מכירה: אמנות ישראלית ובינלאומית - מכירה 194 תאריך המכירה: 14.04.2024 Item: 76

מרסל ינקו

שלוש נשים במלטה,
שמן על קרטון, 70X50 ס"מ,
חתום.

הציור הידוע הזה הזכור בשמו – "שלוש נשים במלטה", נמנה על "התקופה הרומנית" של מרסל ינקו, שנות ה- 30 , שהיא אולי העידית של יצירתו בציורים שלאחר פרק הזוהר של "דאדא". את הציור הזה יש למקם בחברת "עלמות בבוקרשט" (1925), "נשים עירומות" (1935) ועוד – ציורים (בצבעי-שמן או באקוורלים) שהתמקדו כולם בפרוצות. די במבט מהיר בציור הנוכחי בכדי להבחין שבשלוש יצאניות עסקינן: לא זו בלבד שהללו, היחפות, חושפות לעוברים ושבים (לפחות לצייר) את שדיהן וירכיהן, ולמעשה, הן מכוסות רק ביריעת בד נדיבה, נכונות כל שנייה למגע חפוז, אלא שצמד הנשים הנוספות ברקע הרחוק, שתיים נוספות בחלונות הבניין, החלון המואר באדום – מסגירים כולם גם יחד את נושא הציור ואת הרובע המיוצג בו, הוא רובע "מאטאסארי". אלו הן השנים בהן חבר ינקו לקבוצת האוונגרד הרומני שייסד בבוקרשט, "קונטימפוראנול" ("עכשווי"), והוא מתרגם לצורה ולצבע את התעוזה, המרדנות, החוצפה האנטי-בורגנית של מופעי הערבים הדדאיסטים הסוערים ב"קפה וולטיר" שבציריך, 1917-1916. נושא הזונות הוא דרכו לנער ולטלטל את המוסר הבורגני הצבוע, אשר הנצרות ביקשה לזקק ולשגב באמצעות הכאתה-על-חטא של מריה, הזונה ממגדל שליד הכינרת. ינקו מציג בציורו "שילוש" פרובוקטיבי, שאותו הוא מעצב בפרימיטיביזם אנטי- אסתטי (לכאורה) של מין אכספרסיוניזם, שהפנים לעומקו את זונותיו של פיקאסו מ-1907, הלא הן "העלמות מאביניון". מכאן, ששם מדויק יותר לציור הנוכחי יהיה "העלמות ממלטה". המכחול של ינקו עז, בוטח, גווניו המנוגדים מצטמצמים לכחולים וכתומים. בתור שכזה, הציור מצהיר על הערך העליון שייחס האמן לאמנות – חירות וחושניות. חירות זו מבוטאת בריתמוס הדינאמי השולט בציור באמצעות קונטרפונקטים ודיסוננסים של של צבעים, קווים אלכסוניים שלעומת רשתית ארכיטקטונית, מתחים בין זוויות חדות לתצורות מעגליות ובין גיאומטריות לאורגאניות. הקשיבו לציור הזה ותשמעו ג'אז. ולא פחות: חזותה של האורבאניות המודרנית כ"ג'ונגל הכרך" (שם מחזהו האכספרסיוניסטי של ברטולט ברכט).
גדעון עפרת

הערכת מחיר: $20,000 - $30,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: מרסל ינקו

מרסל ינקו נולד בבוקרסט רומניה ב-1895 ואת תולדות חייו ניתן לחלק לשני פרקים עיקריים: 46 שנים באירופה ו-34 שנים בישראל. כישרונו האמנותי התגלה מוקדם ע"י מורהו יוסף איסר שהטמיע בו את יסודות האמנות הקלאסית אשר השפעותיהם ילוו את יצירותיו במשך כל חייו. ינקו ייסד את כתבי העת הספרותיים "הסמל" ו"הקריאה" בהם פורסמו רישומיו לראשונה ובגיל 20 נסע ינקו ללמוד אדריכלות במכון הפוליטכני בציריך וחבר לתנועת ה"דאדא" המורכבת מקבוצת אמנים אוונגרדים צעירים אשר פעלו בקברט וולטר. ינקו לקח חלק גדול בפעילויות התנועה, הציג תערוכות, פרסם מניפסטים וכתבי עת ובין היתר יצר ינקו בעצמו את המסכות שעמם הופיעו האמנים ואף השתתף במופעים. באותה התקופה ינקו היה גם חבר בקבוצת "חיים חדשים" אשר אירגנו פעילויות אומנותיות ואינטלקטואליות. ב- 1922 לאחר שבילה זמן מה בפריז, חזר ינקו לרומניה ורוב יצירותיו התמקדו במראות הנוף המקומי, דמויות כפריות ונושאים קלאסיים שטופלו באופן מודרניסטי. סגנונו התאפיין בצבעוניות כהה ואלמנטים קוביסטיים בעקבות פיקאסו וג'ורג' בראק, ובמקביל היה שותף במספר קבוצות של אמנים בני רומניה אשר קידמו את רעיונות המודרניזם. למרות הצלחתו המקצועית ברומניה, ב-1940, בתחילת מלחמת העולם השנייה, החליט מרסל ינקו לעלות לארץ ישראל יחד עם משפחתו. עם הגעתו לארץ חל שינוי רב בסגנונו הציורי והאדריכלי הודות לאור הים תיכוני שחדר לפלטת הצבעים שלו. הוא היה נוהג לשאת עימו פנקס ובו רשם את הנופים שראה ובשובו לסטודיו צייר את המראות החדשים בצבעים עזים. ציוריו מאותה תקופה מתארים את מראות הארץ ותושביה וגם את המאבק ההרואי לעצמאותו וב-1948 ייסד יחד עם אמנים נוספים כגון זריצקי ושטרייכמן את קבוצת "אופקים חדשים". ב- 1953 ינקו רצה למצוא דרך לשקם את הכפר הערבי עין חוד ושכנע אמנים ופסלים להתיישב יחד עימו בכפר. מרסל ינקו היה חלק מבית הספר "סטודיה", ובהמשך לימד במוסדות נוספים ובמסגרות לימוד שונות בעין הוד. בעשרים השנים האחרונות בחייו הוא פעל לקידום הכפר עין הוד, כתב מאמרים אודות הנושאים שהעסיקו אותו בצוריו ובשנת 1967 הוענק לו פרס ישראל על עבודתו. עבודותיו האחרונות מבטאות חזרה מוחלטת אל המופשט והגיאומטרי.