מכירה: Auction 122 תאריך המכירה: 20.01.2007 Item: 92

מרסל ינקו

92. מרסל ינקו 1984 – 1895 גדר חי, שמן על בד, 80X100 ס"מ, חתום. 70,000 – 50,000 $ מקוריות הציור אושרה ע"י גב’ דדי ינקו, בת האמן. תערוכות: 1959 – בית האמנים ירושלים 1972 – מוזיאון ת"א, מרסל ינקו, תערוכה רטרוספקטיבית, אוצר: ד"ר חיים גמזו. 1988 – מוזיאון ינקו-דאדא, עין הוד, מרסל ינקו "במאבק", אוצר ד"ר גדעון עפרת. הציור הוצג בתערוכות נוספות, בין היתר בסאו-פאולו ובוונציה אולם אין לכך תיעוד מודפס. ספרות: א.ב. יפה, מרסל ינקו, הוצאת מסדה, 1982, עמ’ 85, מצולם. קטלוג התערוכה מרסל ינקו "במאבק", 1988, הוצאת מוזיאון ינקו, עמ’ 34, מצולם. "ינקו לא היה מסוגל להשאר אדיש לסביבתו החברתית והפוליטית; אולם רק כאן, בישראל, החל להזדהות הזדהות מלאה עם בני סביבתו. מה שעד כה נראה כתגובה רחוקה, גם אם חודרת (תופעה המצויה אצל רב הסופרים והאמנים בין שתי מלחמות העולם), לובש כעת צורה חריפה ואישית של תודעה חברתית. מבלי לוותר על נטייתו למבדח, לחורג מהמקובל, חושף עתה ינקו את אי הצדק החברתי ומתריע נגדו. הוא מראה לנו מעברות, המשתרעות על שטחים נרחבים ואת יושביהן – עולי ארצות המזרח – ולעומתם את נשות החברה המשתזפות להנאתן, או המטיילות כששמשיות בידיהן בתמונה "גדר חי". הקווים ביצירות אלה חדים ושנונים והמבנה מוצק, קשה. באמצעים טכניים מרוכזים , בעין חדה וברגישות רבה, מצליח ינקו להביע ניגוד חברתי בהווי המדינה באחת מן התקופות הדראמאטיות של התהוותה". פרופ’ מ.ל.מנדלסון, מרסל ינקו, הוצאת מסדה 1962. "בציור "גדר חיה" (1950?) שומרת חלוקה אופקית של הציור על עימות של ניגודים סימבוליים: אנשי הצללים מול אנשי האור, עולם הסבל מול עולם החיים הטובים, הפליטים מול המבלים. צפיפות הפליטים (יהודים? ערבים?) מגבשת משפחתיות של אימה, אשר כנגדה עולה האינדוידואליות של המשתזפות, הנחות והמטיילות שברקע. ורסיה אקפרסיוניסטית (זהו אחד מציוריו היותר "אוטו-מולריים" של ינקו) לתמונת "יום א’ אחה"צ" המפורסמת של ז’ורז’ סירא. מקביל ל"גדר חיה". ד"ר גדעון עפרת, קטלוג התערוכה "במאבק", מוזיאון ינקו-דאדא, 1988.

הערכת מחיר:

נמכר ב: 89700

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: מרסל ינקו

מרסל ינקו נולד בבוקרסט רומניה ב-1895 ואת תולדות חייו ניתן לחלק לשני פרקים עיקריים: 46 שנים באירופה ו-34 שנים בישראל. כישרונו האמנותי התגלה מוקדם ע"י מורהו יוסף איסר שהטמיע בו את יסודות האמנות הקלאסית אשר השפעותיהם ילוו את יצירותיו במשך כל חייו. ינקו ייסד את כתבי העת הספרותיים "הסמל" ו"הקריאה" בהם פורסמו רישומיו לראשונה ובגיל 20 נסע ינקו ללמוד אדריכלות במכון הפוליטכני בציריך וחבר לתנועת ה"דאדא" המורכבת מקבוצת אמנים אוונגרדים צעירים אשר פעלו בקברט וולטר. ינקו לקח חלק גדול בפעילויות התנועה, הציג תערוכות, פרסם מניפסטים וכתבי עת ובין היתר יצר ינקו בעצמו את המסכות שעמם הופיעו האמנים ואף השתתף במופעים. באותה התקופה ינקו היה גם חבר בקבוצת "חיים חדשים" אשר אירגנו פעילויות אומנותיות ואינטלקטואליות. ב- 1922 לאחר שבילה זמן מה בפריז, חזר ינקו לרומניה ורוב יצירותיו התמקדו במראות הנוף המקומי, דמויות כפריות ונושאים קלאסיים שטופלו באופן מודרניסטי. סגנונו התאפיין בצבעוניות כהה ואלמנטים קוביסטיים בעקבות פיקאסו וג'ורג' בראק, ובמקביל היה שותף במספר קבוצות של אמנים בני רומניה אשר קידמו את רעיונות המודרניזם. למרות הצלחתו המקצועית ברומניה, ב-1940, בתחילת מלחמת העולם השנייה, החליט מרסל ינקו לעלות לארץ ישראל יחד עם משפחתו. עם הגעתו לארץ חל שינוי רב בסגנונו הציורי והאדריכלי הודות לאור הים תיכוני שחדר לפלטת הצבעים שלו. הוא היה נוהג לשאת עימו פנקס ובו רשם את הנופים שראה ובשובו לסטודיו צייר את המראות החדשים בצבעים עזים. ציוריו מאותה תקופה מתארים את מראות הארץ ותושביה וגם את המאבק ההרואי לעצמאותו וב-1948 ייסד יחד עם אמנים נוספים כגון זריצקי ושטרייכמן את קבוצת "אופקים חדשים". ב- 1953 ינקו רצה למצוא דרך לשקם את הכפר הערבי עין חוד ושכנע אמנים ופסלים להתיישב יחד עימו בכפר. מרסל ינקו היה חלק מבית הספר "סטודיה", ובהמשך לימד במוסדות נוספים ובמסגרות לימוד שונות בעין הוד. בעשרים השנים האחרונות בחייו הוא פעל לקידום הכפר עין הוד, כתב מאמרים אודות הנושאים שהעסיקו אותו בצוריו ובשנת 1967 הוענק לו פרס ישראל על עבודתו. עבודותיו האחרונות מבטאות חזרה מוחלטת אל המופשט והגיאומטרי.