מכירה: Auction 144 תאריך המכירה: 28.01.2012 Item: 86

נחום גוטמן

הקיוסק בנווה שאנן, 1930 , שמן על בד, 54X65 ס”מ, חתום ומתוארך. מקוריות הציור אושרה ע”י פרופ’ חמי גוטמן, בנו של האמן. שכונת בעלי המלאכה, נווה-שאנן, הוקמה בדרום תל-אביב ב- 1921 , סמוך למה שיוכר לימים כתחנה המרכזית הישנה. כ- 400 יהודים (בראשם, יעקב פֶּרמֶן, הזכור לנו כאספן ועסקן רב פעלים באמנות ישראל של ראשית שנות ה- 20) החליטו לעזוב את יפו בעקבות מאורעות תרפ”א, בהם, רצח י.ח.ברנר וחבריו בפרדסי יפו, והחלו בונים לעצמם צריפים ומשקי עזר על פני 214 דונמים המוקפים פרדסים ערביים. נחום גוטמן התוודע לנווה- שאנן כ”תייר” תל-אביבי, לאחר שגדל בשכונת נווה-שלום, אחר כך בנווה-צדק ולבסוף בתל-אביב. ברישומים, ציורים וסיפורים ללא ספור תיאר גוטמן את שחר ימיה של ”אחוזת בית” ו”תל-אביב הקטנה”, כפי שגם הקדיש ציורים רבים לסימטאות, לחנויות ולבתי נווה צדק. על נווה-שאנן לא סיפר גוטמן ואותה מיעט מאד לצייר. אבל, ב- 1930 צייר גוטמן ציור שמן בשם ”צריפים בנווה שאנן”, בו ייצג התקנת גג-צריף בין קבוצת צריפים המוקפת פרדסים ודקלים. מן הסתם, התרשם מהשכונה הכפרית החדשה הצומחת לה בפאתי תל-אביב הקטנה. באותם ימים צייר ציור נוסף של נווה-שאנן, הציור הנוכחי. באלבום הציורים, ”נחום גוטמן” מ- 1984 כתב אהוד בן-עזר: ”באביב 1930 חזר גוטמן לארץ (לאחר כחצי שנה בפאריז/ג.ע) והחל עובד כצייר וכחבר-מערכת ב’דבר לילדים’. בתחילת שנות השלושים צייר הרבה פורטרטים, ציורים פיגורטיביים הלקוחים בחלקם מהווי יושבי צריפים בשכונות חדשות, עשויים בצבעים חריפים וכהים, המצטיינים בריאליות רבה ובהדגשת הפלסטיות של נפח הגוף. בציורים אלה הכבידה עליו, לדעת טלפיר, השפעת האווירה האמנותית של פאריז, אם בעיבוד הצבעי ואם בקביעת המשטחים הצבעיים.” (מסדה, תל-אביב, עמ’ 74) האמת המדויקת יותר היא, שנחום גוטמן השב מפאריז ב- 1930 נפרד מהציור הנפחי של הרועים הערביים, הפלאחים, הערביה עם הכד וכו’, אנשי המזרח המונומנטאליים והנשגבים שכיכבו ביצירותיו בשנים 1928-1926 , ואימץ שפה קולוריסטית עזה, נוטה לפוביזם, קלילה יותר במכחולה ודוברת רוח עליזה. מבטו של גוטמן הוסב עתה בעיקר אל התרבות היהודית המתרקמת בשכונות תל-אביב. השוואת שני ציורי נווה-שאנן שלו מ- 1930 מעלה אנלוגיות בצורה ובצבע: הקרינה הססגונית החריפה, ההתמקדות בקומץ צורות פשוטות (הגיאומטריה והמירכוז של הצריפים), הצבעוניות האישית החופשית (קיר כחול, גג צהוב וכו’), האווירה התמימה וההרמוניה חברתית (הנינוחות הנעימה של יושבי ה”קיוסק”, שהוא, בעצם, בית-קפה). עתה, בציורי נווה-שאנן וברישומים ל”דבר לילדים”, ”התבשל” נחום גוטמן המוכר והחביב – ציירה הידידותי של תל-אביב הקטנה כגן-עדן ילדותי וקסום. גדעון עפרת

הערכת מחיר: $150,000 - 100,000

נמכר ב: 178250

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: נחום גוטמן

נחום גוטמן הוא צייר, מאייר וסופר ילדים מהחשובים בתולדות ארץ ישראל, חתן פרס ישראל לספרות ילדים. גוטמן נולד בשנת 1898 בסרביה ובגיל 7 עלה עם משפחתו לישראל, ובילה את שנות ילדותו ביפו ונוה-צדק שהשפיעו מאוד על עבודותו. בהיותו בן 15, החל ללמוד אמנות בבית הספר, בצלאל, בירושלים אבל פאן. לאחר מלחמת העולם הראשונה, נסע ללמוד באירופה וגר בין השאר בוינה, פריז, רומא וברלין.

בשנת 1926 עלה שוב ארצה והתיישב בתל אביב, ונמנה בין חלוציה של הסגנון הארץ-ישראלי ביחד עם ראובן רובין, ציונה תג'ר וישראל פלדי. רוב האמנים בשנות ה- 20 נטו לתאר את חיי אידילייה בין היהודים לערבים: יושבים בבתי קפה, רוכבים בין הכרמים, ונחים בפיקניק. גוטמן אשר גדל ביפו, הרבה לתאר את הפרדסים של נוה צדק. הפרדסים באותה התקופה היו לרוב שייכים לערבים והפרדסים סימלו את המזרחיות שהיוו אצל גוטמן מסתורין ומשיכה. המשיכה של גוטמן למזרח התבטאה ברמזים לעוצמה, יצריות ומיניות בציוריו משנות ה- 20. גדעון עפרת תיאר: "ב- 1926 כבר ידעה הארץ את נפילת טרומפלדור וחבריו, ואת רצח ברנר וחבריו ואת ההתנקשויות הדו-צדדיות בתל אביב. אך נחום גוטמן, בדומה לשאר האמנים הארציישראליים דאז, מיאנו לראות בערבים אויבים ואף להיפך – ייפו ושגבו אותם בציוריהם. כך עד לפרעות תרפ"ט. עד לאותו אסון בחברון ובערים נוספות – החגיגה הערבית לא חדלה בציור המקומי בכלל ובציורי גוטמן בפרט".

בשנות ה- 30, גוטמן ושאר האמנים המקומיים הרבו בגיחות לפאריס והגיעו למיצוי של הסגנון הנאיבי- אוריינטליסטי. הצבעים הפכו כהים יותר והנוף הישראלי הפך לנוף בעל אפרוריות צרפתית וצבעים כהים יותר בהשפעת מאטיס וסזאן. בשנות ה- 50 הרבה גוטמן לתאר סצנות בטיילת בטבריה, על דייגיה ואנשיה, הנוף נעשה כחול ומוטיב האוניות חזר בציוריו. גם בשנים מאוחרות יותר חזר גוטמן להתרפק על הימים היפים והאבודים של יפו, נווה צדק ותל אביב. יפו חזרה להיות הרמונית וידידותית: פרשים וכרכרות ברחוב, מוכרי אבטיחים חביבים וצבעים עליזים מתארים את האגדה הנוסטלגית.
גוטמן כתב ואייר עשרות ספרים, זכה בפרס דיזינגוף לציור בשנת 1938, יקיר תל אביב (1976), ופרס ישראל לספרות ילדים ב- 1978. בשנות ה- 50 ציוריו הוצגו במוזיאונים החשובים בעולם ובמקביל יצר גוטמן מס' ציורי קיר ופסיפסים שמעטרים את העיר תל אביב. גוטמן אשר נפטר בגיל 82 הוא אחד מהאמנים הישראליים החשובים והאהובים ביותר.

בין 1920 ו 1926- למד גוטמן אמנות בוינה, ברלין ופריז. במהלך תקופה זו החל לאייר ספרים, תחום מרכזי באמנותו הרב תחומית של גוטמן לאורך חייו. בין היתר, אייר את ספריו של אביו, בן ציון, חיים נחמן ביאליק ואת ספרי הילדים שכתב בעצמו. כששב גוטמן לארץ השתלב בקבוצת ”אמני ארץ ישראל” לצד אמנים אחרים כגון ראובן רובין וציונה תג’ר. אמני קבוצה זו עסקו בתיעוד הארץ, נופיה ותושביה תוך שימת דגש על צבעים עזים והאור הבוהק של הארץ. בספרו ”נחום גוטמן” כותב אהוד בן עזר שגוטמן העיד על עצמו כי נכנס לאווירה של חבריו מימי בצלאל והחל לתעד את האור ואת האפקטים המנוגדים שמצא בהווי המזרחי.

לתל אביב מקום מיוחד בציוריו של גוטמן והיא נושאת מטען רגשי-אישי עבורו. היותו עד להתפתחותה והתפתחותו האישית במקביל לה. זיהויו המובהק של גוטמן עם העיר תל אביב קשור קשר הדוק לאופן בו הוא עקב ותיעד אותה בציור ובכתיבה, שלב אחרי שלב, מדיונות החול הצהובות עד להתגבשותה לעיר ממשית ותוססת. בציוריו ניסה גוטמן להנציח את האווירה הים תיכונית ולתפוס את מושג האור. הקומפוזיציות הפשוטות יחסית רוויות ניגודים צבעוניים חריפים אך הרמוניים. לדמות האנושית תפקיד חשוב בציוריו. האווירה אותה קלט גוטמן מועברת הלאה בציוריו במעטפת רומנטית ורכה מחד אך דינמית, אופטימית ומלאת חיים מאידך.