מכירה: Auction 136 תאריך המכירה: 30.01.2010 Item: 74

משה קסטל

1991 – 1909 רחוב בצפת, 1930, שמן על בד, 56X38 ס”מ, חתום ומתוארך. משה קסטל לא היה עולה אשכנזי מאירופה המתפעם ומתמוגג מהאוריינט. הוא היה יליד ירושלים, בן למשפחה ספרדית מושרשת מאות שנים בארץ, שהתגוררה בעזה ובחברון, וזיקתו למזרח הייתה אפוא טבעית ואורגנית. ב- 1927, שנתיים לאחר שבגר את ”בצלאל”, הפליג משה קסטל בן ה- 18 לפריז, דרך אלכסנדריה, ושהה בה עד שנת 1939. סביר שהיה נשאר יותר, אלמלא המלחמה. במשך שנתיים-שלוש ראשונות בעיר-האורות למד בשקיקה את ציירי צרפת – וואטו, שארדן, סוטין, אוטרילו, מודיליאני, אפילו ון-גוך – כשהוא מתנסה בשפתם הציורית בציור אחר ציור, לרגעים אף מחקה, אך ב- 1930 פסע את הצעד הגדול: הוא החל מצייר בפריז תמונות של מקומות ודמויות שזכר מימי ילדותו בירושלים ובסביבותיה. האם נזכר קסטל בטיולים שטייל כילד עם משפחתו לסילואן (כפר השילוח), או לקרובים שהתגוררו בחברון – ”נעצרים ליד קבר רחל, עוברים בין הכרמים, הבוסתנים והשדות המצהיבים בקיץ, נחים תחת עץ ואוכלים מן המזון והפירות. לימים צייר קסטל זיכרונות ילדות אלו. […] עזה וחברון וירושלים היו עמו. הוא צייר את הבוסתנים בהרי חברון ואת הערבים והיהודים היוצאים בימי החג לסעודות בין הכרמים.” (שלמה שבא, ”לצייר ארץ כמולדת”, 1992, עמ’ 63-62). ב- 1982, כאשר ציור כמעט זהה לציורנו הנוכחי נמכר במכירה פומבית תל-אביבית, הוא נקרא ”כפר בגליל”. במקום אחר הוא נקרא ב- 1992 ”דרך בגליל”. אך, לא: קסטל צייר כפר ערבי אי-שם בסביבות ירושלים. בציור ההוא, כבציור הנוכחי, שביל ארוך חולף בלב כפר בין שתי שורות בתים כיפתיים וקומץ בתים עם גגות רעפים. ערבייה נושאת כד לראשה מצוירת בקדמת השביל, צמד ילדים ערביים פוסע מרחוק ורק הדמות האמצעית שונה בשני הציורים: במקום נושא דליים בעל תרבוש, צייר קסטל ערבייה נוספת עם כד על הראש. בציורים הרבים שצייר האמן הצעיר בפריז בין 1931-1930 שבנו ופגשנו את הכפר החביב הזה, הבנוי בראש גבעה עם מסגד בקדקודו, מוקף גבעות רכות, אשר עליהן מקיימת משפחה ערבית ”פיקניק”, ואילו בשולי גבעה אחרת ממוקם מבנה-אבן ציורי מעל מעיין. בציורים השונים – כולם מצוירים בפיגורטיביות אקספרסיוניסטית, פרימיטיביסטית-משהו, תיעד קסטל את ערביות הכפר באות אל המעיין הזה ושבות ממנו עם הכד המלא על ראשן. חצאית ארוכה בכחול (ירוק) או באדום נענתה בחולצה באדום או בכחול (ירוק) ובמטפחת ראש כחולה (ירוקה) או אדומה. רוח המיניאטורה הפרסית שורה על כל המראות הנלבבים הללו, השבים ומאשרים אידיליה: אביב נצחי, הרמוניה רגועה בין ילידים וטבע, הווי חיים פשוט, ארצי ואותנטי, בו אפילו שתי ערביות הצועדות בצוותא במעלה גבעה (בציור אחר מהסדרה) ותומכות בכדיהן בזרוען המורמת – הופכות יחדיו למעין כד אחד בעל שתי ידיות… הצופים שביקרו ב- 1931 בתערוכתו של קסטל בגלריה ”זאק” הפאריזאית לבטח שמו לב לעובדה משמעותית: שביליו, גבעותיו וחצרותיו האוריינטליות של קסטל נשלטו באורח בלעדי-כמעט בידי נשים. הוא, שקרא לשניים מציורי ה”פיקניק” האידיליים שלו דאז, ”סעודה על הדשא”, ודאי הכיר היטב את הארוס הפרובוקטיבי מציורו המפורסם של מאנה (1863) העונה לאותו שם. הנה כי כן, סצנות החיזור, הנגינה, הפנאי והחגיגה של וואטו ושל האימפרסיוניסטים הצרפתיים מצאו להם ביטוי חדש בנוף המזרחי הארצישראלי, שקסטל פרטו כלכסיקון של דימויים אקזוטיים הטובלים בירוקים/כחולים/אדומים מוסלמיים. הנשיות השלטת בכפר הערבי של קסטל אינה מתמצה בנוכחות נשית עזה, אף לא בזיהוי האישה והכד (זיהוי ארוטי בעל מסורת ארוכת שנים), אלא גם בקימורי גבעות וכיפות בתים, הנראים לרגעים כתפיחות נשיות. ואם שילב קסטל עץ פרי בשביליו וגבעותיו, סמלו הפירות האדומים (תפוחים? הדרים?) ארוס פריוני המתגלה גם בציורנו בצדו השמאלי, לא רחוק מנושאת הכד הקדמית. ואם בציור אחר, ”אל המעיין”, אף הוא מ- 1930, בוקע עץ מת מעל גג המבנה המוסלמי של המעיין, אין זאת אלא ששמץ יובש ארוטי, שלא לומר מוות, ואולי חרדה מינית, התגנבו להם אל לב העולם הזה שכולו טוב. וכך, באותם ימים בהם ראובן רובין, נחום גוטמן וחבריהם ציירו בארץ ישראל פנטזיות פָּרָדיזיות על מקום (תל-אביב, יפו, הגליל) הקורן טוב, חום, אהבה וארוס, יצר לו קסטל הגולה הבודד את גן-העדן שלו בבחינת שחזור של מקום וזמן ילדות וכאתר של יצרים מעודנים. בעוד חבריו הארצישראליים נישאו על גלי ההתלהבות החלוצית של עלייה שלישית, הוא נישא על גלי געגועיו לרחם סביבתית רחוקה בארץ שטרם ידעה את פרעות תר”ף, תרפ”א ותרפ”ט. זהו ציור נדיר מתקופה חשובה מאד ביצירתו של משה קסטל ובציור הארצישראלי בכלל. גדעון עפרת

הערכת מחיר: $70,000 - 90,000

נמכר ב: 103500

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: משה קסטל

משה קסטל נולד בירושלים בשנת 1909 למשפחה דתית מקסטיליה. בהיותו בן 13 התקבל ללימודים ב"בצלאל" בו למד 3 שנים. לאחר מכן נסע קסטל לצרפת והשתלם באקדמיה הממשלתית לאמנות ז'וליין, באקדמיה החופשית שומייר ובמוזיאון הלובר. לאחר שרכש את הידע הטכני הדרוש לציור בצבעי שמן ערך את תערוכתו הראשונה בפריס במאי 1927. בהמשך, יצירותיו של קסטל הוצגו בסלונים חשובים בפריס, בתערוכות מיוחדות בלונדון ובוורשה. ב-1933 שב לישראל, התגורר בתל-אביב והציג תערוכת יחיד בטכניון שבחיפה. לאחר מכן עבר להתגורר בצפת, ערך תערוכת יחיד במוזיאון תל-אביב ובשנת 1946 זכה בפרס דיזינגוף לאמנות הציור והפיסול. ב- 1948 ייסד יחד עם אחרים את קבוצת האמנים "אופקים חדשים", קבוצה אשר אימצה את היסודות של האמנות המופשטת האירופית. קסטל בעצמו הוסיף לסגנון האקספרסיבי המופשט מוטיבים מזרחיים, בהשפעת מה שכונה "אמנות כנענית" ויצירותיו המאוחרות כוללות אלמנטים כגון אותיות הא"ב הקדום. הוא עוסק בנושאים לאומיים, שורשיים ובסיפורי התנ"ך, במשולב עם סימוני כתב ארכאי. הזיהוי האמנותי המובהק של קסטל הינו ביצירה בבזלת טחונה ויצר סגנון מופשט ייחודי, סימבולי ואקספרסיבי תוך שימוש במוטיבים יהודיים לאומיים וציוריו הפכו סימניים יותר (מגן דוד, ירח וכוכב, מוסלמיים, ועוד (.כאמור אמנותו של קסטל שואפת ממקורות יהודיים מצד אחד, ומאידך מתבססת על היכרות מעמיקה עם התרבות העולמית החל מאמנות מצרית ומסופוטמית, כנענית, פרסית, הודית, רוסית ועד לזרמים הכי אוונגרדיים באמנות בת זמנו של הצייר. קסטל השתתף בתערוכות שונות בארץ ובעולם, בין היתר השתתף בביאנלה בוונציה ובביאנלה של סן פאולו בברזיל וזכה בה. את ציורי הקיר והתבליטים שלו ניתן למצוא ברחבי הארץ ובעולם (משרדי "אל-על" בניו יורק, במשכן הכנסת בירושלים, במשכן נשיאי ישראל בירושלים, בבורסת היהלומים ברמת גן וכו').