מכירה: 182 תאריך המכירה: 30.10.2021 Item: 81

מרדכי ארדון

גילגל, 1965 ,

שמן על בד, 100X81 ס"מ,

חתום ומתוארך מאחור.

מקור:

– גלריה מרלבורו גרסון, ניו יורק.

– אוסף פרטי, לונדון.

ספרות:

– מרדכי ארדון, מיכאל וישני, ניו יורק, עמ’ 230 , מס׳ 135 (מצולם).

– ארטורו שוורץ, מרדכי ארדון, צבעי הזמן, ירושלים, 2003 , עמ’ 132 , מס׳ 57 (מצולם).

– דליה ארדון איש-שלום, מרדכי ארדון, מכלול העבודות, 2019 , עמ’ 154 , מס’ 255 (מצולם).

תערוכה:

– גלריה מרלבורו, ניו יורק, מרדכי ארדון, 1967 , מס׳ 20 .

– מרדכי ארדון, רטרוספקטיבה, מוזיאון תל אביב לאמנות, 1985 , מס’ 20 .

זהו מהידועים והמפוארים שבציורי ארדון, עבודה שהוצגה עוד ועוד בתערוכות ארדון בארץ ובעולם. זהו ציור המייצג במובהק את זיווג הטרנסצנדנטלי והמקומי, התשובה הירושלמית למגמה התל אביבית החילונית-אוניברסאלית. ארדון ורסוס זריצקי. לכאורה, קומפוזיציה שאין פשוטה ממנה: גיבוב של 12 ריבועים מתחת לעיגול גדול ולרקע מרחב שסוע ומעט-מדמם. אך, זהו ציור מורכב ועמוק, שנוטל אותנו לרגע הקריטי של חציית בני-ישראל את הירדן, רגע הכניסה לכנען בסמוך ליריחו, הרגע שבטרם תחילת כיבוש הארץ ויושביה: "…ואת שתים-עשרה האבנים האלה אשר לקחו מן הירדן הקים יהושע בגלגל. ויאמר אל בני-ישראל לאמור: אשר ישאלון בניכם מחר את אבותם לאמור – מה האבנים האלה, והודעתם את בניכם לאמור: […] למען דעת כל עמי הארץ את יד ה' כי חזקה היא…" ("יהושע", ד', 24). אם כן, גל-עד תריסר האבנים בבחינת ציון אירוע הישועה האלוהית (ייבוש הירדן) שבכניסה לכנען, אך גם כאות-אזהרה לעמי

כנען לקראת המלחמה הצפויה. 1965 היא תקופה בה הִרבה ארדון לצייר אבנים: "ארדון נהג להביא אבן לסטודיו בשובו מירושלים או מהנגב הניחה על המדף. מספר חודשים לאחר מכן, היא תשמש לו השראה לציור נוף (…). השקפתו של ארדון, לפיה מגולמת ישראל כולה באבן, שורשה באגדות המפרשות את חלום-יעקב התנ"כי [האבן ששם יעקב תחת ראשו בבית-אל/ג.ע]. בעבור ארדון, באבנים טמונים סודות של אלפי שנות ציביליזציה. הן צופות בדממה בכל שמתחולל […]. אבן עשויה להחליט בגחמתה לחשוף סודותיה שמתחת לארץ…" (מישל וישני, "מרדכי ארדון", אברמס, ניו-יורק, 1975-1974 , עמ' 45). הפרשנות ההיסטוריוסופית המקובלת לציור "גִלְג̞ל" היא זו שנקט בה ארתורו שוורץ בספרו, "מרדכי ארדון: צבעי הזמן" (מוזיאון ישראל ומוזיאון תל אביב, 2004-2003 ), כאשר איתר במבנה הגל-עד סימול לעוצמת עם ישראל: "'גלגל' מראה את שתי-עשרה האבנים (המייצגות כמובן את שנים-עשר השבטים), כשהן מסודרות בשלוש שורות, ארבע אבנים בכל שורה, ויוצרות גוש מוצק אחד המונח איתן על הקרקע – כייצוג של כמיהתו של האמן לימים שבהם הישראלים לא יהיו מפולגים עוד כפי שהם היום. האבנים צבועות בצבעים שונים (המצביעים על שונותם של האנשים שהגיעו לישראל מארצות רבות ושונות); חרוטים עליהן

סימנים מסתוריים, מעין קמיעות נגד סכנות…" (עמ' 46) יורשה לי להציע שכבה פרשנית נוספת: פצעי הדם ברקע הסוער של הציור פוגשים בלהט הצהוב-צלהבי של השמש היוקדת במרחב מדברי. מעין הד ציורי למילותיו של טשרניחובסקי: "הוי, ארצי! מולדתי! הר-טרשים קרח./ […] מנזרים, גל-מצבה […]/ מושבה לא-נושבה […]/ הבל זעם החמסין […]/ בים של אור טובע כל…" ארדון מסמן את הכניסה המיתית לארץ-ישראל ככניסה הטעונה, לא רק בגאולה, אלא גם בסבל ובקושי הצפויים, בין אם לעמים כבושי כנען ובין אם לכובשיה. הגל-עד הוא אפוא גם השלמה אנדרטאית לפצעים המדממים ברקע.

ציור נהדר.

גדעון עפרת

הערכת מחיר: $160,000 - $240,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: מרדכי ארדון

מרדכי ארדון, שנולד תחת השם מרדכי אליעזר ברונשטיין בגליציה (באזור השייך כיום לפולין), החל לצייר בגיל מוקדם מאוד. בגיל 6 החליט מרדכי לשתוק, ורב שאליו פנו ההורים המודאגים אמר כי לילד יש עולם פנימי עשיר כך שאין סיבה לדאגה. כתחליף לדיבור הרבה מרדכי הילד לצייר, ובגיל 13 גילה את כשרונו צייר מקצועי שנשכר כדי לקשט את בית הכנסת המקומי. כבר בגיל 13 עזב ארדון את הבית (שכן אביו סירב לאפשר לו לעסוק בציור) והתפרנס משלל עבודות שונות ומשונות תוך שהוא לא מפסיק לצייר.
במקביל ניסה את כוחו במשחק, ואף זכה לשבחים, אולם הבין שקומתו הנמוכה – 1.56 בלבד – תצמצם מאוד את קריירת המשחק בעוד שאת הציורים אין אף כוח בעולם שיגביל.

בגיל 25 התקבל מרדכי אליעזר ברונשטיין אל בית הספר הנודע "באוהאוס" (שפעל בעיירה ויימאר שבגרמניה), והחלה תקופה בת 5 שנים אותה הוא תיאר לא פעם כמלהיבה ביותר בחייו. בנוסף ללימודים אצל כמה מגדולי הציירים באותה תקופה כגון יוהאנס איטן ו-ואסילי קנדינסקי, התמזל מזלו של מרדכי ובבית שבו שכר חדר קטן בעליית הגג התגורר גם הצייר המהולל פאול קלה (שבמקביל לימד בבית הספר "באוהאוס"). השניים התיידדו וארדון הושפע רבות מהצייר השוויצרי שהיה אמון בעיקר על הסגנון הסוריאליסטי.
קריירת הציור של ארדון החלה לנסוק ובמקביל הוא גם לימד בבית ספר שפתח יוהנס איטן, אולם לאחר עלייתו ארצה (בשנת 1933) הוא החל לעבוד ככוורן בקיבוץ קרית ענבים והניח בצד את כישרון הציור יוצא הדופן. יחד עם זאת כישרון עצום שכזה נועד להתממש ועד מהרה חזר מרדכי ארדון לצייר וכן ללמד ציור (ובנוסף אימץ את שם המשפחה "ארדון" על שם הדמות התנכית). בין השנים 1940-1952 אף היה מנהלה של האקדמיה לאמנות "בצלאל".

יצירתו של מרדכי ארדון הושפעה במידה ניכרת מהקושי והאכזריות שהיו מנת חלקה של המאה ה-20 ובפרט מחציתה הראשונה. ארדון היה אחד הראשונים שהשואה חלחלה אל יצירותיו, וזאת מתוך אמונה כי "ציורים חייבים לצמוח מתוך הדרמה האנושית", ואכן באופן כללי הציורים של ארדון רוויי דרמה וגדושים במשמעות נסתרת וגלויה גם יחד.

לאחר מלחמת העולם השנייה החלו ציוריו של ארדון להיות מוצגים בחללים נחשבים במיוחד ברחבי העולם. גם בארץ זכה הצייר להערכה רבה, ששיאה בכך שהוא נבחר לקבל את פרס ישראל בציור. יחד עם זאת במקביל חווה מרדכי ארדון גם תסכול עצום בשל ביקורת בלתי פוסקת שהוטחה בו, כמורה וכצייר. בפרט התעמת ארדון עם חברי האסכולה התל אביבית דוגמת רפי לביא (שלמד אצל אביבה אורי) וכן סטימצקי וזריצקי, וספג עלבונות בשל "סגנון גלותי" (בימים שבהם כור ההיתוך ניסה להעלים כל סממן שעומד בסתירה למוטיב הצבר השזוף והחסון וכן שאף להדחיק את השואה(.

ארדון החל בשנת 1965 לחלק את חייו בין פריז לירושלים, כשהוא שוהה כמה חודשים בכל אחת מהן, מעולם לא עזב את הארץ. חלוקה זו של זמנו נמשכה עד 1989, שאז לקה בשיתוק. בשלושת השנים האחרונות לחייו לא יכול היה לנסוע עוד לפריז, והוא נשאר בביתו בירושלים.

בשנת 2014 נמכרה יצירתו "התעוררות" בסכום של 821,000$, שיא מחיר לאמן ישראלי במכירה פומבית, וציורים אחרים שלו מוצגים במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, בארמון האמנויות בבריסל, בטייט בלונדון ובמוסדות אמנות מובילים אחרים.