מכירה: אמנות ישראלית ובינלאומית - מכירה 194 תאריך המכירה: 14.04.2024 Item: 36

יוסל ברגנר

תיבת נח, 1967 ,
שמן על קרטון מוצמד לדיקט,
106X129 ס"מ,
חתום ומתוארך.

מקור: ניתן במתנה ע״י יוסל ברגנר לחברו הקרוב, ישראל סילמן, בשנת 1967 .

אמנם גלי-ים בתחתית הציור ואמנם המוני חיות, אך זו אינה תיבת-נוח. יוסל ברגנר מעולם לא צייר את התנ"ך. כי יוסל ברגנר צייר את העולם הברגנרי, שהוא עולמו של גולה יהודי, פליט-אסון, שנעקר מביתו והוא נודד לעד בחיפוש אחר חוף-מבטחים. הציור הנוכחי, מהחשובים יותר בציורי ברגנר, צויר מתישהו בין 1964 לבין 1974 . אם ב- 1964 צייר האמן את "אחרי מלחמת שוורים", ציור בו חלונות מזרחיים של חזית-בית מגלים בתוכו משפחה מלכותית ושור, ואם ב- 1974 צייר האמן ציור-קיר לאוניברסיטת חיפה ובו מתגלים מחלונות החזית חיות וציפורי טרף שהשתלטו על הבית, הרי שהציור הנוכחי צויר בתווך בין השניים. משפחה – האב מוגדל במרכז (כתמיד בציורי ברגנר, בהם האב הוא גם מלך, "מלך ראוויטש" – שמו הספרותי של אביו) מסבה לשולחן המכוסה במפה משובצת, הזכורה מציורי "שותי התה" (1963) ו"אוכלי הפרפרים" (1964). המשפחה חוגגת חג כלשהו ולוגמת גביעי יי"ש (ראו הבקבוק עם השם). הדמויות חזיתיות, קפואות ובעלות מראה איקוני ונטול-הבעה. החיות גודשות עד למחנק את הבית, האריה והלביאה במרכז התחתון, הציפורים מלמעלה כמו-תוקפות את האב האוחז בגביע. התמונה מסגירה ניגוד מחריד בין אי-מודעותם של החוגגים לבין החיות המתקבצות עוד ועוד סביבם. אם תיבת-נוח היא סיפור תנ"כי על גאולה משואת- המבול, כי אז ציורו של ברגנר מייצג את הרגע שלפני שואה אחרת, מאוחרת הרבה יותר – הרגע של העיוורון היהודי ערב פרוץ מלחמת-העולם השנייה והאסון שהמיטה. ספק אם פליטי האסון הזה יגיעו לאררט ("אררט" – שם מדינת היהודים שביקש לייסד באוסטרליה אביו של יוסל ברגנר).
גדעון עפרת

הערכת מחיר: $40,000 - $60,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: יוסל ברגנר

יוסל ברגנר הוא אחד האמנים הישראלים המוערכים והחשובים בישראל. ברגנר, נולד בוינה לשם יוסף ולדימיר, וגדל בבית שכולו תרבות ורוח: אביו היה משורר שבין השאר תרגם כמה מספריו של פרנץ קפקא לידייש, אמו הייתה זמרת, דודו משה, אחד האנשים שהשפיעו עליו יותר מכל, היה צייר ובאופן כללי יוסל זוכר בית שכל הזמן עוסק בתרבות וברוח, בין אם ביצירה ובין אם בשיחה אודותיה. בגיל 17 הוא היגר לאוסטרליה ביחד עם אחותו, שם למד באקדמיה לאמנות של מלבורן והמשיך להקיף את עצמו באנשי תרבות ובפרט במי שהפך לחברו הקרוב ביותר לאורך עשרות שנים, המשורר יוסל בירשטיין ז"ל. אשתו של יוסל ברגנר, אודרי, היא ציירת, ולאחר שהשניים עלו יחד לארץ ב-1950 היה תמיד ביתם מקום מפגש לאנשי רוח ותרבות – תחילה בצפת, ולאחר מספר שנים ברחוב ביל"ו במרכז תל אביב. לאחר עלייתו לארץ שינה את שמו הפרטי ליוסל, והפך עד מהרה לאחד האמנים המוערכים והעסוקים בארץ. ציוריו תיעדו את המציאות בארץ על פניה השונות, בתחילת הדרך בעיקר באמצעות מוטיבים שנחשבו גלותיים. עם השנים השתנה היחס לציוריו שכן אותם מוטיבים גלותיים כביכול הפכו לחלק בלתי נפרד מהישראליות, וגם סגנונו של ברגנר עצמו השתנה. בפרט הפכו ציוריו לבהירים יותר, צבעוניים יותר ובמידה מסוימת גם שמחים יותר אם כי אחד המאפיניים העיקריים של עבודתו לאורך כל השנים היה המיזוג העדין בין העצוב לשמח. בנוסף לציוריו עשירי המבע, התפרסם יוסל ברגנר גם כמאייר של ספרים ובהם קלאסיקות רבות ועוד יותר מכך כמעצב תפאורה – ובעיקר למחזותיו של ניסים אלוני ז"ל (אגב, את "הכלה וצייד הפרפרים" כתב אלוני בהשראת סדרת ציורים מפורסמת של ברגנר שכללה בין השאר את "שלושת הבנות והפרפר" ואת "אוכלי הפרפר). מוטיב בולט אחר בעבודתו של ברגנר הוא הפומפיה – שמככבת בציורים רבים והפכה בידי האמן לאנושית להפליא. גם כלי מטבח אחרים מופיעים בציורים של יוסל ברגנר, כשלדבריו הסיבה לכך היא שבילדותו, בהיעדר צעצועים "רגילים", שימשו אותו כלי המטבח למשחקים שונים. בראיונות רבים הגדיר עצמו ברגנר כאיש מקצוע ולא כאמן, אם כי אין ספק שמדובר באחד הציירים הגדולים בתולדות המדינה, ויעיד על כך גם פרס ישראל לאמנות בו זכה בשנת 1980.