מכירה: Auction 140 תאריך המכירה: 29.01.2011 Item: 119

יוסל ברגנר

נ. 1920 זוג, שנות ה-40, שמן על בד, 65X80 ס”מ, חתום. תערוכה: ציור, פיסול ואמנות דקורטיבית באוסטרליה במאה ה-19 וה-20, לורין דיגינס, יוני 1998, מלבורן, עמ’ 53 בקטלוג התערוכה (מצולם). מקור: גלריית לורין דיגינס, מלבורן. אוסף משפחת היקס, מלבורן. זמן קצר לאחר הגיעו מוורשה למלבורן שבאוסטרליה (1937), ועוד טרם מלאו לו עשרים שנה, התמסר יוסל ברגנר לייצוג החלכאים והנדכאים של העיר, הלא הם הילידים האבוריג’יניים העניים ושאר אביונים משכונות העוני. השפעת פיקאסו של התקופה הכחולה (1904) ניכרת, גם אם הכחול אינו נוכח וגם אם שפתו של ברגנר משלבת שמץ אקספרסיוניזם בריאליזם המלנכולי. כשהוא מתגורר במלבורן ברובע הפועלים של קארלטון, התחבר ברגנר בן ה- 18 לקבוצת אמנים צעירים, ציירים קומוניסטיים שקראו לעצמם ”החברה לאמנות בת זמננו”. היום הם, כולל ברגנר, הקלאסיקה של המודרנה האוסטרלית. המובטלים ושאר הדלפונים שראה האמן בשכונה הזכירו לו יהודים, ובסדרת עבודות עגומות הוא ייצגם ביחידים ובקבוצות והציג את הציורים ביחד עם קבוצת ”הריאליסטים החברתיים”. פרוץ מלחמת העולם השנייה והצטרפותה של אוסטרליה למערכה, לא זו בלבד שהביאו לגיוסו של ברגנר )שלא חדל לצייר את הילידים שפגש(, אלא שהעיבו קשות על החיים באוסטרליה: מאות אוסטרלים נהרגו בהתקפות אוויריות יפניות, מאות נוספים הוטבעו בספינות קרב על ידי מטוסים יפניים, 15,000 אוסטרלים נשבו בבורמה, וכו’. באותה עת, ליוסל ברגנר המגויס הגיעו עוד ועוד ידיעות על מצב יהודי פולין ואירופה, ובאמצעות ציורי חסרי הבית שצייר הוא איחד את תחושות הזמן הקשות עם מצבו האישי כפליט ועם הפליטים והמגורשים היהודיים באירופה. עוד מעט קט הוא יתמסר לציורי יהודים לפי סיפורי י.ל. פרץ; אך לפי שעה, היו אלה ה”הומלסים” חובשי המגבעות שהזכירו לו יהודים. בני הזוג שבציור הנוכחי נראים ממוצא אירופי, חובשי מגבעות שניהם, שחוחים מעט, מבטם מושפל ומוסט. קדרות אופפת את הציור הטובל בחום-שחור-ירקרק, המוכּרים היטב מהמטבח הריאליסטי. קונטורים שחורים וריאליזם מחוספס, אף פרימיטיביסטי-משהו, מצהירים על הימנעות מהתייפייפות, וגם הבניינים נראים כמו-נטושים. האור המבליח בסדק שבין הבתים יוצר דרמטיזציה תיאטרלית, המקדימה בשנים רבות את ”תפאורת” החזיתות היפואיות הנטושות של ברגנר התל-אביבי. הסמיכות הפיזית לזוג המיוצג והאור העז המאיר את פני השניים תורמים אף הם לדרמה החברתית הזו, המשלבת רגישות הומניסטית עם מועקות זמן, יהודיות וכלל – עולמיות כאחד. זהו ציור מוקדם, נדיר וחשוב של יוסל ברגנר. גדעון עפרת

הערכת מחיר: $25,000 - 30,000

נמכר ב: 27600

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: יוסל ברגנר

יוסל ברגנר הוא אחד האמנים הישראלים המוערכים והחשובים בישראל. ברגנר, נולד בוינה לשם יוסף ולדימיר, וגדל בבית שכולו תרבות ורוח: אביו היה משורר שבין השאר תרגם כמה מספריו של פרנץ קפקא לידייש, אמו הייתה זמרת, דודו משה, אחד האנשים שהשפיעו עליו יותר מכל, היה צייר ובאופן כללי יוסל זוכר בית שכל הזמן עוסק בתרבות וברוח, בין אם ביצירה ובין אם בשיחה אודותיה. בגיל 17 הוא היגר לאוסטרליה ביחד עם אחותו, שם למד באקדמיה לאמנות של מלבורן והמשיך להקיף את עצמו באנשי תרבות ובפרט במי שהפך לחברו הקרוב ביותר לאורך עשרות שנים, המשורר יוסל בירשטיין ז"ל. אשתו של יוסל ברגנר, אודרי, היא ציירת, ולאחר שהשניים עלו יחד לארץ ב-1950 היה תמיד ביתם מקום מפגש לאנשי רוח ותרבות – תחילה בצפת, ולאחר מספר שנים ברחוב ביל"ו במרכז תל אביב. לאחר עלייתו לארץ שינה את שמו הפרטי ליוסל, והפך עד מהרה לאחד האמנים המוערכים והעסוקים בארץ. ציוריו תיעדו את המציאות בארץ על פניה השונות, בתחילת הדרך בעיקר באמצעות מוטיבים שנחשבו גלותיים. עם השנים השתנה היחס לציוריו שכן אותם מוטיבים גלותיים כביכול הפכו לחלק בלתי נפרד מהישראליות, וגם סגנונו של ברגנר עצמו השתנה. בפרט הפכו ציוריו לבהירים יותר, צבעוניים יותר ובמידה מסוימת גם שמחים יותר אם כי אחד המאפיניים העיקריים של עבודתו לאורך כל השנים היה המיזוג העדין בין העצוב לשמח. בנוסף לציוריו עשירי המבע, התפרסם יוסל ברגנר גם כמאייר של ספרים ובהם קלאסיקות רבות ועוד יותר מכך כמעצב תפאורה – ובעיקר למחזותיו של ניסים אלוני ז"ל (אגב, את "הכלה וצייד הפרפרים" כתב אלוני בהשראת סדרת ציורים מפורסמת של ברגנר שכללה בין השאר את "שלושת הבנות והפרפר" ואת "אוכלי הפרפר). מוטיב בולט אחר בעבודתו של ברגנר הוא הפומפיה – שמככבת בציורים רבים והפכה בידי האמן לאנושית להפליא. גם כלי מטבח אחרים מופיעים בציורים של יוסל ברגנר, כשלדבריו הסיבה לכך היא שבילדותו, בהיעדר צעצועים "רגילים", שימשו אותו כלי המטבח למשחקים שונים. בראיונות רבים הגדיר עצמו ברגנר כאיש מקצוע ולא כאמן, אם כי אין ספק שמדובר באחד הציירים הגדולים בתולדות המדינה, ויעיד על כך גם פרס ישראל לאמנות בו זכה בשנת 1980.