מכירה: 178 תאריך המכירה: 05.09.2020 Item: 20

יוסל ברגנר

השליחים,

שמן על בד, 76X76 ס"מ,

חתום. חתום ומתואר מאחור.

מקור: עיזבון עו"ד חנן שנון.

ברבים מציוריו של יוסל ברגנר המיוחסים לתקופה הסוריאליסטית שלו ( 1960-1975 ) הוא עסק בתיאור חזותי של "משל" כזה או אחר. המשל , סיפור עם מוסר השכל, הוא מיצג אלגורי בעל משמעויות שמעבר למראהו הגלוי והמפורש. אם בסיפורי המקרא השתמשו הנביאים במשלים כדי להעביר מסרים לעם או למלך, ברגנר – להבדיל- ניצל את כשרונו על מנת להעביר מסרים לנו, לצופים בציוריו. ברגנר ממש לא אהב את הכותרת: "סוריאליזם" שדבקה ביצירותיו. הוא העדיף לראות עצמו כאמן אקספרסיוניסטי. סימבולי, פיגורטיבי – בנוסח האסכולה של פריז, שנציגה הבכיר היה מארק שאגאל ( 1887-1985 ), אך בצניעותו הרבה נהג להעיד על עצמו כי הוא "אמן מיושן", "ענתיקה" שאינו מעז לגעת ב"מודרנה". לכן, כאשר אמני "אופקים חדשים" הניחו את היסודות למהפכת ההפשטה, מחו כל זכר לפרספקטיבה והשטיחו כמעט עד תום את המושאים הנפחיים ביצירותיהם, הוא נותר ולא חדל מעולם לדבוק בפיגורטיבית הסימבולית שבציוריו. והנפלא הוא שהפיגורטיביות העיקשת שנותרה בעבודותיו התגלתה פעם אחר פעם כמולכת בעולם הפנטסיה והחלומות שבו התפתחה אמנותו. הציור "משל" שנוצר במחצית השנייה של שנות ה-60, מתאר דמות נשית פרועת שיער, שמבע עיניה עגום וקודר, ניצבת בתוך ביצה עמוקה כשרגליה שקועות בבוץ כמעט עד גובה חולצת הקטיפה האדומה שלה וסביבה- טבע פרוע ללא גבולות. ידיה של האישה שלובות בתחינה והיא אוחזת בשתי כפותיהן בגולת זכוכית מסתורית. מעל ראשה מעופפת ציפור ומשמאלה, שקוע חלקית בבוץ מעין פעמון זכוכית ובתוכו כלואה דמותה של אישה קטנטנה נוספת שחובשת על ראשה כובע משולש משונה. כל הדמויות והחפצים שמתוארים בציור מוכרים לנו מציורים רבים אחרים של ברגנר, ובכל אחד ואחד מהם הם גילמו תפקיד אחר בשליחותו של "משל" אחר.

ברגנר לא הירבה לפרש את ציוריו ורק לעתים טרח לרשום בעיפרון בגבו של הקנבס כותרת קצרצרה או מילה סתמית שהייתה עשויה לרמוז משהו על מהות היצירה. פרשנות סבירה לציור שלפנינו מתקשרת היטב לתקופה בה נוצר. בשנים 1965-1967 שרר בישראל מיתון כלכלי קשה.

הערכת מחיר: $10,000 - $15,000

אינך רשום? הגישו הצעת מחיר טלפונית או השאירו פרטים ואנחנו נחזור אליכם

אודות: יוסל ברגנר

יוסל ברגנר הוא אחד האמנים הישראלים המוערכים והחשובים בישראל. ברגנר, נולד בוינה לשם יוסף ולדימיר, וגדל בבית שכולו תרבות ורוח: אביו היה משורר שבין השאר תרגם כמה מספריו של פרנץ קפקא לידייש, אמו הייתה זמרת, דודו משה, אחד האנשים שהשפיעו עליו יותר מכל, היה צייר ובאופן כללי יוסל זוכר בית שכל הזמן עוסק בתרבות וברוח, בין אם ביצירה ובין אם בשיחה אודותיה. בגיל 17 הוא היגר לאוסטרליה ביחד עם אחותו, שם למד באקדמיה לאמנות של מלבורן והמשיך להקיף את עצמו באנשי תרבות ובפרט במי שהפך לחברו הקרוב ביותר לאורך עשרות שנים, המשורר יוסל בירשטיין ז"ל. אשתו של יוסל ברגנר, אודרי, היא ציירת, ולאחר שהשניים עלו יחד לארץ ב-1950 היה תמיד ביתם מקום מפגש לאנשי רוח ותרבות – תחילה בצפת, ולאחר מספר שנים ברחוב ביל"ו במרכז תל אביב. לאחר עלייתו לארץ שינה את שמו הפרטי ליוסל, והפך עד מהרה לאחד האמנים המוערכים והעסוקים בארץ. ציוריו תיעדו את המציאות בארץ על פניה השונות, בתחילת הדרך בעיקר באמצעות מוטיבים שנחשבו גלותיים. עם השנים השתנה היחס לציוריו שכן אותם מוטיבים גלותיים כביכול הפכו לחלק בלתי נפרד מהישראליות, וגם סגנונו של ברגנר עצמו השתנה. בפרט הפכו ציוריו לבהירים יותר, צבעוניים יותר ובמידה מסוימת גם שמחים יותר אם כי אחד המאפיניים העיקריים של עבודתו לאורך כל השנים היה המיזוג העדין בין העצוב לשמח. בנוסף לציוריו עשירי המבע, התפרסם יוסל ברגנר גם כמאייר של ספרים ובהם קלאסיקות רבות ועוד יותר מכך כמעצב תפאורה – ובעיקר למחזותיו של ניסים אלוני ז"ל (אגב, את "הכלה וצייד הפרפרים" כתב אלוני בהשראת סדרת ציורים מפורסמת של ברגנר שכללה בין השאר את "שלושת הבנות והפרפר" ואת "אוכלי הפרפר). מוטיב בולט אחר בעבודתו של ברגנר הוא הפומפיה – שמככבת בציורים רבים והפכה בידי האמן לאנושית להפליא. גם כלי מטבח אחרים מופיעים בציורים של יוסל ברגנר, כשלדבריו הסיבה לכך היא שבילדותו, בהיעדר צעצועים "רגילים", שימשו אותו כלי המטבח למשחקים שונים. בראיונות רבים הגדיר עצמו ברגנר כאיש מקצוע ולא כאמן, אם כי אין ספק שמדובר באחד הציירים הגדולים בתולדות המדינה, ויעיד על כך גם פרס ישראל לאמנות בו זכה בשנת 1980.