מכירה: Auction 131 תאריך המכירה: 07.02.2009 Item: 133

אבל פן

אבל פן 1963 – 1883 בתור לרופא שיניים, 1910, שמן על בד, 40X65 ס”מ, חתום ומתוארך. ספרות: טלפיר גבריאל (עורך), כתב העת גזית, הוצאת קואופ’ הפועל הצעיר, תל אביב, 1947, כרך 9, חוברת 100, עמוד 93 (מצולם). אבל פן, ציורי התנ”ך ועוד, יגאל צלמונה, מוזיאון ישראל, ירושלים, עמ’ 18 (מצולם). את הצייר אבל פן ניתן להגדיר כאמן עם מודעות חברתית גבוהה. ציוריו מביאים לכדי ביטוי הלכי רוח היסטוריים ומביעים את הזדהותו של פן עם אירועים להם היה עד. כך למשל צייר ציורים שעסקו בפוגרומים ברוסיה בתחילת המאה או נושאים הנוגעים באימת מלחמת העולם הראשונה, עת שהה בפריז. בשנות העשרים המוקדמות של המאה העשרים, התמקד פן בציורים בנושאים תנ"כיים, בהם שם דגש על דמויות תנ"כיות מזווית אנושית. הוא ביסס את דיוקנאות הדמויות על תווי פניהם של המקומיים בארץ וגם נופי הארץ הם מקור ההשראה לרקע ציוריו. גישתו האוריינטליסטית מקבלת דגש בציורים אלו לצד התפעמותו מארץ ישראל אשר אליה הגיע בתחושה של "השיבה הביתה". הציור "בתור לרופא השיניים" שונה מציוריו הרבים בנושאים תנ"כיים וחברתיים, אך כמו באלו, גם בציור זה קלט פן את האלמנט האנושי אם כי באופן יותר הומוריסטי-קריקטוריסטי. השימוש בהומור לא היה זר לפן שכן עוד בצעירותו בפריז צייר פן עבור עיתונים סאטיריים. כמו דמויותיו התנ"כיות, גם בסצנה יומיומית זו דמויותיו הדואבות מוצגות בפשטותן, ללא אידיאליזציה ומתוך חמלה והזדהות. לצד ציוריו התנ"כיים המזהים את פן כאמן עם זיקה ארצישראלית, ציור כגון "בתור לרופא השיניים" מציג את הפן ההומניסטי, היותר אוניברסלי ביצירתו של אבל פן.

הערכת מחיר: $30,000 – 20,000

נמכר ב: 19550

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: אבל פן

עד יומו האחרון בשנת 1963 המשיך אבל פן לצייר את התנ"ך. הצורך שלו, להגיב באופן אמנותי על אירועים מרכזיים בתולדות העם היהודי, הביאו במהלך מלחמת העולם השנייה להתקין סדרת רישומים בנושא השואה שעוררו הדים בארץ ובעולם.(...) יש להודות שהצלחתו של פן בקרב צרכני אמנות יהודים בעולם היתה גדולה מזו שנחל בארץ-ישראל. במחצית השניה של שנות ה-30 הוא שהה שנים אחדות באירופה לרגל תערוכותיו, ואחר כך הרבה לנסוע לפתיחות של תערוכות ציורי התנ"ך שלו ברחבי העולם. הוא היה האמן היהודי הראשון שבמרכז יצירתו עמד התנ"ך. (...) פן השתייך לדור המייסד של ציירי ישראל, והיה אחד המגלמים הנאמנים, המובהקים והידועים ביותר של כמה מן העקרונות האידיאולוגיים והאמונות הבסיסיות ואולי גם הנטיות הנפשיות, שכיוונו את היצירה האמנותית הציונית בימיה הראשונים: הנהייה למזרח במובן "חדש ימינו כקדם", והתפיסה שהקיום הלאומי היהודי בארץ-ישראל הוא תנאי ליצירה עצמאית בעלת ערך ותוקף ובייחוד כזו המייצגת זהות אותנטית. הצירים המרכזיים ביצירתו של פן – תיעוד הסבל של הגולה מצד אחד, והשיבה לגן-העדן המקראי מצד אחר – הם בעצם ביטוי מוקדם של דגם אידיאולוגי ציוני, ידוע ומוכר, שהתגלם באופן הקיצוני ביותר בצמד המושגים: "משואה לתקומה". מתוך : "אבל פן ציורי התנ"ך ועוד", יגאל צלמונה, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2003, (עמ' XXVII).