נחום גוטמן

רחצה בפרדס,
שמן על בד, 73X60 ס"מ,
חתום. מתואר מאחור.

מקוריות הציור אושרה ע"י פרופסור חמי גוטמן, בן האמן.

היצירה הנוכחית אף שימשה בהמשך לליטורפיה מפורסמת מבית היוצר של נחום גוטמן.

המקור לציור הנודע הזה הוא אקוורל שצייר גוטמן בשנת 1929 ושמו "ליד הברז". כמעט אותו ציור, למעט התמקדות רבה יותר (באקוורל) בקימורי הגוף של צמד הנשים הערביות, עובדות-קטיף, אם להסיק מציורי פרדס אחרים של הצייר מאותה עת. ציור נועז: בעוד זו שבצהוב שוטפת רגל תוך שחושפת ירך אינטימית, העלמה בכחול שוטפת (ככל הנראה) מטפחת שהסירה משיערה, האסור אף הוא למבט גברי. בספר "הזוהר" קראנו: "ארבעה נכנסו לפרדס…". לא, טעות: החמישי הוא נחום גוטמן. שכן, בציוריו משנות ה- 20 המאוחרות ותחילת ה- 30 , שב הצייר וחדר במבטו הפולשני אל עומק פרדסי יפו ו"הציץ" אל חמדת-גופן של ערביות עירומות או מתערטלות בבריכה. בנושא זה אף נערכה באביב 2001 תערוכה ב"מוזיאון גוטמן" בשם "הפרדס הקסום: הדימוי הארוטי ביצירתו של נחום גוטמן" (אוצר: יואב דגון). בספרו של גוטמן מ- 1949 , "עיר קטנה ואנשים בה מעט", תוארו נשי ערביות רעולות החומקות לתוך הפרדס היפואי, ובמקביל, ערבים המתדפקים ברוב-חשק על השער הנעול: "פתאום שמענו קול מעבר-לגדר, קול אישה אומר: – לך מפה ואלוהים ייתן לך. קול אישה צעירה, קול גרוני, שיש בו צלצול של פעמון ומרגוע לנפש. אין ספק זה היה קול של אלף לילה ולילה. זה היה קול שמיד יכולת לנחש מה מראה עיני הדוברת ואיך ריסיה. לקול כזה נשמעו הרבה גיבורי אגדות רבי כוח וחמושי חרבות." בציור הנוכחי, הנשים אינן משתכשכות בבריכה, אלא רק רוחצות במי ברז. אך, עדיין ארוס המזרח הוא הנושא. גוטמן אינו חושף את פני שתי הערביות. אך, לצד הירך החשופה, השיער הפזור והאגן הרחב, ישנו זרם המים השוצף באון. זרם או זירמה? האמן המציצן מסמל את הזכריות בצינור הפולט בעוז. בציור-שמן אבוד של גוטמן מאותה שנה )רק צילומו נותר( צוירו שלוש ערביות בתוך וליד בריכת פרדס, מול צינור עבה השופך מים רבים… השנה היא 1929 , כאמור. מזה כעשור שהמתחים הלאומיים בין היישוב העברי לערביי א"י גובים דם. אלה הם אפוא החודשים האחרונים ל"רומן" שניהלו אמני ישראל עם האקזוטיקה הערבית. עוד רגע קט, והאידיאליזציה של המזרח, לרבות הארוס הערבי, יפנו מקומם להתפכחות שלמחרת פרעות תרפ"ט.

גדעון עפרת

הערכת מחיר: $50,000 - $80,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: נחום גוטמן

נחום גוטמן הוא צייר, מאייר וסופר ילדים מהחשובים בתולדות ארץ ישראל, חתן פרס ישראל לספרות ילדים. גוטמן נולד בשנת 1898 בסרביה ובגיל 7 עלה עם משפחתו לישראל, ובילה את שנות ילדותו ביפו ונוה-צדק שהשפיעו מאוד על עבודותו. בהיותו בן 15, החל ללמוד אמנות בבית הספר, בצלאל, בירושלים אבל פאן. לאחר מלחמת העולם הראשונה, נסע ללמוד באירופה וגר בין השאר בוינה, פריז, רומא וברלין.

בשנת 1926 עלה שוב ארצה והתיישב בתל אביב, ונמנה בין חלוציה של הסגנון הארץ-ישראלי ביחד עם ראובן רובין, ציונה תג'ר וישראל פלדי. רוב האמנים בשנות ה- 20 נטו לתאר את חיי אידילייה בין היהודים לערבים: יושבים בבתי קפה, רוכבים בין הכרמים, ונחים בפיקניק. גוטמן אשר גדל ביפו, הרבה לתאר את הפרדסים של נוה צדק. הפרדסים באותה התקופה היו לרוב שייכים לערבים והפרדסים סימלו את המזרחיות שהיוו אצל גוטמן מסתורין ומשיכה. המשיכה של גוטמן למזרח התבטאה ברמזים לעוצמה, יצריות ומיניות בציוריו משנות ה- 20. גדעון עפרת תיאר: "ב- 1926 כבר ידעה הארץ את נפילת טרומפלדור וחבריו, ואת רצח ברנר וחבריו ואת ההתנקשויות הדו-צדדיות בתל אביב. אך נחום גוטמן, בדומה לשאר האמנים הארציישראליים דאז, מיאנו לראות בערבים אויבים ואף להיפך – ייפו ושגבו אותם בציוריהם. כך עד לפרעות תרפ"ט. עד לאותו אסון בחברון ובערים נוספות – החגיגה הערבית לא חדלה בציור המקומי בכלל ובציורי גוטמן בפרט".

בשנות ה- 30, גוטמן ושאר האמנים המקומיים הרבו בגיחות לפאריס והגיעו למיצוי של הסגנון הנאיבי- אוריינטליסטי. הצבעים הפכו כהים יותר והנוף הישראלי הפך לנוף בעל אפרוריות צרפתית וצבעים כהים יותר בהשפעת מאטיס וסזאן. בשנות ה- 50 הרבה גוטמן לתאר סצנות בטיילת בטבריה, על דייגיה ואנשיה, הנוף נעשה כחול ומוטיב האוניות חזר בציוריו. גם בשנים מאוחרות יותר חזר גוטמן להתרפק על הימים היפים והאבודים של יפו, נווה צדק ותל אביב. יפו חזרה להיות הרמונית וידידותית: פרשים וכרכרות ברחוב, מוכרי אבטיחים חביבים וצבעים עליזים מתארים את האגדה הנוסטלגית.
גוטמן כתב ואייר עשרות ספרים, זכה בפרס דיזינגוף לציור בשנת 1938, יקיר תל אביב (1976), ופרס ישראל לספרות ילדים ב- 1978. בשנות ה- 50 ציוריו הוצגו במוזיאונים החשובים בעולם ובמקביל יצר גוטמן מס' ציורי קיר ופסיפסים שמעטרים את העיר תל אביב. גוטמן אשר נפטר בגיל 82 הוא אחד מהאמנים הישראליים החשובים והאהובים ביותר.

בין 1920 ו 1926- למד גוטמן אמנות בוינה, ברלין ופריז. במהלך תקופה זו החל לאייר ספרים, תחום מרכזי באמנותו הרב תחומית של גוטמן לאורך חייו. בין היתר, אייר את ספריו של אביו, בן ציון, חיים נחמן ביאליק ואת ספרי הילדים שכתב בעצמו. כששב גוטמן לארץ השתלב בקבוצת ”אמני ארץ ישראל” לצד אמנים אחרים כגון ראובן רובין וציונה תג’ר. אמני קבוצה זו עסקו בתיעוד הארץ, נופיה ותושביה תוך שימת דגש על צבעים עזים והאור הבוהק של הארץ. בספרו ”נחום גוטמן” כותב אהוד בן עזר שגוטמן העיד על עצמו כי נכנס לאווירה של חבריו מימי בצלאל והחל לתעד את האור ואת האפקטים המנוגדים שמצא בהווי המזרחי.

לתל אביב מקום מיוחד בציוריו של גוטמן והיא נושאת מטען רגשי-אישי עבורו. היותו עד להתפתחותה והתפתחותו האישית במקביל לה. זיהויו המובהק של גוטמן עם העיר תל אביב קשור קשר הדוק לאופן בו הוא עקב ותיעד אותה בציור ובכתיבה, שלב אחרי שלב, מדיונות החול הצהובות עד להתגבשותה לעיר ממשית ותוססת. בציוריו ניסה גוטמן להנציח את האווירה הים תיכונית ולתפוס את מושג האור. הקומפוזיציות הפשוטות יחסית רוויות ניגודים צבעוניים חריפים אך הרמוניים. לדמות האנושית תפקיד חשוב בציוריו. האווירה אותה קלט גוטמן מועברת הלאה בציוריו במעטפת רומנטית ורכה מחד אך דינמית, אופטימית ומלאת חיים מאידך.