מכירה: אמנות ישראלית ובינלאומית תאריך המכירה: 21.01.2023 Item: 50

מרדכי ארדון

בראשית ברא אלוהים,

שמן על נייר מוצמד לבד, 57×84 ס"מ,

חתום.

ברבות מעבודותיו שילב ארדון את כתבי הקודש. המוכרות שבהן הן הויטראז' חזון ישעיהו ( 1982-84 ), הטריפטיכים מיסה דורה ( 1958-60 ), מחווה לירושלים ( 1965 ) ובשערי ירושלים ( 1967 ), והציורים מגילות ( 1960 ), גווילים ( 1966 ), וקולופון ( 1988 ). לעיתים בחר ארדון בכתב העברי הקדום ולעיתים בכתב האשורי, המרובע. פעמים שהכתב בציוריו כמעט בלתי קריא ופעמים שהוא ברור, מובחן, מהווה חלק דומיננטי ביצירה אך אינו היצירה עצמה. יוצאות מן הכלל היא סדרות ההדפסים The Creation ו- Le Signe et L'Acte מראשית שנות השמונים בהן אותיות ומילים מהוות את מרכז היצירה. נראה שאף הציור שלפנינו הוא מאותה התקופה. בציור זה שני חלקים, נפרדים לכאורה. לשני חלקיו רקע אחיד, דמוי קלף, כהה לפרקים ובהיר לפרקים. אין מדובר בקרעי גווילים אשר משולבים ביצירה אלא בקלף שלם, גדול ממדים, שאורכו, 58 ס"מ, זהה לאורך המקובל של ספרי תורה. בצידו האחד מצטט ארדון את הפסוק הראשון בתנ"ך. לכתיבת הפסוק השתמש ארדון בגופן שדומה לכתב הסת"ם האשכנזי. האות הראשונה בפסוק גדולה מחברותיה וצבועה באדום. בין השורות ניתן להבחין בסימוני שורות עדינים, בהתאם להלכה "מסרגלין בקנה" אשר מחייבת לשרטט שורות על גבי יריעות הקלף. בצידו השני מתוארת בריאת העולם. תיאור הבריאה של ארדון מינימליסטי. כל יום נתחם בעיגול. בין הימים הראשון והשלישי, השני והרביעי, והשלישי והשישי נמתח קו אשר מקשר ביניהם. תיאור היום הראשון מפריד בין האור ובין החושך. ביום השני מפריד הרקיע אשר פס כחול במרכזו בין המים שמעליו ובין המים שמתחתיו. את היפרדות היבשה מן הימים ואת בריאת הצומח מייצג עץ בודד, שעל ענפיו פירות אדומים. השמים שנצבעו בכחול כהה ובמרכזם שמש אדומה וירח בהיר ומואר מתארים את הבריאה של היום הרביעי. מחיות העולם אשר נבראו ביום החמישי בחר ארדון בצמד דגים, ואילו בתיאור בריאת האדם שולב סיפור עץ הדעת. חווה נותנת לאדם את פרי העץ האסור כאשר ירח חרמשי, אולי יוניקי, דמוי רחם, ואולי פאלי, מפריד ביניהם. הקשרים בין ציורי הבריאה רבים. האור שנברא ביום הראשון מאיר את הירח ביום הרביעי. הפרי, ככל הנראה תפוח שנברא ביום השלישי חוזר ביום השישי, ומזכיר את הדגש שמופיע באות הראשונה בפסוק ואת השמש שנבראה ביום הרביעי. המים, בצבעי טורקיז ותכלת, שנפרדו ביום השני הם סביבת המחיה של הדגים שנבראו ביום החמישי. השמש והירח מופיעים שנית, הפעם באופן סימבולי, ביום השישי, וצבעו הכחול של הירח השני זהה לצבע המים שמתוארים ביום השלישי. נראה אם כן שכל חלקי היצירה מאוחדים, ועימם התאחדו רבים ממאפייניו הקלאסיים של ארדון. הבריאה צוירה במבנה גיאומטרי שמזכיר את אילן הספירות הקבלי. השמש האדומה והמוכרת מכמה יצירות של ארדון ולצידה ירח כפול שדומה בצבעיו ובצורתו לצמד הירחים בחזון ישעיהו. קווי דמיון נוספים ניתן למצוא לטריפטיך בשערי ירושלים ולציורים אחרים שצייר בערוב ימיו. זו יצירה יוצאת דופן. מאופקת ואניגמטית, מרתקת ומעוררת מחשבה. ציור ייחודי אשר חלקיו משלימים זה את זה ומתכתבים עם המפורסמות שבעבודותיו. אריאל רם פסטרנק

הערכת מחיר: $20,000 - $30,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: מרדכי ארדון

מרדכי ארדון, שנולד תחת השם מרדכי אליעזר ברונשטיין בגליציה (באזור השייך כיום לפולין), החל לצייר בגיל מוקדם מאוד. בגיל 6 החליט מרדכי לשתוק, ורב שאליו פנו ההורים המודאגים אמר כי לילד יש עולם פנימי עשיר כך שאין סיבה לדאגה. כתחליף לדיבור הרבה מרדכי הילד לצייר, ובגיל 13 גילה את כשרונו צייר מקצועי שנשכר כדי לקשט את בית הכנסת המקומי. כבר בגיל 13 עזב ארדון את הבית (שכן אביו סירב לאפשר לו לעסוק בציור) והתפרנס משלל עבודות שונות ומשונות תוך שהוא לא מפסיק לצייר.
במקביל ניסה את כוחו במשחק, ואף זכה לשבחים, אולם הבין שקומתו הנמוכה – 1.56 בלבד – תצמצם מאוד את קריירת המשחק בעוד שאת הציורים אין אף כוח בעולם שיגביל.

בגיל 25 התקבל מרדכי אליעזר ברונשטיין אל בית הספר הנודע "באוהאוס" (שפעל בעיירה ויימאר שבגרמניה), והחלה תקופה בת 5 שנים אותה הוא תיאר לא פעם כמלהיבה ביותר בחייו. בנוסף ללימודים אצל כמה מגדולי הציירים באותה תקופה כגון יוהאנס איטן ו-ואסילי קנדינסקי, התמזל מזלו של מרדכי ובבית שבו שכר חדר קטן בעליית הגג התגורר גם הצייר המהולל פאול קלה (שבמקביל לימד בבית הספר "באוהאוס"). השניים התיידדו וארדון הושפע רבות מהצייר השוויצרי שהיה אמון בעיקר על הסגנון הסוריאליסטי.
קריירת הציור של ארדון החלה לנסוק ובמקביל הוא גם לימד בבית ספר שפתח יוהנס איטן, אולם לאחר עלייתו ארצה (בשנת 1933) הוא החל לעבוד ככוורן בקיבוץ קרית ענבים והניח בצד את כישרון הציור יוצא הדופן. יחד עם זאת כישרון עצום שכזה נועד להתממש ועד מהרה חזר מרדכי ארדון לצייר וכן ללמד ציור (ובנוסף אימץ את שם המשפחה "ארדון" על שם הדמות התנכית). בין השנים 1940-1952 אף היה מנהלה של האקדמיה לאמנות "בצלאל".

יצירתו של מרדכי ארדון הושפעה במידה ניכרת מהקושי והאכזריות שהיו מנת חלקה של המאה ה-20 ובפרט מחציתה הראשונה. ארדון היה אחד הראשונים שהשואה חלחלה אל יצירותיו, וזאת מתוך אמונה כי "ציורים חייבים לצמוח מתוך הדרמה האנושית", ואכן באופן כללי הציורים של ארדון רוויי דרמה וגדושים במשמעות נסתרת וגלויה גם יחד.

לאחר מלחמת העולם השנייה החלו ציוריו של ארדון להיות מוצגים בחללים נחשבים במיוחד ברחבי העולם. גם בארץ זכה הצייר להערכה רבה, ששיאה בכך שהוא נבחר לקבל את פרס ישראל בציור. יחד עם זאת במקביל חווה מרדכי ארדון גם תסכול עצום בשל ביקורת בלתי פוסקת שהוטחה בו, כמורה וכצייר. בפרט התעמת ארדון עם חברי האסכולה התל אביבית דוגמת רפי לביא (שלמד אצל אביבה אורי) וכן סטימצקי וזריצקי, וספג עלבונות בשל "סגנון גלותי" (בימים שבהם כור ההיתוך ניסה להעלים כל סממן שעומד בסתירה למוטיב הצבר השזוף והחסון וכן שאף להדחיק את השואה(.

ארדון החל בשנת 1965 לחלק את חייו בין פריז לירושלים, כשהוא שוהה כמה חודשים בכל אחת מהן, מעולם לא עזב את הארץ. חלוקה זו של זמנו נמשכה עד 1989, שאז לקה בשיתוק. בשלושת השנים האחרונות לחייו לא יכול היה לנסוע עוד לפריז, והוא נשאר בביתו בירושלים.

בשנת 2014 נמכרה יצירתו "התעוררות" בסכום של 821,000$, שיא מחיר לאמן ישראלי במכירה פומבית, וציורים אחרים שלו מוצגים במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, בארמון האמנויות בבריסל, בטייט בלונדון ובמוסדות אמנות מובילים אחרים.