מכירה: Auction 136 תאריך המכירה: 30.01.2010 Item: 114

אבל פן

1963 – 1883 דמות תנ"כית, פסטל על נייר, 49X64 ס"מ, חתום. כשצייר אבל פן ב- 1926 את הליטוגרפיה של יפת, בן נוח, הוא העניק לו שיער אדמוני או בלונדיני (תלוי בגרסה) ועיני תכלת. כי יפת, להבדיל מחם האפריקני ושֵם המזרח-תיכוני, הוא אבי הגזע האירופאי, שלא לומר הנוצרי. אך, כשצייר אבל פן ב- 1952 בגירי פסטל את דוד הילד ("…והוא אדמוני עם יפה עיניים וטוב רואי"), הוא העניק למלך העתידי אותן תכונות – שיער אדמוני-בלונדי ועיניים בהירות – עיניים וקלסתר שאותם אימץ ישירות מדיוקן בנו, אלדד, שאותו צייר ב- 1934 בהיותו בן שש. הציור הנוכחי מפגישנו עם עוד בלונדיני בהיר עיניים. גלימתו וכיפתו הלבנות מקנות לו מעמד רוחני עליון וטוהר מופתי, אך בהיעדר אטריבוטים נוספים, קשה זיהויו של הבחור. האם, במסורת יפת, זהו ישו הצעיר, או שמא – במסורת דוד – זהו מלך ישראל בנעוריו? כך או אחרת, דמות משיחית. עיניו החולמניות (אבל פן לא דגל באיפוק המבע של דמויותיו) ותנוחת ההרהור שבהשענת הראש על כף היד – תומכים ברוחניותה הנדירה של הדמות. לא הכפר המזרחי שברקע ולא ענפי הגפן המקיפים את הדמות מסייעים בזיהוי, באשר ענפים שכאלה שגורים בייצוג הדיוקנאות התנ"כיים של אבל פן (ולפיכך, בל נמהר להסיק "בן פורת יוסף", נער החלומות). זהו דיוקן קלאסי של אבל פן משנות החמישים. את הזיו המיסטי הקורן נשא הצייר לציוריו עוד מהסימבוליזם הצרפתי, בו פגש בפאריז בתחילת המאה, ואילו את אלכסון הענף המשתרג בקדמת הדמות – מוטיב חוזר בדיוקנאותיו התנ"כיים של פן בעיקר בהדפסיו מ- 1935 – הוא חייב למסורת הציור היפני. יוצאת דופן בציוריו של פן העמדת הדמות על רקע בתי כפר, ודומה שהנער החולמני ואיש-הרוח מפנה גבו לכפר, כמי שמבקש בנפשו אחר מקום אחר ורחוק, נעלה יותר. תהא הדמות אשר תהא, לפנינו ציור "אַבֶּל פָּני" מובהק, היודע לצקת סיפור ודרמה לדימוי חזותי מהפנט ועתיר רגש. גדעון עפרת

הערכת מחיר: $35,000 - 40,000

נמכר ב: 39100

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: אבל פן

עד יומו האחרון בשנת 1963 המשיך אבל פן לצייר את התנ"ך. הצורך שלו, להגיב באופן אמנותי על אירועים מרכזיים בתולדות העם היהודי, הביאו במהלך מלחמת העולם השנייה להתקין סדרת רישומים בנושא השואה שעוררו הדים בארץ ובעולם.(...) יש להודות שהצלחתו של פן בקרב צרכני אמנות יהודים בעולם היתה גדולה מזו שנחל בארץ-ישראל. במחצית השניה של שנות ה-30 הוא שהה שנים אחדות באירופה לרגל תערוכותיו, ואחר כך הרבה לנסוע לפתיחות של תערוכות ציורי התנ"ך שלו ברחבי העולם. הוא היה האמן היהודי הראשון שבמרכז יצירתו עמד התנ"ך. (...) פן השתייך לדור המייסד של ציירי ישראל, והיה אחד המגלמים הנאמנים, המובהקים והידועים ביותר של כמה מן העקרונות האידיאולוגיים והאמונות הבסיסיות ואולי גם הנטיות הנפשיות, שכיוונו את היצירה האמנותית הציונית בימיה הראשונים: הנהייה למזרח במובן "חדש ימינו כקדם", והתפיסה שהקיום הלאומי היהודי בארץ-ישראל הוא תנאי ליצירה עצמאית בעלת ערך ותוקף ובייחוד כזו המייצגת זהות אותנטית. הצירים המרכזיים ביצירתו של פן – תיעוד הסבל של הגולה מצד אחד, והשיבה לגן-העדן המקראי מצד אחר – הם בעצם ביטוי מוקדם של דגם אידיאולוגי ציוני, ידוע ומוכר, שהתגלם באופן הקיצוני ביותר בצמד המושגים: "משואה לתקומה". מתוך : "אבל פן ציורי התנ"ך ועוד", יגאל צלמונה, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2003, (עמ' XXVII).