מרסל ינקו

בדרך לשוק בבוקרשט,
שמן על קרטון, 50X70 ס”מ,
חתום.

בשנת 1922 חזר מרסל ינקו לרומניה (לאחר הפרק ה”דדאיסטי” המסעיר שלו בציריך ולאחר שהות בפאריז), התיישב בבוקרשט ונשאר בה למשך שמונה-עשרה שנים, עד לעלייתו ארצה, בעקבות השתלטות הפאשיזם הרומני. ינקו הפך בבוקרשט לחוד-חנית של האוונגרד המקומי, בין כצייר, בין כאדריכל ובין כתיאורטיקן אמנות (מסביב לכתב-העת האוונגרדי, ”קונטמפיראנול” – ”העכשווי”). ציורי ינקו מתקופתו הרומנית הם מהמשובחים שביצירתו. באלה נטמעו יחדיו מגמות של פרימיטיביזם אקספרסיוניסטי לצד נטייה גיאומטרית (קבוצת האוונגרד של ינקו נקראה ”קונסטרוקטיביזם”) וזיקה לפיקאסו של ”העלמות מאביניון” ( 1907 ). ככלל, הדגש בציורי ינקו דאז היה על הערך הצורני הצרוף, על ציור הנוטה להפשטה, אך מבלי לאבד את האחיזה בפיגורטיבי ובמציאותי. מה צייר ינקו בפרק הרומני של יצירתו? זונות בבתי-בושת, איכרים בדרך לשוק, פסלי עירום בסטודיו לפיסול או ב”גן לוכסמבורג” שבפאריז, דמויות על שפת הים, חורבות ב”פורום” העתיק ברומא, טבע דומם וכו’. קווי-מתאר שחורים הדגישו בדרכם הספונטאנית את התנופה הדרמטית שבעיצוב הצורות ובמֶחְבָּר, אשר שאף תדיר לניגודים חזותיים חריפים בגוונים ובמארג. הגם שציוריו הרומניים של ינקו צופּו לאורך הזמן בפאטינה של יופי, במקורם הם צוירו מתוך אנטגוניזם לאסתטיקה בורגנית, תוך אישור הפרימיטיבי ועל גבול האנרכיזם האמנותי. הציור הנוכחי ממחיש את כל הערכים הללו, גם אם הזמן הרגיעם: ניגודי הכחול והאדום (קר-חם) משתלבים בחדות קווי- המתאר השחורים, ההופכים את התמונה למופע ”קיפודי”. שש הדמויות המיוצגות בפיגורטיביות פרימיטיביסטית הן מקבץ של קשי-יום רומניים, אולי בדרכם לשוק או מהשוק: זו מאמצת צרורה לחזה, זה מביא עמו עז או תיש למכירה, אחר נושא תחת בית-שחיו כיכר לחם (או, שמא הוא נשען על קב?). אך, יותר ממסר פרולטארי ועממי (שני ערכים שינקו לא היה זר להם), עניינו של הצייר באמנות לשמה: בריתמוס של הקווים והצורות, בהרמוניה הדיס-הרמונית (שצליליה הם צלילי סטרווינסקי ומוזיקה מודרנית בכלל). מנגד, המלבן הלבן שבמרכז הציור תורם לאחדות הריבוי, בה במידה שמקנה יציבות גיאומטרית-קונסטרוקטיבית לדינאמיקה החזותית הסוערת.
גדעון עפרת

הערכת מחיר: $20,000 - $30,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: מרסל ינקו

מרסל ינקו נולד בבוקרסט רומניה ב-1895 ואת תולדות חייו ניתן לחלק לשני פרקים עיקריים: 46 שנים באירופה ו-34 שנים בישראל. כישרונו האמנותי התגלה מוקדם ע"י מורהו יוסף איסר שהטמיע בו את יסודות האמנות הקלאסית אשר השפעותיהם ילוו את יצירותיו במשך כל חייו. ינקו ייסד את כתבי העת הספרותיים "הסמל" ו"הקריאה" בהם פורסמו רישומיו לראשונה ובגיל 20 נסע ינקו ללמוד אדריכלות במכון הפוליטכני בציריך וחבר לתנועת ה"דאדא" המורכבת מקבוצת אמנים אוונגרדים צעירים אשר פעלו בקברט וולטר. ינקו לקח חלק גדול בפעילויות התנועה, הציג תערוכות, פרסם מניפסטים וכתבי עת ובין היתר יצר ינקו בעצמו את המסכות שעמם הופיעו האמנים ואף השתתף במופעים. באותה התקופה ינקו היה גם חבר בקבוצת "חיים חדשים" אשר אירגנו פעילויות אומנותיות ואינטלקטואליות. ב- 1922 לאחר שבילה זמן מה בפריז, חזר ינקו לרומניה ורוב יצירותיו התמקדו במראות הנוף המקומי, דמויות כפריות ונושאים קלאסיים שטופלו באופן מודרניסטי. סגנונו התאפיין בצבעוניות כהה ואלמנטים קוביסטיים בעקבות פיקאסו וג'ורג' בראק, ובמקביל היה שותף במספר קבוצות של אמנים בני רומניה אשר קידמו את רעיונות המודרניזם. למרות הצלחתו המקצועית ברומניה, ב-1940, בתחילת מלחמת העולם השנייה, החליט מרסל ינקו לעלות לארץ ישראל יחד עם משפחתו. עם הגעתו לארץ חל שינוי רב בסגנונו הציורי והאדריכלי הודות לאור הים תיכוני שחדר לפלטת הצבעים שלו. הוא היה נוהג לשאת עימו פנקס ובו רשם את הנופים שראה ובשובו לסטודיו צייר את המראות החדשים בצבעים עזים. ציוריו מאותה תקופה מתארים את מראות הארץ ותושביה וגם את המאבק ההרואי לעצמאותו וב-1948 ייסד יחד עם אמנים נוספים כגון זריצקי ושטרייכמן את קבוצת "אופקים חדשים". ב- 1953 ינקו רצה למצוא דרך לשקם את הכפר הערבי עין חוד ושכנע אמנים ופסלים להתיישב יחד עימו בכפר. מרסל ינקו היה חלק מבית הספר "סטודיה", ובהמשך לימד במוסדות נוספים ובמסגרות לימוד שונות בעין הוד. בעשרים השנים האחרונות בחייו הוא פעל לקידום הכפר עין הוד, כתב מאמרים אודות הנושאים שהעסיקו אותו בצוריו ובשנת 1967 הוענק לו פרס ישראל על עבודתו. עבודותיו האחרונות מבטאות חזרה מוחלטת אל המופשט והגיאומטרי.
0
    0
    Your Cart
    Your cart is emptyReturn to Shop