מכירה: Auction 152 תאריך המכירה: 01.02.2014 Item: 79

יוחנן סימון

עובד בשדה, 1958 , שמן על בד, 73X90 ס”מ, חתום ומתוארך. הביקור בברזיל וההיכרות עם תרבותה, נופיה וצמחייתה, היו עבור סימון מפגש גורלי. ב 1954- הוזמן להציג במוזיאון לאמנות מודרנית בסאו-פאולו ולאחר מכן הצטרף למשלחת מחקר צרפתית, שחדרה לעומק היערות בברזיל ולערבות בולביה ופרו, למקומות ש”בהם אתה יכול להשאר לבדך בטבע הלא-נגוע, ולא לפגוש דמות אדם במשך שבועות”. כשחזר סימון לארץ בקיץ 1955 , חש כ”צייר שעבר שינוי-צורה”. בברזיל התגלו לו לפתע ”העננים, הצמחים, החיות, הסלעים, היערות” באופן עז כל כך שדחק לפינה את הדמות האנושית. משוחרר מעול השליחות שתבע ממנו מעמדו הציבורי בתנועה הקיבוצית, זינק סימון – בלא מעט אומץ לב לגבי צייר בן חמישים – לעולם ציורי שונה לחלוטין. הוא פרק כל עול: עולה של האדמה, עולה של התנועה, עולה של הציונות, עול האסתטיקה המעודנת של ”אופקים חדשים”. הוא אימץ פאלטה צבעונית חדשה לגמרי ונכנס למרחב פרטי לחלוטין של אסוציאציות צורניות, ארוטיות וסוגסטיביות, כשהוא מרשה לעצמו להתמכר למה שנטה אליו בלבו: לחיוב החיים, בלא צל של ביקורת. למרות שתמיד ידע להשאיר בידיו קצה של חוט נראטיבי והמשיך לסרב למופשט הטהור, הפליג לדרכו חסר מעצורים. צמחיית הג’ונגל הסבוכה ריתקה אותו בדינאמיות העשירה שלה. פה ושם הסתנן פנימה קופיף קטן, מתנדנד על ענף. סלעים, תרנגולים ולאמות העסיקו אותו רבות, והחליפו סופית את הפועלים העובדים ואת העמלים הנחים. רישומים רבים הקדיש סימון לתיאורי נוף, לפינות בעיירות שכוחות-אל, לתיאורי אנשים, נשים וילדים. ברזיל הוציאה ממנו את כל מגוון כשרונותיו הציוריים – מנראטיביות איורית משעשעת ועד להפשטה מסוגננת, מרישומי עיפרון חריפי קווים והבעה, ועד לקולוריזם חם ואופטימי. טלי תמיר, יוחנן סימון: דיוקן כפול. עמ’ 159 , מוזיאון תל-אביב לאמנות, 2001 .

הערכת מחיר: $10,000 - 15,000

נמכר ב: 11500

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: יוחנן סימון

יוחנן סימון הוא צייר יליד גרמניה שהפך למזוהה במיוחד עם התנועה הקיבוצית ועם הריאליזם הסוציאליסטי. סימון נולד בשנת 1905 ובשנת 1936 עלה לארץ והתיישב בקיבוץ גן שמואל, שם מצא עצמו עוסק במגוון עבודות, אך כמעט ולא מצייר. יחד עם זאת הכישרון הרב שלו לא נעלם מעיני קברניטי "הקיבוץ הארצי" ואלה גייסו אותו לטובת האדרת התנועה הקיבוצית באמצעות האמנות. הוא צייר כרזות מלאות פאתוס ל"שומר הצעיר", ציורים המציגים את הווי הקיבוץ כמוצלח במיוחד ובפרט סצנות משפחתיות המשלבות אושר ואינטימיות, וכן יצירות המפארות את ערך העבודה ואת יופיה של האדמה (בפרק זמן שזכה להגדרה "התקופה החומה"). כך סימון נבחר לצייר את הכרזה הרשמית של יום העצמאות הראשון וכן כרזה לאחד במאי 1950. ב-1953 ביצע סימון מפנה משמעותי נוסף, הן מבחינת אורח החיים והן מבחינה סגנונית – הוא נפרד מאשתו הראשונה, עבר לתל אביב, והחל לצייר בסטודיו שלו (ששכן בשדרות רוטשילד 125, במרחק קצר מאוד אגב מביתו של צייר מפורסם אחר, יוסל ברגנר) בסגנון שונה לחלוטין מזה שאפיין אותו בקיבוץ. יצירותיו בתקופה זו הפכו מודרניים, מופשטים, צבעוניים מאוד ומלאי אופטימיות – בעיקר בהשפעת המסע לדרום אמריקה – ולקראת סוף ימיו אף עבר סימון לציורים סוריאליסטיים נוסח חואן מירו. סימון ידוע גם בציורי הקיר גדולי המימדים שלו להם נחשף בנסיעותיו לניו יורק ואיטליה. בשנת ה- 50 יצר מס' ציורי קיר באוניברסיטאות, מפעלים ומבני ציבור, ואף על אניות של חברת צים. במסעותיו לדרום אמריקה יצר גם ציורי קיר ידועים בברזיל וארגנטינה.