מכירה: אמנות ישראלית ובינלאומית - מכירה 192 תאריך המכירה: 10.09.2023 Item: 29

יוחנן סימון

נוער בנגב, 1955 ,

שמן על בד, 60×80 ס"מ,

חתום ומתוארך.

ספרות ותערוכה: יוחנן סימון: דיוקן כפול, טלי תמיר, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2001 , עמ׳ 232 (מצולם).

לאחר שעזב את קיבוץ גן שמואל, בו התגורר במשך 17 שנים (1935 – 1952), נסע סימון, יחד עם בת זוגו החדשה, מעצבת האופנה פיני לייטרסדורף, לברזיל ולמקסיקו והושפע מן הציור הדרום אמריקאי העממי, מהצמחייה המרהיבה ומנופי הצוקים רחבי המידות. בשובו, חיפש סימון נושאים חדשים המתייחסים להוויה הישראלית, מעבר למוטיבים המוכרים שלו משנות הארבעים – נוער בקיבוץ ומשפחות המתקבצות בדשא הגדול. הנגב והמדבר קסמו לו מכמה סיבות: הצבעוניות הזהובה-חומה, המרחבים ההרריים שהזכירו לו את נופי היבשת הדרום אמריקאית והמסר הציוני: החברה הישראלית הצעירה של אמצע שנות החמישים האדירה את פולחן הנגב והפרחת השממה ושלחה את בני הנוער אל הטבע המדברי המאתגר במטרה שיפנימו במו-רגליהם את הקשר למולדת ולזהות החלוצית.

סימון הרבה לצייר החל מאמצע שנות החמישים אוהלי בדואים ארוכי מיתרים, שומרי כרמים בסוכותיהם, רועי צאן במרחב הפתוח וצמחייה מדברית מסוגננת. צבעי החול והדיונות העניקו השראה גם למעילי המדבר המפורסמים שפיני, בת זוגו, עיצבה ל"משכית", מפעלה האתנוגרפי הנודע של רות דיין. אך כמו בציורי הקיבוץ, כך גם כאן, צירף סימון דמויות של נער ונערה, והסב את ציור הנוף לטיול במדבר (למשל – העלייה למצדה…) או ל"נוער בנגב", כותרת הנושאת אתה ניחוח ציוני.

חבושי כובע טמבל ולבושי חולצה כחולה ומכנסיים קצרים – התגלמות אידאל הנעורים הארץ־ישראליים, מככבים הנער והנערה בשני ציורים עוקבים – ב 1955- , המוצג כאן והשני – מ 1956- , מאוסף משכן האמנות ע"ש חיים אתר בעין חרוד. מקל דק בידה של הנערה מעיד על ההליכה בשטח. רגליהם היחפות והשזופות מקרינות חיבור לאדמה ולמרחב, בהיותם צברים, "ילידים", בני המקום. יחד עם זאת, דמויות הנער והנערה מתגמדות לנוכח הצוקים המתנשאים מעליהם ותופשים את מירב השטח של הציור. לרגע נראה שאולי הנער והנערה, ילדי מגש הכסף, נמצאים כאן רק כתירוץ לתיאור הנשגב של הנוף ההררי, עטוי צבעי השקיעה. בעוד שבתקופת הקיבוץ היו הילדים והוריהם מרכז הציור, הביקור בברזיל היפך את היוצרות ומעתה – הנוף, העננים והמגוון הבוטני הפכו עיקר ועברו סגנון צורני. הקונטורים השחורים והאווירה הכבדה שאפיינה את תקופת הקיבוץ, התחלפה בבהירות, בצורניות מסוגננת (העננים דמויי הבוטן, למשל) ובהיבט וגטטיבי שיילך ויתחזק בעבודתו של סימון בשנים הבאות.

טלי תמיר

הערכת מחיר: $25,000 - $35,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: יוחנן סימון

יוחנן סימון הוא צייר יליד גרמניה שהפך למזוהה במיוחד עם התנועה הקיבוצית ועם הריאליזם הסוציאליסטי. סימון נולד בשנת 1905 ובשנת 1936 עלה לארץ והתיישב בקיבוץ גן שמואל, שם מצא עצמו עוסק במגוון עבודות, אך כמעט ולא מצייר. יחד עם זאת הכישרון הרב שלו לא נעלם מעיני קברניטי "הקיבוץ הארצי" ואלה גייסו אותו לטובת האדרת התנועה הקיבוצית באמצעות האמנות. הוא צייר כרזות מלאות פאתוס ל"שומר הצעיר", ציורים המציגים את הווי הקיבוץ כמוצלח במיוחד ובפרט סצנות משפחתיות המשלבות אושר ואינטימיות, וכן יצירות המפארות את ערך העבודה ואת יופיה של האדמה (בפרק זמן שזכה להגדרה "התקופה החומה"). כך סימון נבחר לצייר את הכרזה הרשמית של יום העצמאות הראשון וכן כרזה לאחד במאי 1950. ב-1953 ביצע סימון מפנה משמעותי נוסף, הן מבחינת אורח החיים והן מבחינה סגנונית – הוא נפרד מאשתו הראשונה, עבר לתל אביב, והחל לצייר בסטודיו שלו (ששכן בשדרות רוטשילד 125, במרחק קצר מאוד אגב מביתו של צייר מפורסם אחר, יוסל ברגנר) בסגנון שונה לחלוטין מזה שאפיין אותו בקיבוץ. יצירותיו בתקופה זו הפכו מודרניים, מופשטים, צבעוניים מאוד ומלאי אופטימיות – בעיקר בהשפעת המסע לדרום אמריקה – ולקראת סוף ימיו אף עבר סימון לציורים סוריאליסטיים נוסח חואן מירו. סימון ידוע גם בציורי הקיר גדולי המימדים שלו להם נחשף בנסיעותיו לניו יורק ואיטליה. בשנת ה- 50 יצר מס' ציורי קיר באוניברסיטאות, מפעלים ומבני ציבור, ואף על אניות של חברת צים. במסעותיו לדרום אמריקה יצר גם ציורי קיר ידועים בברזיל וארגנטינה.