מכירה: Auction 140 תאריך המכירה: 29.01.2011 Item: 199

משה גרשוני

נ. 1936 יושב בסתר עליון, 1983 , טכניקה מעורבת ושמן על נייר, 70X100 ס”מ, חתום ומתוארך מאחור. מקור: אוסף גבי ועמי בראון. תערוכה וספרות: משה גרשוני, גלריה מיכאל הסנקלבר, מינכן, יוני – יולי 1987 , מס’ 6 (מצולם). משה גרשוני הוא בין האמנים הבכירים בישראל. בשנות ה- 70 היה אמן מושגי, ששאל שאלות אתיות ופוליטיות על הציונות, ישראל ופלסטין בעקבות מלחמת 1967. בראשית שנות ה – 80 עברה יצירתו מהפך דרמטי, שריכז אליה תשומת לב ציבורית רחבה בשל חידושיה ביחס לאמנות הישראלית שקדמה לה. בציור חושני רב-עוצמה, שנראה כאילו הוטבע בדם ובהפרשות גוף, העלה גרשוני לראשונה אל ההכרה את המודחק של האמנות הישראלית המודרנית ושל הגורל היהודי. ראשיתו של התהליך הסתמנה בביינאלה של ונציה ב – 1980. התצוגה על אדמת אירופה העירה בחריפות את יחסו הכפול לאירופה כמחוללת התרבות וכמחוללת השואה… המוות והחורבן הופיעו כמטאפורות הגדולות של הקיום היהודי, ואיתם הקוטב ההפוך והפרדוקסלי של החתירה לגאולה ולהתמזגות עם אל שאיננו. עירוב של קדושה, צלבי קרס ורמיזות להתענגות מינית הומוסקסואלית יצרו מיסטיקה נגטיבית של עבודת קודש מתוך חילול קודש. ב – 2003 הוענק לגרשוני פרס ישראל, שנשלל ממנו משסירב ללחוץ את ידו של ראש הממשלה אריאל שרון בטקס קבלת הפרס. צעד זה מהווה ביטוי נוסף לזיקה האתית של מכלול חייו ויצירתו. שרה בריטברג-סמל, אמנות ישראלית עכשיו, מודן הוצאה לאור, 2009

הערכת מחיר: $2,000 - 3,000

נמכר ב: 6900

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: משה גרשוני

משה גרשוני נולד ב-1936 בתל אביב לשני הורים יוצאי פולין, הוא גדל בבית חילוני אך התחנך במוסדות דתיים ולאורך ילדותו גדל בצל השואה ואלו יבואו לידי ביטוי בעבודותיו בעתיד. דרכו האמנותית של גרשוני החלה בשנות ה-60 של המאה ה-20 בעבודות פיסול מופשטות במסגרת "מכון אבני" בה לימדו חברי קבוצת "אופקים חדשים". ב-1969 הוצגה תערוכת היחיד הראשונה של גרשוני במוזיאון ישראל אשר כללה ציורים ופסלים מופשטים המבטאים את השפעת ה"פופ- ארט" על גרשוני. כעשור מאוחר יותר גרשוני יוצר עבודות ומייצבים פיסוליים וגופניים אשר הושפעו מהאמנות המושגית ובו בזמן התייחס גרשוני גם לערכים הפוסט- מנימליסטים והפורמליסטים של התקופה והדגיש את חשיפת תהליך העבודה של האמן כמובן תוך שמירה על המאפיינים הצורניים של האמנות המושגית כגון שימוש בטקסט, סדרתיות והדגשת המימד הרפלקסיבי של העבודות. בהמשך הכניס גרשוני תכנים שחרגו מן הייצוג האמנותי ה"טהור" והופיעו ביצירותיו התייחסויות אישיות לאמן ולמשפחתו. בשנים אלו היה גרשוני חבר בקבוצת "מצר – מסר" אשר עסקו בבעיות פוליטיות וחברתיות וב-1972 החל גרשוני ללמד במחלקה לאמנות ב"בצלאל" והיה אחד מהמורים המרכזיים שעודדו את תלמידיהם ליצור אמנות פוליטית וכתוצאה מכך פוטר מעבודתו. לאחר מכן עבר גרשוני ללמד ב"מדרשה" ברמת השרון ובמשך אותן שנים הציג מיצבים רבים בגלריות ומוזאונים. בשנת 1977 החל לעסוק בזיכרון השואה ואף הציג בביתן הישראלי בביאנלה לאמנות בונציה. בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 ניתן לראות שינוי רב בעבודתיו, שימוש בצבע אדום, התייחסות לשואה, וציון סמלים אישיים, ציוניים, מוסלמיים ונוצריים. כל זאת תוך שיתוף נקודת מבטו שלו על עצמו אשר מובילה להכרתו כהומו-סקסואל ומביאה ביצירותיו את הדיון על זהות. במקביל עסק גם בהדפסים אשר גם בהם שילב טקסטים מכתבים יהודיים ואלמנטים איקונוגרפיים. ב-2003 נבחר גרשוני לקבל את פרס ישראל על עבודתו בתחום הציור אך לאחר סירובו להשתתף בטקס נלקחה ממנו האפשרות לקבל את הפרס. בהמשך ולאחר למותו הוצגו יצירותיו בתערוכות שונות בארץ ובעולם. גרשוני בולט בעצם היותו אמן מחדש אשר נוגע בתכנים פוליטיים, חברתיים ואישיים וכמי שהשפיע על האמנות הישראלית להשתחרר מהאיפוק ולהציע שפע של רגש על נושאים שונים בחברה הישראלית.
0
    0
    Your Cart
    Your cart is emptyReturn to Shop