מכירה: 178 תאריך המכירה: 05.09.2020 Item: 53

יוסל ברגנר

רקדנים,

שמן על בד, 81X100 ס"מ,

חתום. חתום ומתואר מאחור.

כבר בשנת 1938 , כשנה לאחר שיוסל ברגנר ( 1920-2017 ) הגיע עם אחותו למלבורן שבאוסטרליה, כשהוא מותיר מאחוריו את ורשה לגורלה המר, הוא החל להתמסר בהדרגה לייצוג התרבות היהודית המזרח אירופאית ממנה גלה לא מכבר. בציוריו "היהודיים " שילב ברגנר פיגורטיביות אקספרסיוניסטית בנוסח אסכולת פריז, שהתבססה על נושאים עממיים שקשורים בחגים, שירים, אגדות עם, סיפורי י.ל פרץ ושלום עליכם וכדומה. בשנים ( 1940-1945 ) שבהן השתוללה מלחמת העולם השנייה ברחבי אירופה כבר ביטאו ציוריו היהודיים של ברגנר את מצוקות הגטו הפולני – ההרס, הרעב והעוני – אך רבים מציוריו של יוסל הוסיפו לבטא שמחת חיים תמימה שהסתמכה על זיכרונותיו האישיים. ציורים אלה מייצגים לכאורה את הפן הקליל והחביב ביצירתו של ברגנר המתרפק ללא הרף על ימי ילדותו האבודה. מוטיבי "החתונה הכפרית" ו ה"הריקוד היהודי" שבציורים שלפנינו חזרו ונשנו בעבודותיו של ברגנר במשך עשרות שנים – ממש כמו מוטיב ה "כליזמרים" המוכר. בהצגת המוטיבים הללו ביצירתו – סיפר האמן תמיד על החיים בעיירה היהודית כפי שתוארה בספרות היידיש. נראה כי בעיניו של ברגנר – העבר תבע התייחסות, והמגע עם ספרות היידיש על הבד דמה למגע האישי שלו עם נופי ילדותו שנמוגו. ובתום המלחמה הנוראה, כשהובהר לכל מה אירע בשואה בכלל וליהודי פולין בפרט – הפך הציור הברגנרי לחוגג ולמבכה בעת ובעונה אחת. העיירה נותרה עיירה יהודית טיפוסית שמאופיינת בבתיה הקטנים בעלי גגות הרעפים המשולשים והדגש ביצירתו של האמן הרגיש נותר על הרוח ולא על החומר, על האוירה ולא על התוכן. זה היה פסקול ילדותו של יוסל ברגנר. אך הצופה המיומן יכול היה להבחין מפעם לפעם בדואליות הרגשית שבה היה נתון ברגנר כל ימי חייו – החתונה הכפרית העליזה תמיד נותרה ביטוי אמנותי לממלכת ילדות תמימה, שמחה וצוהלת שמקושטת בצבעים עזים ובהירים – לעומת , הריקוד היהודי שבציור האחר שנראה עגום ומנוכר והאוירה בו – סגרירית ומדוכדכת. המלנכוליה שמתגלה בציורי ברגנר כמו זה – מזכירים ולא באופן מקרי – את ציורי " התקופה הכחולה " והעגמומית של פבלו פיקאסו.

ד״ר אמיר גבע.

הערכת מחיר: $10,000 - $15,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: יוסל ברגנר

יוסל ברגנר הוא אחד האמנים הישראלים המוערכים והחשובים בישראל. ברגנר, נולד בוינה לשם יוסף ולדימיר, וגדל בבית שכולו תרבות ורוח: אביו היה משורר שבין השאר תרגם כמה מספריו של פרנץ קפקא לידייש, אמו הייתה זמרת, דודו משה, אחד האנשים שהשפיעו עליו יותר מכל, היה צייר ובאופן כללי יוסל זוכר בית שכל הזמן עוסק בתרבות וברוח, בין אם ביצירה ובין אם בשיחה אודותיה. בגיל 17 הוא היגר לאוסטרליה ביחד עם אחותו, שם למד באקדמיה לאמנות של מלבורן והמשיך להקיף את עצמו באנשי תרבות ובפרט במי שהפך לחברו הקרוב ביותר לאורך עשרות שנים, המשורר יוסל בירשטיין ז"ל. אשתו של יוסל ברגנר, אודרי, היא ציירת, ולאחר שהשניים עלו יחד לארץ ב-1950 היה תמיד ביתם מקום מפגש לאנשי רוח ותרבות – תחילה בצפת, ולאחר מספר שנים ברחוב ביל"ו במרכז תל אביב. לאחר עלייתו לארץ שינה את שמו הפרטי ליוסל, והפך עד מהרה לאחד האמנים המוערכים והעסוקים בארץ. ציוריו תיעדו את המציאות בארץ על פניה השונות, בתחילת הדרך בעיקר באמצעות מוטיבים שנחשבו גלותיים. עם השנים השתנה היחס לציוריו שכן אותם מוטיבים גלותיים כביכול הפכו לחלק בלתי נפרד מהישראליות, וגם סגנונו של ברגנר עצמו השתנה. בפרט הפכו ציוריו לבהירים יותר, צבעוניים יותר ובמידה מסוימת גם שמחים יותר אם כי אחד המאפיניים העיקריים של עבודתו לאורך כל השנים היה המיזוג העדין בין העצוב לשמח. בנוסף לציוריו עשירי המבע, התפרסם יוסל ברגנר גם כמאייר של ספרים ובהם קלאסיקות רבות ועוד יותר מכך כמעצב תפאורה – ובעיקר למחזותיו של ניסים אלוני ז"ל (אגב, את "הכלה וצייד הפרפרים" כתב אלוני בהשראת סדרת ציורים מפורסמת של ברגנר שכללה בין השאר את "שלושת הבנות והפרפר" ואת "אוכלי הפרפר). מוטיב בולט אחר בעבודתו של ברגנר הוא הפומפיה – שמככבת בציורים רבים והפכה בידי האמן לאנושית להפליא. גם כלי מטבח אחרים מופיעים בציורים של יוסל ברגנר, כשלדבריו הסיבה לכך היא שבילדותו, בהיעדר צעצועים "רגילים", שימשו אותו כלי המטבח למשחקים שונים. בראיונות רבים הגדיר עצמו ברגנר כאיש מקצוע ולא כאמן, אם כי אין ספק שמדובר באחד הציירים הגדולים בתולדות המדינה, ויעיד על כך גם פרס ישראל לאמנות בו זכה בשנת 1980.