינטליסטי. הצבעים הפכו כהים יותר והנוף הישראלי הפך לנוף בעל אפרוריות צרפתית וצבעים כהים יותר בהשפעת מאטיס וסזאן. בשנות ה- 50 הרבה גוטמן לתאר סצנות בטיילת בטבריה, על דייגיה ואנשיה, הנוף נעשה כחול ומוטיב האוניות חזר בציוריו. גם בשנים מאוחרות יותר חזר גוטמן להתרפק על הימים היפים והאבודים של יפו, נווה צדק ותל אביב. יפו חזרה להיות הרמונית וידידותית: פרשים וכרכרות ברחוב, מוכרי אבטיחים חביבים וצבעים עליזים מתארים את האגדה הנוסטלגית.
גוטמן כתב ואייר עשרות ספרים, זכה בפרס דיזינגוף לציור בשנת 1938, יקיר תל אביב (1976), ופרס ישראל לספרות ילדים ב- 1978. בשנות ה- 50 ציוריו הוצגו במוזיאונים החשובים בעולם ובמקביל יצר גוטמן מס' ציורי קיר ופסיפסים שמעטרים את העיר תל אביב. גוטמן אשר נפטר בגיל 82 הוא אחד מהאמנים הישראליים החשובים והאהובים ביותר.

בין 1920 ו 1926- למד גוטמן אמנות בוינה, ברלין ופריז. במהלך תקופה זו החל לאייר ספרים, תחום מרכזי באמנותו הרב תחומית של גוטמן לאורך חייו. בין היתר, אייר את ספריו של אביו, בן ציון, חיים נחמן ביאליק ואת ספרי הילדים שכתב בעצמו. כששב גוטמן לארץ השתלב בקבוצת ”אמני ארץ ישראל” לצד אמנים אחרים כגון ראובן רובין וציונה תג’ר. אמני קבוצה זו עסקו בתיעוד הארץ, נופיה ותושביה תוך שימת דגש על צבעים עזים והאור הבוהק של הארץ. בספרו ”נחום גוטמן” כותב אהוד בן עזר שגוטמן העיד על עצמו כי נכנס לאווירה של חבריו מימי בצלאל והחל לתעד את האור ואת האפקטים המנוגדים שמצא בהווי המזרחי.

לתל אביב מקום מיוחד בציוריו של גוטמן והיא נושאת מטען רגשי-אישי עבורו. היותו עד להתפתחותה והתפתחותו האישית במקביל לה. זיהויו המובהק של גוטמן עם העיר תל אביב קשור קשר הדוק לאופן בו הוא עקב ותיעד אותה בציור ובכתיבה, שלב אחרי שלב, מדיונות החול הצהובות עד להתגבשותה לעיר ממשית ותוססת. בציוריו ניסה גוטמן להנציח את האווירה הים תיכונית ולתפוס את מושג האור. הקומפוזיציות הפשוטות יחסית רוויות ניגודים צבעוניים חריפים אך הרמוניים. לדמות האנושית תפקיד חשוב בציוריו. האווירה אותה קלט גוטמן מועברת הלאה בציוריו במעטפת רומנטית ורכה מחד אך דינמית, אופטימית ומלאת חיים מאידך.