מכירה: Auction 150 תאריך המכירה: 06.07.2013 Item: 156
שלום סבא
רימונים, 1960 , שמן על עץ, 37X50 ס”מ, חתום ומתוארך. מקור: אוסף גבי ועמי בראון. בין השנים 1960-1959 התמסר שלום (זיגפריד) סבא לסדרת ציורי ”האלמנטים”, שהיא שיא יצירתו המאוחרת. לקראת 1960 שלטה קבוצת ”אופקים חדשים” – נבחרת ההפשטה הישראלית – שליטה ללא עוררין בעולם האמנות הישראלי, כשהיא משכללת את שפתה לדרגת הפשטה גבוהה מתמיד, זו של ה”אָנפורמֶל” הפאריזאי. שלום סבא, שעוד בעברו הגרמני הוכיח פיגורטיביות בוטה שבסגנון מקס בקמן, סרב להשלים עם דין ההפשטה. ב- 1960 כבר מנה 24שנים לעלייתו ארצה, שתי תערוכות יחיד במוזיאון תל אביב, ”פרס דיזנגוף” (1947 , ציור ”הגזֵ”המפורסם) וסדרה של עבודות קיר מונומנטאליות באשקלון, חיפה, גבעתיים ותל אביב. אלא, שמסר המונומנטאליות של סבא לא זכה בישראל לשום הד מונומנטאלי, והאמן מגבעתיים -ששילב יכולת אמנותית נדירה ביחד עם כושר אינטלקטואלי נדיר – נותר אובד עצות וזועם מול ניצחון המסר של ”אופקים חדשים”. מאז ומעולם ראה סבא את עצמו מזוהה עם האוונגרד והקידמה, והנה, עתה, כמו נפלט אל מחוץ לאוונגרד, מוקצה אל מחנה התמהונות הייקית המתבדלת. זהו הרקע ליציאתו של סבא לתקוף את מחנה היריב, את ההפשטה הישראלית, מתוך לב המחנה שלה ומתוך שורשיה. סדרת ”האלמנטים” שלו תנסח את הדימוי החומרי במונחים צורניים טהורים, מה שאמני ההפשטה קראו valeurs , ערכים. כך החל סבא לצייר את ”האלמנטים”, שאותם הציג בחלקם בתערוכתו בביתן הלנה רובינשטיין ב – 1961 . משימתו ברורה: לאחד את המודרנה עם ה”ממשי”, ליישב צורניות עם ”אובייקט”, לשלב אוטונומיה אמנותית עם מחויבות ל”עולם שם בחוץ”. את זיקתו לאובייקט נשא עמו סבא עוד מאז ימי ”האובייקטיביות החדשה” של ציורו משנות ה – 20 . אז צייר בני אדם וחפצים כדוריים, מלאים, אטומים, כבדים ומאסיביים, מוקפים קווי מתאר עבים, ריאליזם דחוס המושאים נפחיים וסטאטיים. עתה, לקראת 1960 , שב אל האובייקט, אל ה”דבר”, אך ללא שמץ נוכחות אנושית. הגותו של מרטין היידגר הגרמני (”מקורו של מעשה האמנות”, 1935) נוכחת ברקע: מעשה האמנות כגילוי חֶביונם המהותי של הדברים, הכרת ישותם של דברים, חשיפת ”דבריותם”. סבא, שהיה אמון על מסורת המחשבה הגרמנית, לא יכול היה לקבל עולם ”לא אובייקטיבי”, עולם שאינו מאחד סובייקט ואובייקט גם יחד. סדרת ”האלמנטים” שלו באה לגאול את זיקתה של האמנות המודרנית למציאות האובייקטיבית. התמקדותו האובייקטיבית )ללא סממני מכחול אישי( באובייקט כאילו אישרה מה שט.ס.אליוט קרא ב- 1921 (בעקבות אולסטון, 1840) – ”קורלאטיב אובייקטיבי”, כלומר חפצון השירה. וכך, בשלב ראשון (1960), צייר סבא בעיקר אלמנטים של מזון: חלב, יין, לחם שחור, לחם לבן, דגים, ענבים ו…רימונים. בשלב שני (1961), צייר בעיקר אלמנטים של חומרים: זכוכית, ברזל, נחושת, זהב, עץ, נייר ועוד. בחירתו של סבא לצייר את ”האלמנטים” בצבעי שמן על עץ (לאחר תקופה של ציור על פרספקס) ביקשה להדגיש את הקונקרטיות החומרית. מכאן, גם מיקום המאכלים על משטחים נוקשים כמו שולחן או לוח עץ וכו’. ייצוב והאחדה קומפוזיציוניים תמכו אף הם במגמה הנדונה, מבלי שזו תעורער על ידי הדואליות של שלם וחלקיו (פרוסת לחם ופירורים, רימונים ופלח רימון וכו’). את כל זאת חולל סבא באמצעות ניכוס שפת ”ההפשטה הסינתטית” של ז’ורז’ בראק – גיבורה של ”אופקים חדשים”. אך, האמת היא, שסבא ניהל דו-קרב עם אמן ההפשטה הצרפתי: בדומה לבראק, הוא השטיח, הוא נקט מונו-כרומאטיות, בצורניות גיאומטרית ואפילו בציור דמוי-קולאז’. אך, שלא כבראק, שהרכיב אובייקטים שונים יחד, סבא התמקד באובייקט אחד בלבד במגמה להציל את חומריותו הייחודית, ויתר על כן, סבא הקפיד לשמור על הקשר הישותי בין צבע לבין מהות הדבר (האדום של הרימון!). הַגידו אפוא: שלום סבא נכנס אל שטח האויב על מנת לנצחו מבפנים. גדעון עפרת
הערכת מחיר: $3,000 - 5,000
נמכר ב: 17250
אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם
אודות: שלום סבא
Powered by WEB2
© All Rights Reserved Tiroche