מכירה: Auction 146 תאריך המכירה: 07.07.2012 Item: 99

משה גרשוני

ללא כותרת, 1995 , שמן על בד, 190X120 ס”מ, חתום ומתוארך מאחור. מקור: אוסף גבי ועמי בראון. ב 2003- הציג משה גרשוני במשכן לאמנות בעין-חרוד את הציור הנוכחי לצד שלושים רישומים בגיר, פחם, עפרון וצבעי מים על נייר. גרשוני קרא לתערוכתו ”עין חרוד” וביקש לחבר בין ”חרוד” לבין ”חרדה”. ציור השמן והרישומים צוירו ב- 1997 , רובם במהלך שבועות ספורים בבית החולים תל-השומר ובבית האמן בתל אביב, בימים של ”עין-החרדה”, בלשונו. וכתבה גליה בר-אור בקטלוג התערוכה על הסדרה: ”בפנקס מתווים, כעין יומן, תיעד גרשוני אפשרות מתפתחת של בריאת נופי נפש מתוך הריק של הנייר הלבן – ראשית היקוות של אופק, התהוות של מרחב פרספקטיבי, סימון של אידיאה מרחבית בקו מיתאר של מָנדלָהָ התלויה בין שמים לארץ, מרחפת כרוח על פני המים…”. לאורך חלק מרישומי הסדרה הטביע גרשוני בפחם שחור את המילים הפותחות את ”תהילים”: ”אשרי האיש”. היו אלו מילות תפילה לאושר מתוך מצב של דמדומים ושקיעה. וכשסירס גרשוני לרגע את ”אשרי האיש” וכתב ”אשכי האיש”, בצבצה הומו-ארוטיקה שעודנה ערגה לאהבה גואלת. כך או אחרת: אופק ושקיעה. המעגל הזכור של זר-ניצחון שהיה לזר-אֵבל, סדרה נהדרת של ציורי גרשוני מ- 1990, הפך עתה למעגל ריק של שמש שוקעת בנוף ימי אפרורי שבסימן זליגה צונחת. לכל היותר, שתי נקודות שחורות, צמד עיניים כבויות – אולי עיני אלוה – צופות בנו מתוך המעגל השוקע (האם איננו מאתרים את שמץ-עקבות השתיים הללו בציור הנוכחי?). ואז, המעגל הוא גם ”כמו יקום לעצמו שהוא ראש בודד ועצום ממדים” (שם). ועוד בסדרת הרישומים: כתם רורשאכי של עץ עקור, או להבות אש, או סירה-מפלצת, ועוד. והכול גם יחד נוף טראגי וחסר-מוצא, נוף של התחלה וסוף – חושך על פני תהום, נוף שתומצת על ידי אהרון שבתאי בשיר שגרשוני בחר לשלבו בקטלוג תערוכתו הנדונה: ”המוות, הפיח/ העייפות// המחלה// הזיקנה, עיוורון,/ האין – // הרי לך המתנות.” גרשוני נקט ברישומיו ובציור-השמן הנוכחי בטכניקה של הספגת הפחם בתרסיס פיקסטיב וכך העצים את התחושה המימית של הנוף המופשט הזה, אח לציורי הים המורבידיים של האמן משנות ה-90. וכתבה שרה ברייטברג-סמל על טכניקת ההספגה של האמן: ”הוא (גרשוני) מנכיח את הלא נראה האופטי, את ההשתוקקות, את התקווה להתגלות, את התגלות האין.” (”גרשוני”, מוזיאון תל-אביב, 2010 , עמ’ 352 ). ורק עתה אנו מבחינים מתחת לעיגול העליון בצורת צלב של הפחם הסָפוג: ”ציור של צליבה, שגרשוני כאילו מנכיח אותה מה’תת-מודע’ של הציור שלו.” גדעון עפרת

הערכת מחיר: $7,000 - 10,000

נמכר ב: 23000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: משה גרשוני

משה גרשוני נולד ב-1936 בתל אביב לשני הורים יוצאי פולין, הוא גדל בבית חילוני אך התחנך במוסדות דתיים ולאורך ילדותו גדל בצל השואה ואלו יבואו לידי ביטוי בעבודותיו בעתיד. דרכו האמנותית של גרשוני החלה בשנות ה-60 של המאה ה-20 בעבודות פיסול מופשטות במסגרת "מכון אבני" בה לימדו חברי קבוצת "אופקים חדשים". ב-1969 הוצגה תערוכת היחיד הראשונה של גרשוני במוזיאון ישראל אשר כללה ציורים ופסלים מופשטים המבטאים את השפעת ה"פופ- ארט" על גרשוני. כעשור מאוחר יותר גרשוני יוצר עבודות ומייצבים פיסוליים וגופניים אשר הושפעו מהאמנות המושגית ובו בזמן התייחס גרשוני גם לערכים הפוסט- מנימליסטים והפורמליסטים של התקופה והדגיש את חשיפת תהליך העבודה של האמן כמובן תוך שמירה על המאפיינים הצורניים של האמנות המושגית כגון שימוש בטקסט, סדרתיות והדגשת המימד הרפלקסיבי של העבודות. בהמשך הכניס גרשוני תכנים שחרגו מן הייצוג האמנותי ה"טהור" והופיעו ביצירותיו התייחסויות אישיות לאמן ולמשפחתו. בשנים אלו היה גרשוני חבר בקבוצת "מצר – מסר" אשר עסקו בבעיות פוליטיות וחברתיות וב-1972 החל גרשוני ללמד במחלקה לאמנות ב"בצלאל" והיה אחד מהמורים המרכזיים שעודדו את תלמידיהם ליצור אמנות פוליטית וכתוצאה מכך פוטר מעבודתו. לאחר מכן עבר גרשוני ללמד ב"מדרשה" ברמת השרון ובמשך אותן שנים הציג מיצבים רבים בגלריות ומוזאונים. בשנת 1977 החל לעסוק בזיכרון השואה ואף הציג בביתן הישראלי בביאנלה לאמנות בונציה. בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 ניתן לראות שינוי רב בעבודתיו, שימוש בצבע אדום, התייחסות לשואה, וציון סמלים אישיים, ציוניים, מוסלמיים ונוצריים. כל זאת תוך שיתוף נקודת מבטו שלו על עצמו אשר מובילה להכרתו כהומו-סקסואל ומביאה ביצירותיו את הדיון על זהות. במקביל עסק גם בהדפסים אשר גם בהם שילב טקסטים מכתבים יהודיים ואלמנטים איקונוגרפיים. ב-2003 נבחר גרשוני לקבל את פרס ישראל על עבודתו בתחום הציור אך לאחר סירובו להשתתף בטקס נלקחה ממנו האפשרות לקבל את הפרס. בהמשך ולאחר למותו הוצגו יצירותיו בתערוכות שונות בארץ ובעולם. גרשוני בולט בעצם היותו אמן מחדש אשר נוגע בתכנים פוליטיים, חברתיים ואישיים וכמי שהשפיע על האמנות הישראלית להשתחרר מהאיפוק ולהציע שפע של רגש על נושאים שונים בחברה הישראלית.