מרסל ינקו

פליטים, 1939 ,
שמן על קרטון מוצמד לבד,
50X70 ס”מ,
חתום (דהוי).

מקור: אוסף ג’נט טוקטלי (לבית יגלום)

מדבקת האטליה של ינקו מודבקת מאחור.

תערוכה: מוזיאון ינקו-דאדא, אפריל – יולי, 1990 .

אמנם נהוג לייחס לציור הזה את שנת 1939 (וכך גם כתוב על המדבקה שעל גב הציור), ברם אין זה סביר (ככלל, ינקו הצטיין באי-דיוקים בכל הקשור לתאריכים של ציוריו), באשר הציור מתאר אירוע שהתרחש ב- 1941 : בסוף יוני 41 , ימים ספורים לאחר פרוץ ”מבצע ברברוסה” (הפלישה הגרמנית לבריה”מ), אך עוד קודם ל”פתרון הסופי”, התחוללו אירועי דמים בעיר יאסי (יאשי) שברומניה, מהפוגרומים האכזריים ביותר בהיסטוריה של יהודי מזרח-אירופה. על הפוגרום ניצחו השלטונות הרומניים בשיתוף עם הגרמנים הנאצים. עתה, פונתה מהעיר כל האוכלוסייה היהודית, שמתוכה נרצחו בין 20,000-14,000 קורבנות. מרסל ינקו עלה ארצה ב- 1941 , סמוך ביותר לזמן הציור הנוכחי, ולאחר שחווה זעזוע עמוק לרקע רצח גיסו בבוקרשט בידי אנשי ”משמר הברזל”, ולאחר שהודר מכל פעילות ציבורית-אמנותית בעוון יהדותו. ”ציורי הגירוש” של ינקו מתקופתו הרומנית (וקיימים מספר ציורים כאלה בווריאציות שונות), יותר משהיו ביטוי לזהותו היהודית, היוו ביטוי להומניזם האוניברסאלי שלו. שכן, אין להפריד ציור דוגמת ”הגירוש מיאסי” מציורים שצייר ינקו בישראל מ- 1953 ואילך בנושא שיירת הפליטים הפלסטינאים היוצאים (מגורשים? נמלטים?) ב- 1948 את כפרם, עין-חוד, שנים ספורות בטרם יאוכלס הכפר – עתה, עין-הוד – בידי אמנים, ובראשם מרסל ינקו. ברובד הצורני של ”הגירוש מיאסי”, לפנינו ציור חשוב של ינקו, המתחבר לשורת ציורי גירוש יהודים, שצוירו מאז ”גלות” של שמואל הירשנברג ( 1904 ), ”פליטים” של אבל פן ( 1906 ) ועוד. כמקובל בציורים הפיגורטיביים של ינקו, הציור נשלט כולו בידי מקצב קווי דרמטי, המעמת תצורות חדות עם עגולות וניגודי צבע כחולים ואדומים. העצים בשלכת, שם מחוץ לעיר הנראית ברקע, מעידים על החורף הקר לו נידונו הפליטים היהודיים, שעדיין אינם יודעים את הגורל המר הצפוי לרבים מהם.”
גדעון עפרת

הערכת מחיר: $30,000 - $50,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: מרסל ינקו

מרסל ינקו נולד בבוקרסט רומניה ב-1895 ואת תולדות חייו ניתן לחלק לשני פרקים עיקריים: 46 שנים באירופה ו-34 שנים בישראל. כישרונו האמנותי התגלה מוקדם ע"י מורהו יוסף איסר שהטמיע בו את יסודות האמנות הקלאסית אשר השפעותיהם ילוו את יצירותיו במשך כל חייו. ינקו ייסד את כתבי העת הספרותיים "הסמל" ו"הקריאה" בהם פורסמו רישומיו לראשונה ובגיל 20 נסע ינקו ללמוד אדריכלות במכון הפוליטכני בציריך וחבר לתנועת ה"דאדא" המורכבת מקבוצת אמנים אוונגרדים צעירים אשר פעלו בקברט וולטר. ינקו לקח חלק גדול בפעילויות התנועה, הציג תערוכות, פרסם מניפסטים וכתבי עת ובין היתר יצר ינקו בעצמו את המסכות שעמם הופיעו האמנים ואף השתתף במופעים. באותה התקופה ינקו היה גם חבר בקבוצת "חיים חדשים" אשר אירגנו פעילויות אומנותיות ואינטלקטואליות. ב- 1922 לאחר שבילה זמן מה בפריז, חזר ינקו לרומניה ורוב יצירותיו התמקדו במראות הנוף המקומי, דמויות כפריות ונושאים קלאסיים שטופלו באופן מודרניסטי. סגנונו התאפיין בצבעוניות כהה ואלמנטים קוביסטיים בעקבות פיקאסו וג'ורג' בראק, ובמקביל היה שותף במספר קבוצות של אמנים בני רומניה אשר קידמו את רעיונות המודרניזם. למרות הצלחתו המקצועית ברומניה, ב-1940, בתחילת מלחמת העולם השנייה, החליט מרסל ינקו לעלות לארץ ישראל יחד עם משפחתו. עם הגעתו לארץ חל שינוי רב בסגנונו הציורי והאדריכלי הודות לאור הים תיכוני שחדר לפלטת הצבעים שלו. הוא היה נוהג לשאת עימו פנקס ובו רשם את הנופים שראה ובשובו לסטודיו צייר את המראות החדשים בצבעים עזים. ציוריו מאותה תקופה מתארים את מראות הארץ ותושביה וגם את המאבק ההרואי לעצמאותו וב-1948 ייסד יחד עם אמנים נוספים כגון זריצקי ושטרייכמן את קבוצת "אופקים חדשים". ב- 1953 ינקו רצה למצוא דרך לשקם את הכפר הערבי עין חוד ושכנע אמנים ופסלים להתיישב יחד עימו בכפר. מרסל ינקו היה חלק מבית הספר "סטודיה", ובהמשך לימד במוסדות נוספים ובמסגרות לימוד שונות בעין הוד. בעשרים השנים האחרונות בחייו הוא פעל לקידום הכפר עין הוד, כתב מאמרים אודות הנושאים שהעסיקו אותו בצוריו ובשנת 1967 הוענק לו פרס ישראל על עבודתו. עבודותיו האחרונות מבטאות חזרה מוחלטת אל המופשט והגיאומטרי.