מכירה: אמנות ישראלית ובינלאומית - מכירה 194 תאריך המכירה: 14.04.2024 Item: 96

אורי ריזמן

נוף,
שמן על בד, 114X146 ס"מ,
חתום.

הציור הנפלא הזה של אורי ריזמן, מהיפים שבנופיו המופשטים, מעמידנו מול רגע של פגישה רגשית מרטיטה בין הצייר-כמשורר לבין תמצית רוחנית של טבע המתגלה לעיניו. כדבריו: "בתמונותיי שואף אני לבטא באמצעים הפשוטים והנקיים […] את היחס הפיוטי הקיים בין האדם ליקום. יחס כזה אני חש בשדותינו בין משטחי הצבע הגדולים והרחבים, במפגשים הרוחניים שבין אדמה ושמיים […]. משום כך, אינני מייחס חשיבות רבה לפרטים…" הנוף הוא גבעה כלשהי בגליל, לא רחוק מדי מקיבוצו של ריזמן, כברי, שבמערב-הגליל. אך, שאלת המיקום המדויק אינה רלוונטית: העיקר הוא בפנייה הנפשית של האמן אל האופק, אל אינסוף השמים, אל האיבוד העצמי במרחב העצום, אל "הכמיהה הבלתי ניתנת למימוש…" (גליה בר-אור, "ריזמן", עין-חרוד, 1988 , עמ' 37). כאלה הם נופיו של אורי ריזמן: מרחבים פתוחים, טובלים באור וחום של שדות ביום אביב וקיץ, שלתוכם מחלחל האמן, או ארוס (בדמות "אישה-נוף", מנושאיו הידועים) או חרדת אין (בדמות שביל שמוביל לבלתי-ידוע, נושא מוכּר לא-פחות), או – דוגמת הציור הנוכחי – ערגה לשלווה ואושר. את ציורו זה התחיל ריזמן בכיסוי מרחב הבד כולו בחום- אדמה, המקור האומניפוטנטי האימהי והטורף כאחד. אך, מיד, במשיחות מכחול רחבות ומהירות, "טיפס" הצייר והעלה את המישור המדרוני, המפוצל לצהוב ולירוק. חוםּ-האדמה מבצבץ פה ושם מתחת לירוק, כמי שמזכיר את כוחו האומניפוטנטי, כשם שתכלת-המרום מבצבצת בתחתית הצהוב, כמבטיחה שקט לרוח הבלתי-שקטה. עתה, חירות המבע ודחפי הרגש עונים לתשתית האדמתית את תשובת האני בצורת שלושה משטחי צבע מינימליסטיים ואכספרסיוניסטים בה-בעת: הצהוב – שדה שיבולים, הירוק (העכור-כלשהו) – שדה ירק כלשהו, ותכלת- השמים הבהירים. ציור עדין: התיחומים רכים, רוטטים, הנוף כולו כמעט שצף על הקנבס, שכבות הצבע הדקות כשכבות-נשמה נרגשת ונפעמת. זהו ציור שמביט החוצה אך ורק בכדי להביט פנימה אל מאבק קיומי של אדם ועולם ובכדי לאשר: "ואף-על- פי-כן, אני אומר 'הן'!".
גדעון עפרת

הערכת מחיר: $60,000 - $90,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: אורי ריזמן

אורי רייזמן נולד בקיבוץ תל יוסף ובילדותו גדל בירושלים ותל-אביב. בהמשך חייו עבר לצרפת לתקופה של שנתיים וכשחזר לתל-אביב ריזמן החל ללמוד בסטודיו לציור של יצחק פרנקל. לאחר שסיים יצא להכשרה בקיבוץ יגור שם הכיר את מזל חמדי והם נישאו. מזל היתה בת למשפחה תימנית ירושלמית וריזמן הרבה לצייר את בני משפחתה וסביבתם (ציורי בית הכנסת, סמטאות ירושלים וכו'). ב-1949 הצטרף למקימי קיבוץ כברי שם חי וצייר עד מותו. מאוחר יותר עבר לפריז ולמד בבית הספר הלאומי לאומנויות יפות, שם התחבר עם אמנים ישראלים נוספים כגון לאה ניקל, אליהו גת ומיכאל גרוס, וב- 1953 שב לארץ. המוטיב הייחודי לריזמן הוא המוטיב "אישה-נוף" אשר העסיק את רייזמן בשנות ה-60 בעיקר בהתלכדות של שני המוטיבים. בעבור רייזמן, הנוף הוא גוף אישה ויחסו אל הנוף חושני-ארוטי. לא אחת, גבעות או הרים נשכבות/נשכבים לרוחב הבד כמו מצפים/מצפות להפריה. אך, יותר מתנוחת נוף והר כתנוחת אישה, ריזמן מיזג את פוריותה של האדמה-אישה עם שלווה על-זמנית. כל זאת תוך שילוב הצבעים המעטים ותבנית הקומפוזיציה התמציתית. מוטיב חוזר נוסף הינו בציורי הדיוקנאות, ציורים שמהלכם הסוער גלוי לעין: ציור המסגיר משיכות בלתי מצועצעות של מחיקה והוספה, המצביעות על התנערותו של ריזמן מכל דגם של עיצוב תווי הפנים והגוף והדיוקן הוא תוצר של פירוק והרכבה של כתמי צבע. ריזמן פעל רוב שנותיו בשולי עולם האמנות הישראלי ורק בסוף ימיו ולאחר מותו זכה לפרסום ולהכרה כללית, במהלך הקריירה שלו הציג ריזמן תערוכות במוזיאון תל-אביב ומוזיאון ישראל ובמשכן לאמנות עין חרוד וב- 1988 זכה בפרס בנק דיסקונט לאמן ישראלי וב-1989 זכה בפרס ההסתדרות לציור ולפיסול ע"ש נחום גוטמן.