מכירה: Auction 140 תאריך המכירה: 29.01.2011 Item: 136

רפי לביא

1937-2007 ללא כותרת, 1960 , שמן, טכניקה מעורבת וקולאז' על דיקט, 160X112 ס”מ, חתום ומתוארך. מקור: אוסף גבי ועמי בראון. ספרות ותערוכה: מבחר אמנות ישראלית מאוסף גבי ועמי בראון, משכן לאמנות עין-חרוד, אוקטובר 2009 – ינואר 2010 , עמ’ 366 (מצולם). ב- 1954 הדביקה לאה ניקל, היושבת בפאריז, עטיפות של סוכריות בציורה המופשט. ציור הוצג בתערוכתה באותה שנה בגלריה ”צ’מרינסקי” התל-אביבית. אין וודאות שרפי לביא בן ה – 17 ראה אותו. מה שבטוח הוא, שב- 1960 הוא ראה ב”ביתן הלנה רובינשטיין” את 44 הציורים המופשטים-חומריים שהציג יהודה בן-יהודה. כאן הוצגו ציורים ששילבו צבעים מתכתיים עם גופים חומריים נוספים. עד שיראה ב- 1961 את ציורי האסמבלאז’ של תומרקין במוזיאון תל-אביב (בית דיזנגוף) – תהייה זו ההפשטה החומרית של בן-יהודה שתעצב את שפתו החדשה של לביא. מזה מספר חודשים שהמיר את ציוריו המתיילדים על נייר בהפשטות פעולתיות לבנות ועבות צבע (לעתים, מעורבבות במלט). הציור הנוכחי עלגבי לוח דיקט אופייני לציוריו דאז, סנונית לשפת הדיקט שתהפוך סימן היכר של יצירת לביא בעתיד. ”ב- 1960 לוטו עבודותיו של רפי לביא בערפל. מסך ירד עליהן בדמות שכבות עבות של צבע אפור, כסוף, זפתי, לבן (…. )כל תמונת עולם הנרשמת בציור אמורה להיתפס כחקוקה על גבי מסך, שאוטם את המעבר אל המציאות ומחליף אותה.” (שרית שפירא, ”רפי לביא”, מוזיאון ישראל, 2003, עמ’ 99 , 108) רפי לביא בן ה- 23 מתנסה: הוא מדביק על הדיקט פיסת קרטון גלי, כמה עטיפות של נייר כסף (עטיפות סוכריות? פרלינים?), צובע מספר משטחים גיאומטריים בגווני כסף ולבן שקוף, מגבב גבשושית צבע לבן-בז’במרכז, ובעיקר – חורט שרבוטים, כשהוא נתון להשפעת שרבוטיו החרוטים של אריה ארוך, שאת תערוכתו ראה במוזיאון תל-אביב ב- 1955. סימולטאניות שוויונית חלה על כל רכיבי הציור. הבהירות הכוללת עדיין סמוכה להפשטה הלירית של ”אופקים חדשים”, שעודנה בשיאה, אך פורשת ממנה אל קונקרטיות ואל אנטי-אמנות-לכאורה. יודגש: לביא של 1960 טרם קלט את השפעת ההדבקות ושילוב החומרים והאובייקטים של רוברט ראושנברג הניו-יורקי, אך בהחלט קשוב למסר ההפשטה החומרית של אנטוניו טאפייס הספרדי, שמשפיע את השפעתו בפאריז. הציור הנוכחי שייך אפוא לתקופת חניכה של רפי לביא הצעיר, הנפתח אל המודרניזם המערבי המתקדם. לפחות מבחינה זו, זהו ציור מכריע בהתפתחותו של האמן. גדעון עפרת

הערכת מחיר: $12,000 - 15,000

נמכר ב: 43700

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: רפי לביא

נולד בשנת 1937 ברמת גן. החל את דרכו עולם האמנות הפלסטית לאחר שהשתתף בחוג אמנות של חיים גמזו באוניברסיטה העממית בתל אביב. בשנת 1955 התגייס לצבא אך שוחרר לאחר שנפצע והוכר כנכה צה"ל. לביא נחשב בפני רבים כאחד האמנים החשובים ביותר ובעלי ההשפעה המרכזית ביותר באמנות הישראלית ככלל ועל הציור הישראלי בפרט. בשנת 1965 החל לעבוד כמורה במדרשה לאמנות וחינך דורות של אמנים צעירים. לציוריו שפת סימנים אשר לרוב משקפת את עולמו הרגשי, הרציונלי והאישי, כאשר התבוננות בציוריו היא מלאכת פענוח סמלים שמחייבת שימוש במאגר עשיר של אסוציאציות מורכבות. לביא הפך להיות האמן המינמליסט המזוהה ביותר שעבד עם חומרים שלא היו מקובלים ונחשבו נחותים, כאשר בציוריו הוא מציג אסתטיקה חדשה של קומפוזיציות לא מקובלות, מחיקות, מצעים של דיקטים ושימוש בצבעי אקרילק וצבעים תעשייתים במקום בדים וצבעי שמן. רבים מיצירותיו מבוססים על שרבוט ספונטאני עם עיפרון, אשר הפך להיות אחד ממאפייני ציוריו הבולטים. במהלך השנים נהג לביא להדביק לציוריו צילומים, רפרודקציות וכרזות שונות, ובכך העמיד ביצירה אחת רמות אסתטיקה שונות והפך את הבנאלי והסתמי לאמנות. בשנות השמונים אצרה שרה ברייטברג-סמל את אחת התערוכות החשובות והזכורות באמנות הישראלית "דלות החומר" במוזיאון תל אביב, כאשר את ציוריו של לביא היא שמה במרכז כמוביל בעולם האמנות הישראלי וסמל לסגנון "דלות החומר" שנבנה סביבו וסחף אחריו אמנים רבים וחשובים. סגנון זה התאפיין בשימוש בחומרי יצירה דלים וביחס ביקורתי אל המציאות החברתית ואל המיתוסים של החברה הישראלית.