מכירה: אמנות ישראלית ובינלאומית תאריך המכירה: 21.01.2023 Item: 45

יוחנן סימון

דמויות בקיבוץ, 1954 ,
שמן על בד, 136X96.5 ס"מ,
חתום ומתוארך.

מקור: האוסף של מעצבת האופנה, אשת האמן, אדולפינה פיני לייטרסדורף (1906-1986).

לפנינו קלאסיקה סימונית של ממש. זוהי סצינה של קיבוץ אשר לעתים נהוג לכנותה בתור "שבת בקיבוץ", "מנוחה בקיבוץ", "שעת הילדים", "אחרי העבודה", וכיוצא בכותרות מעין אלו אשר מתארות את הוויי המשפחות בקיבוץ בשעות הפנאי. זהו ציור תאום לציור "בחצר הקיבוץ", כותרת נוספת לסוגה הזו של סימון, אשר מופיע בספרה המונוגרפי של טלי תמיר "יוחנן סימון: דיוקן כפול" (הוצאת מוזיאון תל אביב, 2001).
השנה שבה צויר הציור היא שנה משמעותית אצל יוחנן סימון: עזיבת קיבוץ גן שמואל לא מכבר, מעבר לתל אביב, נסיעה עם בת זוגו פיני לייטסדורף ללונדון )והשתתפות בתערוכות(, יציאה למסע בברזיל, במהלכו גם צייר סימון את ציור המופת "נוער בקיבוץ" על קיר בבית הספר העברי "רנסאנסה" בסאו פאולו (כיום בחדר האוכל של גן שמואל), והציג מספר תערוכות. ובכן, זהו ציור של יוחנן סימון הבוגר, סימון של ימי המעבר בין מימוש קריאתו שלו "ליצור טיפוס של אמן מעורב ומשפיע" במו ציוריו הקשורים לקיבוץ, לתנועה, לפוליטיקה ולחברה, לבין הפיכתו לאמן הקשוב לעצמאותו ומצויד באוטונומיה אמנותית. לפנינו ציור אנכי ודחוס, בו הדמויות המונומנטליות יוצרות קומפוזיציה פירמידלית: הכובע הצהוב של הילדה מימין מקדים את גג הרעפים המשולש שברקע, ואלו מהדהדים את המבנה המשולש שיוצרות הדמויות כולן – מבנה קלאסי בעל יציבות, סימטריה וחשיבות. תאורת בין הערביים אינה מונעת ממשטחי הצבע לזרוח, ומצבעי היסוד להאיר את ההתרחשות. על הבסיס הציורי הזה שיבץ סימון בנדיבות דימויים מתוך הלקסיקון החזותי שגיבש עד עתה: הילדה המחללת; הילד עם השבשבת; הילדה עם זר הפרחים; שחקני הכדורסל (שצוירו באותה שנה בציור הקיר הענק בבית הספר העברי, שהוזכר לעיל); התינוק המשחק בלול (שימו לב לטקסטורה העדינה של רשת לול התינוק ולרשת של סל הקליעה, ולעובדה שגם התינוק משחק עם כדור- מובייל); האב המניף את בנו, דור העתיד (של המהפכה), כהנפת העומר; וכמובן – האם המחבקת את בנה, אשר לא בכדי מוקמו בחזית הציור באופן כל כך בולט. שעה זו היא השעה בה הקולקטיב הקיבוצי מתפרק זמנית ליחידות של משפחות גרעיניות, שעה במהלכה ידיהם של הילד והאם משלימים "לולאה", כפי שהגדירה זאת טלי תמיר בספרה, בניגוד לצורת ה"גבעול" שאפיינה את הציורים בהם תוארו הילדים תחת השגחתה של מטפלת. אם כן, זמן איכות ופנאי של הורים וילדים שמשאיר בחוץ לרגע את המבנים הקיבוציים. הציור הזה צויר כאמור בשיא בגרותו של סימון כאמן קיבוץ, רגע לפני התמורה המשמעותית הבאה ביצירתו – הפשטה צמחית בהשפעה דרום אמריקאית, אסתטיקה חושנית בעלת צבעוניות עזה, ורוח סוריאליסטית אידילית. בציור שלפנינו הדבר מתבטא בעיקר בצמרות העצים אשר סוגננו לצורות אמורפיות ברוח הנ"ל ומשוות לציור ולשעת המנוחה המיוחדת בקיבוץ עוד ממד גן עדני שחורג משגרת החיים.

רון ברטוש

הערכת מחיר: $120,000 - $160,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: יוחנן סימון

יוחנן סימון הוא צייר יליד גרמניה שהפך למזוהה במיוחד עם התנועה הקיבוצית ועם הריאליזם הסוציאליסטי. סימון נולד בשנת 1905 ובשנת 1936 עלה לארץ והתיישב בקיבוץ גן שמואל, שם מצא עצמו עוסק במגוון עבודות, אך כמעט ולא מצייר. יחד עם זאת הכישרון הרב שלו לא נעלם מעיני קברניטי "הקיבוץ הארצי" ואלה גייסו אותו לטובת האדרת התנועה הקיבוצית באמצעות האמנות. הוא צייר כרזות מלאות פאתוס ל"שומר הצעיר", ציורים המציגים את הווי הקיבוץ כמוצלח במיוחד ובפרט סצנות משפחתיות המשלבות אושר ואינטימיות, וכן יצירות המפארות את ערך העבודה ואת יופיה של האדמה (בפרק זמן שזכה להגדרה "התקופה החומה"). כך סימון נבחר לצייר את הכרזה הרשמית של יום העצמאות הראשון וכן כרזה לאחד במאי 1950. ב-1953 ביצע סימון מפנה משמעותי נוסף, הן מבחינת אורח החיים והן מבחינה סגנונית – הוא נפרד מאשתו הראשונה, עבר לתל אביב, והחל לצייר בסטודיו שלו (ששכן בשדרות רוטשילד 125, במרחק קצר מאוד אגב מביתו של צייר מפורסם אחר, יוסל ברגנר) בסגנון שונה לחלוטין מזה שאפיין אותו בקיבוץ. יצירותיו בתקופה זו הפכו מודרניים, מופשטים, צבעוניים מאוד ומלאי אופטימיות – בעיקר בהשפעת המסע לדרום אמריקה – ולקראת סוף ימיו אף עבר סימון לציורים סוריאליסטיים נוסח חואן מירו. סימון ידוע גם בציורי הקיר גדולי המימדים שלו להם נחשף בנסיעותיו לניו יורק ואיטליה. בשנת ה- 50 יצר מס' ציורי קיר באוניברסיטאות, מפעלים ומבני ציבור, ואף על אניות של חברת צים. במסעותיו לדרום אמריקה יצר גם ציורי קיר ידועים בברזיל וארגנטינה.