מכירה: אמנות ישראלית ובינלאומית - מכירה 192 תאריך המכירה: 10.09.2023 Item: 69

מרדכי ארדון

, 1970 , Gambit of a Line
שמן על בד, 60.5×73.5 ס"מ,
חתום ומתוארך.
מקור:
•גלריה הדסה קלצ'קין
•אוסף אדם ושרה אייל, תל אביב.
ספרות:
•מרדכי ארדון, מישל וישני, ניו יורק, עמ' 233 , מס' 271 (מצולם).
•ארדון: קטלוג מקיף, דליה ארדון איש-שלום, עיזבון ארדון, 2019, עמ' 186, מס' 334 (מצולם).

ארדון עובד כאן לפי גישתו ההיסטורית מיסטית ובהם הווה ועבר מתחברים דרך נוף ההווה. לפי הפרשנות הקבלית מה שמתואר ביצירה הנו זמן או אירוע 'שבירת הכלים' כפי שהיא מתוארת ומפורשת בתורת רבי יצחק לוריא האר"י, לפיו ברגע הבריאה היתה עוצמתו של האור האלוהי המאיר, והכלים שקלטו את האור התנפצו ושבריהם "הקליפות" התפזרו וחשפו את הטומאה. ניתן לפרש את העיגולים או הכוכבים בשמים המתוארים ביצירתנו ככלים שנשארו שלמים בזמן 'שבירת הכלים' בעוד שהכתמים השחורים והאדומים הנם שאריות הכלים שהתפזרו 'כקליפות' ועם פגישתם את האדמה יוצרים את הטומאה (זיוה מיזליש, רטוספקטיבה; צלמונה עמ׳ 203).

הקונספט המוצג של 'אירוע מיסטי', מוצג בבהירות ובחדות אשר חריגות ליצירות של האמן, תוך שימוש בטכניקה הציורית המוכרת של 'המסרקים' וזאת כדי להציג את חיבורו של האמן לאדמה, לא רק בצורה מטאפורית אלא פיזית. הציור בעל סגנון תמציתי, קוהרנטי וראציונאלי המושפע מהכשרתו של האמן באסכולת הבאוהאוס.

אופיו של 'האירוע' המופשט המתואר ביצירה ותפקידו של האמן כבורא מקבל משמעות ברורה עם פענוח הסמלים המוצגים בו במפתח קבלי. השימוש בטכניקה של 'המסרקים' עומד מול ההפשטה הרבה בנוף של הרי ירושלים, והחוט משמש כמוטיב לירי המחבר בין מציאות לדמיון. "הרושם המרתק והמתמשך שמותירים נופיו של ארדון קשור לעובדה שבשבילו ייצוגו של נוף לא היה מעולם תרגיל במימזיס ותו לא. להפך הוא בגדר בריאה מחדש"… "העולם החיצוני, הנראה הוא כולו.. יציר העולם הרוחני הפנימי". (ארטורו שוורץ, 90 שנה של אמנות ישראלית, עמ' 368).

לפרשנות שבאה לרמוז על 'תיקון עתידי', קיים חיזוק בשם היצירה כפי שבאה לידי ביטוי בשם שנתן ארדון ליצירה: 'גמביט של קוו'. גמביט הנו מושג מתחום משחק השחמט המציין 'פתיחה' של משחק ובו מקריב השחקן – חייל/ים, כדי לזכות ביתרון בהמשך המשחק ואפשרות לנצח בו. בתיאור ה 'מיסה דורה' ארדון צייר בחלק התחתון חוטים כמחזיקים בקצוות חיילים חסרי אונים. לחיילים אלו ניתנה במחקר פרשנות מקראית בעלת גוון הומניסטי תוך שימוש בתהילים סט' 2 7 . לפי פרשנות זו "הפסוקים מביעים תחינה ותקווה להצלה מאסונות וכמו כן מתארים את המתחנן כקורבן מעונה על לא עוול בכפו. חיילי המשחק מסמלים 'פיונים' שאינם מסוגלים להתוות לעצמם את הדרך והם מונהגים בידי אחרים" (אליק מישורי, מ "אופקים – חדשים" לרוח אחרת. עמ׳ 280).

לפיכך …..החוט מסמל את העובדה שהתיקון העתידי נסלל דרך ההקרבה בשואה או דרך קרבות אחרים שחווה העם היהודי על דורותיו, לכך רומז גם ארדון עוד במכתבו לחבר משנת 1949 בה הוא מחבר את גורלו של העם היהודי על תלאותיו הרבות – לתקווה ולגאולה עתידית בירושלים.

אורן מגדל

הערכת מחיר: $90,000 - $120,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: מרדכי ארדון

מרדכי ארדון, שנולד תחת השם מרדכי אליעזר ברונשטיין בגליציה (באזור השייך כיום לפולין), החל לצייר בגיל מוקדם מאוד. בגיל 6 החליט מרדכי לשתוק, ורב שאליו פנו ההורים המודאגים אמר כי לילד יש עולם פנימי עשיר כך שאין סיבה לדאגה. כתחליף לדיבור הרבה מרדכי הילד לצייר, ובגיל 13 גילה את כשרונו צייר מקצועי שנשכר כדי לקשט את בית הכנסת המקומי. כבר בגיל 13 עזב ארדון את הבית (שכן אביו סירב לאפשר לו לעסוק בציור) והתפרנס משלל עבודות שונות ומשונות תוך שהוא לא מפסיק לצייר.
במקביל ניסה את כוחו במשחק, ואף זכה לשבחים, אולם הבין שקומתו הנמוכה – 1.56 בלבד – תצמצם מאוד את קריירת המשחק בעוד שאת הציורים אין אף כוח בעולם שיגביל.

בגיל 25 התקבל מרדכי אליעזר ברונשטיין אל בית הספר הנודע "באוהאוס" (שפעל בעיירה ויימאר שבגרמניה), והחלה תקופה בת 5 שנים אותה הוא תיאר לא פעם כמלהיבה ביותר בחייו. בנוסף ללימודים אצל כמה מגדולי הציירים באותה תקופה כגון יוהאנס איטן ו-ואסילי קנדינסקי, התמזל מזלו של מרדכי ובבית שבו שכר חדר קטן בעליית הגג התגורר גם הצייר המהולל פאול קלה (שבמקביל לימד בבית הספר "באוהאוס"). השניים התיידדו וארדון הושפע רבות מהצייר השוויצרי שהיה אמון בעיקר על הסגנון הסוריאליסטי.
קריירת הציור של ארדון החלה לנסוק ובמקביל הוא גם לימד בבית ספר שפתח יוהנס איטן, אולם לאחר עלייתו ארצה (בשנת 1933) הוא החל לעבוד ככוורן בקיבוץ קרית ענבים והניח בצד את כישרון הציור יוצא הדופן. יחד עם זאת כישרון עצום שכזה נועד להתממש ועד מהרה חזר מרדכי ארדון לצייר וכן ללמד ציור (ובנוסף אימץ את שם המשפחה "ארדון" על שם הדמות התנכית). בין השנים 1940-1952 אף היה מנהלה של האקדמיה לאמנות "בצלאל".

יצירתו של מרדכי ארדון הושפעה במידה ניכרת מהקושי והאכזריות שהיו מנת חלקה של המאה ה-20 ובפרט מחציתה הראשונה. ארדון היה אחד הראשונים שהשואה חלחלה אל יצירותיו, וזאת מתוך אמונה כי "ציורים חייבים לצמוח מתוך הדרמה האנושית", ואכן באופן כללי הציורים של ארדון רוויי דרמה וגדושים במשמעות נסתרת וגלויה גם יחד.

לאחר מלחמת העולם השנייה החלו ציוריו של ארדון להיות מוצגים בחללים נחשבים במיוחד ברחבי העולם. גם בארץ זכה הצייר להערכה רבה, ששיאה בכך שהוא נבחר לקבל את פרס ישראל בציור. יחד עם זאת במקביל חווה מרדכי ארדון גם תסכול עצום בשל ביקורת בלתי פוסקת שהוטחה בו, כמורה וכצייר. בפרט התעמת ארדון עם חברי האסכולה התל אביבית דוגמת רפי לביא (שלמד אצל אביבה אורי) וכן סטימצקי וזריצקי, וספג עלבונות בשל "סגנון גלותי" (בימים שבהם כור ההיתוך ניסה להעלים כל סממן שעומד בסתירה למוטיב הצבר השזוף והחסון וכן שאף להדחיק את השואה(.

ארדון החל בשנת 1965 לחלק את חייו בין פריז לירושלים, כשהוא שוהה כמה חודשים בכל אחת מהן, מעולם לא עזב את הארץ. חלוקה זו של זמנו נמשכה עד 1989, שאז לקה בשיתוק. בשלושת השנים האחרונות לחייו לא יכול היה לנסוע עוד לפריז, והוא נשאר בביתו בירושלים.

בשנת 2014 נמכרה יצירתו "התעוררות" בסכום של 821,000$, שיא מחיר לאמן ישראלי במכירה פומבית, וציורים אחרים שלו מוצגים במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, בארמון האמנויות בבריסל, בטייט בלונדון ובמוסדות אמנות מובילים אחרים.