מכירה: Auction 140 תאריך המכירה: 29.01.2011 Item: 132

אורי ריזמן

1924-1991 אשה – הר, (סוף שנות ה-60) שמן על בד, 89X146 ס”מ, חתום. מקור: אוסף גבי ועמי בראון. ספרות ותערוכה: מבחר אמנות ישראלית מאוסף גבי ועמי בראון, משכן לאמנות עין-חרוד, אוקטובר 2009 – ינואר 2010 , עמ’ 179 (מצולם). ספרות: אורי ריזמן, רטרוספקטיבה, מוזיאון תל-אביב, אוקטובר 2004 , יונה פישר ואלן גינתון, מס’ 81 (מצולם). מקור: אוסף גבי ועמי בראון. . זהו אחד מציורי ”אישה-הר” היפים ביותר של אורי ריזמן, מאז איחד בראשית שנות ה- 60 את ציורו בנושא העירומה השוכבת עם ציוריו בנושא ההרים והוואדיות בגליל. מוטיב האדמה-אישה הוא מהעמוקים שבנושאי הציור הישראלי ושותפים לו, מלבד ריזמן, אמנים דוגמת מיכאל גרוס (שציורו מ- 1960 , ”עירום-נוף”, הוא אולי הראשון במגמה זו, וידוע שריזמן התלהב ממנו), יחזקאל שטרייכמן, אליהו גת, חנה לוי, משה הופמן ואחרים. שורשי האידיאה של האדמה כארוס נשי יאותרו בשירה ובספרות העבריים המודרניים מאז שירת ”גלבוע” של אברהם שלונסקי (1925) ועד למשה שמיר ועוד. דהיינו, לפנינו דימוי שהוא הבחנה חזותית, אך גם הבחנה נפשית יונגיאנית (”אמא אדמה”, ”האם הגדולה”) וגם הבחנה ציונית הבועלת את הארץ. כמובן, שהתקדים הפיסולי של הנרי מור רלוונטי למוטיב זה של אישה-נוף. ב- 1970 , בקטלוג תערוכתו במוזיאון חיפה, כתב ריזמן: ”תנוחתו של האדם ותנוחתו של הנוף. בתנוחה ובמגעה עם סביבתה באים לביטוי שורשם ופנימיותם של הדברים. לכן מצייר אני את התנוחה ומשתדל להפוך בעזרתה מצבים רגעיים לנצחיים.” המרחק בין אדם לאדמה (ו/או הר-הריון) כמעט שנמחק. חמוקי אישה הם גם חמוקי גבעות, עת אברי הגוף הנשי הופכים לגושי נוף רכים הקוראים לליטופם. אלה הם גופים נטולי ראש, נטולי גוף, אך גופים מופשטים, ומרוחקים שבהם גם מתקיים ויתור על פרטים אנטומיים, וההשטחה האטומה מרחיקה אותנו ממימוש תאוותנו. אובייקט וסובייקט הפכו אחד ברמה מטאפיזית, כאשר חושניות ויצר מתפשרים עם אַל-זמניות של יחסי מאסות מאסיביות ועם תחושת בדידות גדולה. עתה, קנה מידה אנושי הומר בקנה מידה מונומנטאלי, ובה בעת, ”האדמה הינה ישות אובייקטיבית נפרדת, ישות חומרית, הנושאת עמה תבנית רגש, אותה ממלא האמן בתוכן רגשותיו שלו.” (ג. עפרת, ”דמות האדם כתבנית נוף מולדתו”, ”עולם האמנות”, מס’ 12 , 1979 , עמ’ 24) זוהי, אם כן, הומניזציה של הנוף, הטענת הנוף ברגש ובפיוט. אורי ריזמן, שיצירתו נחלקת לנופים ולדיוקנאות, מאחד את השניים בציורי האישה-הר. גליה בר-אור מצאה בציורים הללו ”ביטוי לחוויית הטבע מתוך אמפתיה, לשאיפה אנושית לאיבוד הגבולות בין האני למרחב ולהתמזגות מלאה בתהליך של התרחבות, החובקת את גבולות היקום. (…)בחוויה זו של הטבע(…) טמון גם שורש הבדידות והכאב מהיות התהליך אינסופי ולעולם בלתי מוגשם.” (”אורי רייזמן”, הקיבוץ המאוחד, תל-אביב, 1988 , עמ’ 23) גדעון עפרת

הערכת מחיר: $70,000 - 100,000

נמכר ב: 138000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: אורי ריזמן

אורי רייזמן נולד בקיבוץ תל יוסף ובילדותו גדל בירושלים ותל-אביב. בהמשך חייו עבר לצרפת לתקופה של שנתיים וכשחזר לתל-אביב ריזמן החל ללמוד בסטודיו לציור של יצחק פרנקל. לאחר שסיים יצא להכשרה בקיבוץ יגור שם הכיר את מזל חמדי והם נישאו. מזל היתה בת למשפחה תימנית ירושלמית וריזמן הרבה לצייר את בני משפחתה וסביבתם (ציורי בית הכנסת, סמטאות ירושלים וכו'). ב-1949 הצטרף למקימי קיבוץ כברי שם חי וצייר עד מותו. מאוחר יותר עבר לפריז ולמד בבית הספר הלאומי לאומנויות יפות, שם התחבר עם אמנים ישראלים נוספים כגון לאה ניקל, אליהו גת ומיכאל גרוס, וב- 1953 שב לארץ. המוטיב הייחודי לריזמן הוא המוטיב "אישה-נוף" אשר העסיק את רייזמן בשנות ה-60 בעיקר בהתלכדות של שני המוטיבים. בעבור רייזמן, הנוף הוא גוף אישה ויחסו אל הנוף חושני-ארוטי. לא אחת, גבעות או הרים נשכבות/נשכבים לרוחב הבד כמו מצפים/מצפות להפריה. אך, יותר מתנוחת נוף והר כתנוחת אישה, ריזמן מיזג את פוריותה של האדמה-אישה עם שלווה על-זמנית. כל זאת תוך שילוב הצבעים המעטים ותבנית הקומפוזיציה התמציתית. מוטיב חוזר נוסף הינו בציורי הדיוקנאות, ציורים שמהלכם הסוער גלוי לעין: ציור המסגיר משיכות בלתי מצועצעות של מחיקה והוספה, המצביעות על התנערותו של ריזמן מכל דגם של עיצוב תווי הפנים והגוף והדיוקן הוא תוצר של פירוק והרכבה של כתמי צבע. ריזמן פעל רוב שנותיו בשולי עולם האמנות הישראלי ורק בסוף ימיו ולאחר מותו זכה לפרסום ולהכרה כללית, במהלך הקריירה שלו הציג ריזמן תערוכות במוזיאון תל-אביב ומוזיאון ישראל ובמשכן לאמנות עין חרוד וב- 1988 זכה בפרס בנק דיסקונט לאמן ישראלי וב-1989 זכה בפרס ההסתדרות לציור ולפיסול ע"ש נחום גוטמן.